אור ברסלב
ברית יעקב חלק א אורח חיים › סימן לה

ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ

אורח חיים · סימן לה

סימן לד

ומזה תמוה לי דברי הרשב"א בתשו' (סי' תשמ"ז). וז"ל נשאל עוד היכי דאסר הוא נכסי' על עצמו או לולבו על נפשו אם יוצא בזה אף ביום ראשון של יו"ט הואיל אי בעי איתשל עלה. והשיב דאף בזה אינו יוצא ידי חובתו ביום א'. דא"כ אף באתרוג של תרומה שנטמא ביד ישראל יוצא בה. דהא אי בעי מיתשל עלה. ואנן סתמא תנינן של תרומה טמאה פסול. ואם איתא הוי לי' לפרושי ביד כהן כמו ששנינו בפרק כל שעה והכהנים בחלה ובתרומה עכ"ל. והובא בהג"ה באו"ח (סי' תרמ"ט סעי' ב'). דאינו ראי' מהא דתרומה טמאה פסול. משום דהתם אע"ג דבעי מתשיל עלה אכתי הדרא לטבלי' דאסור. ואי משום דאכתי יכול להפריש עליו ממקום אחר. מכל מקום בעינן השתא היתר אכילה דיהי' חזי לשום אדם ע"כ פסול. אבל משום הואיל אי בעי מתשל שפיר אמרינן דמחשב כשלו כמו גבי חמץ. וגם אתרוג של תרומה טהורה דאם נטל כשר אע"ג דיש בו היתר אכילה לכהן מכל מקום היכי נפיק ישראל בשל כהן. דהא התרומה הוי של כהן ולאו שלו וע"כ משום מגו דאי מתשל עלה מחשב כשלו. וא"כ היכי שאסר הנאתו מלולבו או מלולבו של חברו יוצא דמקרי שלו משום הואיל ואי בעי מתשל עלה. והיכי דאסר הנאתו מאתרוג ג"כ יוצא משום הואיל אי בעי מתשיל עלה ויש בו השתא היתר אכילה לאחרים. אבל תרומה טמאה אע"ג אי בעי מתשל עלה מכל מקום ליכא בזה השתא היתר אכילה לשום אדם, ועוד בלא"ה קשה כיון דקיי"ל בפסחים גבי חמץ כרבי אליעזר כדאיתא התם (דף מ"ח) תניא רבי אומר הלכה כרבי אליעזר ורבי יצחק אומר הלכה כבן בתירא וקי"ל הלכה כרבי מחברו, ואמרינן התם דכ"ע טובת הנאה אינה ממון והכא בהואיל קמיפלגי רבי אליעזר סבר הואיל ואי בעי מתשל עלה ממוניה הוא. א"כ ה"נ באתרוג שאסר הנאתו נימא הואיל אי בעי מתשל עלה שלו הוי ושלכם קרינן בי'. ועוד יש לומר דאינו ראי' מהא של תרומה טמאה פסיל. לפמ"ש התוס' דשל תרומה טמאה דמצוה בשריפה כתות מכתת שיעורו. והא דפליגי רבי חייא בר אבין ורבי אמי חד אמר לפי שאין בו היתר אכילה וחד אמר לפי שאין בו דין ממון הוא דנפקא מינה לענין מעשר שני. א"כ שאני תרומה טמאה כיון דהשתא כתות מכתת שיעורא לא מהני הא דהואיל אי בעי מתשיל עלה. משא"כ באסר הנאתו מלולבו ואתרוג דאינו עומד לשריפה ולא הוי מכתת כתות שיעורא. רק משום דלא הוי דין ממון והיתר אכילה שפיר אמרינן מגו דאי בעי מתשיל עלה הוי ממונו ושלכם קרינן בי':

ולענ"ד נראה לקיים פסק מאור עינינו הרשב"א ז"ל. (אע"ג דראיתו מתרומה טמאה דפסול תמוה). ונקדים לבאר דברי התוס' בפסחים (דף מ"ו) ד"ה הואיל אי בעי מתשיל עלה. תימא לרשב"א אמאי אמר בפרק כל שעה (דף ל"ח) דמצות מעשר שני אינו יוצא בפסח לרבי מאיר דסבר מעשר שני ממון גבוה הוא ולא חשיב מצתכם. הא הואיל אי בעי מתשיל עלה מחשבינן לו כשלו. ועוד דאמר לעיל (דף ה') אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה והא של גבוה נמי חשיב כשלו הואיל אי בעי מתשיל עלה. ותי' ר"י דשאני הנהו דכתיב קודש לה' אע"ג דאי בעי מתשיל עלה חשבם הכתוב של גבוה. ועוד תי' ר"י היכי דאתי הקדש ליד גזבר לא אמרינן הואיל אי בעי מתשיל עלה עכ"ל. ולכאורה תמוה לי היכי מדמי הרשב"א אהדדי כהיכי דלרבי אליעזר עובר בבל יראה הואיל אי בעי מתשיל עלה ממוניה הוא. א"כ גם מצות מעשר שני לר"מ נימא דיוצא ידי חובתו משום הואיל אי בעי מתשיל מחשב כשלו. הא אמרינן לעיל (דף ה') אפילו למ"ד גורם לממון לאו כממון דמי אפ"ה שאני גבי חמץ דאמר קרא לא ימצא. ע"כ עובר היכי דקיבל אחריות דהוי כשלו משום גורם לממון. וא"כ יש לומר אע"ג לרבי אליעזר משום הואיל אי בעי מתשיל עלה ממוניה הוא גבי חמץ משום דאמר קרא לא ימצא אבל לגבי מצה דמעשר שני לא אמרינן משום הואיל אי בעי מתשיל עלה חשיב כשלו, עוד יש לדקדק דמעיקרא הוי לרשב"א לאקשויי מהא דלעיל (דף ה') דאמרינן אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אמאי הא הואיל אי בעי מתשל עלה הוי ממונא הוא כמו דאמר רבי אלעזר הכא. והיא קושיא אלימתא טפי מחמץ על חמץ. ועוד אינו מדויק מה שכתבו התוס' והא של גבוה נמי חשיב כשלו הואיל אי בעי מתשיל עלה. מהיכי תיתי נימא דהוי חילוק בזה הא זהו דבר עצמו דאמרינן הכא גבי חמץ לר"א. והל"ל אמאי אינו עובר בשל גבוה משום הואיל אי בעי מתשיל עלה. ועוד מש"כ ועוד חי' ר"י היכי דאתי הקדש ליד גזבר לא אמרינן הואיל אי בעי מתשיל עלה. דבזה לא מתרצא קושיא קמייתא דהרשב"א ממצה של מעשר שני דאינו יוצא ידי חובתו לרבי מאיר דסבר ממון גבוה הוא הואיל אי בעי מתשל עלה מחשב כשלו:

לכן נראה לי לפרש דברי התוס' בזה. דכולא כחדא קושיא הוא וחדא מוכיח על חברתא. לכאורה אפשר לפרש בסוגיא דקאמר דכ"ע טובת הנאה אינה ממון. והכא בהואיל אי בעי מתשיל קמיפלגי. רבי אליעזר סבר הואיל אי בעי מתשיל עלה ממונא הוא. היינו משום טובת הנאה לחודי אינה ממון לכ"ע לעבור בבל יראה ובהואיל קמיפלגי דהכא איכא ג"כ הואיל אי בעי מתשיל עלה סבר רבי אליעזר ממוניה הוא. כיון דאיכא תרתי טובת הנאה שרשאי ליתן החלה לכל כהן שירצה וגם הואיל אי בעי מיתשל עלה נחשב כממוניה. אבל משום הואיל אי בעי מתשיל עלה לחודי אינה נחשב ממוניה. גם משום טובת הנאה לחודי ג"כ לא נחשב כממון. רק משום דהוי תרתי טו"ה והואיל אי בעי מתשיל ס"ל לר"א ממוניה הוא. ולפ"ז לא קשה כלל מהא דאמרינן אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. הא אי בעי מיתשיל עלה הוי שלו יעבור בבל יראה. דהתם הוי משום הואיל לחודי לא אמרינן דהוי שלו וממוניה הוא. רק הכא דהוי תרתי טובת הנאה בחלה זו גם הואיל אי בעי מתשל עלה נחשוב כממוניה ודידיה. אבל בהקדש דליכא טובת הנאה משום הואיל אי בעי מתשל לחודי לא אמרינן דהוי כדידי' לעבור בבל יראה. אלא דקשי' מהא דמצות מעשר שני לרבי מאיר דסבר ממון גבוה הוא דאינו יוצא ידי חובתו ולא חשיב מצתכם הא הואיל אי בעי מיתשיל עלה דהא גבי מעשר שני נמי איכא טובת הנאה לבעלים. דכל המעשר לבעלים אלא דצריך לאכול בירושלים דוקא. ואיכא ג"כ הואיל אי בעי מיתשל עלה לחשוב ממוניה כמו דסבר רבי אליעזר גבי חלת משום הני תרי טעמא דמחשיב שלו. והשתא אי נימא דרבי אליעזר סבר משום הני תרי טעמא דהוי טובת הנאה וגם הואיל אי בעי מיתשל הוי ממונא. ליכא למימר דוקא לענין חמץ אמר רבי אליעזר היכי דהוי טו"ה וגם הואיל אי בעי מיתשל נחשב ממוניה. כמו דאמרינן אפי' למ"ד גורם לממון לאו כממון דמי לענין חמץ שאני דכתיב לא ימצא. אבל לגבי מצה אפי' היכי דהוי טובת הנאה לו וגם הואיל אי בעי מיתשל לא מחשיב ממון. דא"כ אמאי בעי הש"ס לומר דכ"ע טו"ה אינה ממון והכא בהואיל קמיפלגי. נימא דכ"ע טו"ה אינה ממון בעלמא והכא לענין חמץ סבר ר"א דהוי ממון. משום דכתיב לא ימצא כמו לעיל (דף ה'). דא"כ אם בעלמא ג"כ לא הוי ממון רק גבי חמץ משום דכתיב לא ימצא. הוי מצי הש"ס למימר דכ"ע טובת הנאה אינו ממון בעלמא והכא סבר ר"א דהוי ממון גבי חמץ משום דכתיב לא ימצא. דדמי לגורם לממון למ"ד דלאו כממון דמי ואפ"ה בחמץ חייב. ורבי יהושע סבר גם גבי חמץ לא אמרינן טובת הנאה ממון. כיון דגם השתא אי נימא דהוי תרתי. ג"כ בעלמא לאו ממון רק גבי חמץ. וע"כ דהש"ס סובר דכה"ג הוי ממוניה לר"א בכולי דוכתי. א"כ קשה שפיר ממצות מעשר שני דהוי נמי תרתי טו"ה והואיל אי בעי מתשיל לימא דהוי מצתכם. אבל אם נפרש דר"א סבר משום הואיל אי בעי מתשיל עלה לחודי הוי ממון שלו. שפיר יש לחלק דדוקא גבי חמץ מקרי ממוניה ושלו. אבל בעלמא לא אמרינן משום הואיל אי בעי מתשיל מחשב שלו. א"כ לא קשי' ממצה דמעשר שני שאינו יוצא יד"ח לרבי מאיר דסבר ממון גבוה משום מחמת הואיל אי בא למיתשל עלה לא מחשב שלו. אלא קשי' מהא דאתה רואה של אחרים ושל גבוה. הא הואיל אי בעי מתשיל הוי שלו. (והא דלא קאמר הש"ס דכ"ע טובת הנאה לא הוי ממון בעלמא רק הכא סובר ר"א גבי חמץ דהוי ממון משום דכתיב לא ימצא. דאמר לפי הס"ד לימא בטו"ה קמיפלגי א"כ גם רבי אליעזר סובר גבי חמץ משום טו"ה הוי ממון ע"כ קאמר לא דכ"ע גם גבי חמץ אינה ממון טובת הנאה והכא גבי חמץ משום הואיל אי בעי מתשל עלה מחשב גבי חמץ ממון]. אע"ג דליכא התם טו"ה מ"מ משום הואיל אי בעי מתשל עלה לחודי הוי ממון גבי חמץ לרבי אליעזר א"כ המשך קושית הרשב"א ממה נפשך. ולא הקשה מעיקרא מחמץ על חמץ מהא דאתה רואה של אחרים ושל גבוה. דאיכא לפרושי דהכא שאני דאיכא נמי טובת הנאה הוי ממון שלו משום הואיל אי בעי למיתשל. ע"כ הקשה מעיקרא ממצות דמעשר ני. דהכא איכא ג"כ טו"ה והואיל אי בעי למיתשל עלה. ואח"כ הקשה מהא דאתה רואה של אחרים ושל גבוה. הוא אם נימא דר"א סבר משום הואיל אי בעי מיתשל לחודי מחשיב שנו. ודוקא גבי חמץ וא"כ של גבוה נמי חשיב שלו ותי' ר"י שאני הנהו דכתיב קודש לה' א"כ אפי' אם בעי למתשל חשוב של גבוה. ועוד תי' ר"י דהא דאתה רואה של אחרים ושל גבוה מיירי דאתי ליד גזבר דליכא משום אי בעי מיתשל עלה. אבל קושי' קמייתא מתורץ ממילא דוקא לענין חמץ אמרינן משום הואיל אי בעי למתשל מחשיב ממונא משום דכתיב לא ימצא. אבל בעלמא לא מחשב ממון משום הואיל אי בעי למתשל. כן נראה לי לפרש דברי התוס':

וא"כ יש לומר דהרשב"א בתשו' ס"ל כתי' שני דר"י בתוס' פסחים. דהא אתה רואה של אחרים ושל גבוה מיירי דההקדש אתי ליד גזבר. דליכא בזה משום הואיל אי בעי מיתשל עלה. והא דאינו יוצא יד"ח במצה של מעשר שני לר"מ דאמר מעשר שני ממון גבוה ולא אמרינן דהוי מצתכם משום הואיל אי בעי מיתשל עלה דדוקא לענין חמץ סובר רבי אליעזר משום הואיל אי בעי מתשיל עלה הוי ממוניה. משום דשאני חמץ דכתיב לא ימצא כמו דאמרינן למ"ד גורם לממון לאו כממון ואפ"ה בחמץ שאני דכתיב לא ימצא אבל בעלמא משום הואיל אי בעי למתשל לא קרינן שלו. ע"כ היכי דאסר הנאתו מנכסיו ומלולבו אינו יוצא בזה ביו"ט ראשון משום הואיל אי בעי למתשיל:

ולפ"ז הא דתנן של תרומה טהורה לא יטול ואם נטל כשר. אי נימא דמיירי בתרומה ביד ישראל. אע"ג דהוי היתר אכילה לכהן מ"מ לא הוי שלכם דהוי ממון של כהן. ואע"ג דאי בעי מתשיל עלה לא הוי כדידי' דדוקא לענין חמץ אמרינן דהוי כשלו משום הואיל אי בעי למתשל עלה. א"כ ע"כ מיירי דתרומה טהורה שנטל כשר היכי שלקחה הישראל מהכהן כמ"ש רש"י בד"ה הרי יש בה היתר אכילה דיכול להאכילה לבן בתו כהן דהוי שלו ממש ויכול למכור או ליתן לכהנים. ואפשר גם התוס' דכתבו דישראל נפיק בתרומה דחזי לכהן. מיירי ג"כ היכי שלקחה מכהן או ניתן לו במתנה מכהן. אבל היכי דלא בא ליד כהן והכהן לא נתן או מכר התרומה לישראל אינו יוצא בו ישראל משום הואיל אי בעי מתשל לא מקרי שלכם:

תוכן העניינים

ברית יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה