אור ברסלב
ברית יעקב חלק א אורח חיים › סימן לד

ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ

אורח חיים · סימן לד

סימן לג

גרסינן בסוכה (דף ל"ה) אתרוג של אשירה ושל עיר הנדחת פסול מאי טעמא כיון דלשריפה קאי מכתת כתותי שיעורא. אתרוג של ערלה פסול מאי טעמא פליגי בה רבי חייא בר אבין ורבי אמי חד אמר לפי שאין בו היתר אכילה וחד אמר לפי שאין בו דין ממון. קס"ד מאן דבעי היתר אכילה לא בעי דין ממון ומאן דבעי דין ממון לא בעי היתר אכילה. חנן של תרומה טמאה פסול, בשלמא למ"ד לפי שאין בה היתר אכילה שפיר אלא למ"ד שאין בו ממין אמאי הרי מסיקה תחת תבשילו. והקשו בתוס' אתרוג של ערלה תיפוק לי' דמיכתת שיעורו דמצותו בשריפה. דקחשיב ליה בתמורה (דף ל"ג) בהדי נשרפין. ואמרינן התם הנשרפין לא יקברו ומדאורייתא הוי ערלה בשריפה דילפינן מכלאי הכרם דכתיב בה פן תוקד אש. ומהאי טעמא פסול נמי תרומה טמאה דמצותה בשריפה ולמה לן טעמא דהיתר אכילה. ויש לומר דודאי לא הי' צריך אלא נחלקו בהנך טעמי לענין ערלה משום דנפקא מינה לענין מעשר שני כדמסקינן איכא בינייהו מעשר שני ואליבא דר"מ עכ"ל. והוא דחוק חדא דמאי פריך אתרוג של ערלה פסול מאי טעמא. הא הוי טעמי' כמו באתרוג של אשירה ועיר הנדחת דכתית מכתית שיעורו. ועוד מאי פריך תנן אתרוג של תרומה טמאה פסול למ"ד שאין בו דין ממון אמאי הרי מסיקה תחת חבשילו. הא גם הך מ"ד ס"ל דפסול משום דכתית מכתת שיעורו וכ"ע מודי בזה ולא פליגי בהכא גבי ערלה דלא נ"מ מידי אלא לענין מעשר שני:

ולענ"ד נראה ליישב דהא דערלה בעי שריפה הוא דוקא בכזית כעין איסורו. אבל פחות מכזית אע"ג דחצי שיעור אסור מן התורה לא הוי רק איסור בעלמא כמ"ש התוס' בשבועות (דף כ"ג). אבל שריפה לא בעי רק בכזית כעין איסורו. ודמי לחמץ דאסור בבל יראה וחייב לבער דפחות מכזית אינו חייב לבער לדעת הרא"ש כמ"ש בתשו' חכ"צ (סי' פ"ו) וש"א עי"ש. ה"נ יש לומר דלא החמירה תורה לשרפו רק בכזית. וא"כ הא באתרוג אמרינן בר"ה דאזלינן בתר חנטה. ושל שלישית שגדל ברביעית אסור. ובסוטה (דף מ"ג) ילדה שסבכה בזקנה בטלה ילדה בזקנה. ובנדרים (דף נ"ז) ילדה שסיבכה בזקנה ובה פירות אעפ"י שהוסיפו מאתים אסור. והגידולין אינן מעלין את האיסור. ובירושלמי דערלה (פ"א ה' ג') אמרינן אתרוג שחנט בשנת ערלה וגדל כולו ברביעית אסור ולוקין עליו בכזית אם אכל מהאתרוג שחנט בשנת ערלה וגדל ברביעית אבל היכי שסיפק בזקנה אע"ג דהתוס' מותרין מן התורה והגידולין אינן מעלין את האיסור אבל לוקין אינו לוקה אלא לפי חשבון. כאן מעצמו חי וכאן מחמת הסיפוק עי"ש במפרש ועי' נדרים (דף נ"ז) ברא"ש. וא"כ אם הי' אתרוג פחות מכזית בשנת ערלה וסיפוק בזקנה וגדל עד כאגוז ועד כביצה (דאגוז גדול מכזית כדמוכח בשבת (דף פ"א) וברש"י בעירובין (דף ג'). אע"ג דהאתרוג פחות מכזית משנת ערלה היא מכל מקום כיון דהוי רק פחות מכזית דלא הוי כעין איסורו ולא הוי רק משום חצי שיעור לא בעי שריפה. משא"כ באתרוג של אשירה דקצץ וסבכה בזקנה וגדל עד כביצה וכאגוז דשל אשירה דמשה אע"ג דקצץ לא מהני ביטול אע"ג דשל אשירה פחות מכזית מכל מקום בעי איבוד ושריפה דאפי' פחות מש"פ אסורה כמ"ש התוס' בע"ז (דף י"ט). ולדעת הרשב"א הובא ביו"ד (סי' קל"ג) דוקא שכר עכו"ם פחות מש"פ מותר. אבל אשירה עצמה דהוי עכו"ם אפי' פחות מש"פ בעי איבוד ושריפה וכתית מכתת שיעורו. ע"כ כיון דתני במתניתין של ערלה פסול סתמא. א"כ לעולם פסול אפילו בכה"ג דהוי אתרוג של פחות מכזית בשנת ערלה ואח"כ נתוסף וגדל עד כביצה שסיבכה בזקנה מאי טעמא ע"כ כיון שאין היתר אכילה. דבעינן כל האתרוג יהי' ראוי לאכילה וכאן דפחות מכזית ג"כ אסור באכילה דהוי חצי שיעור דאסור מן התורה ליכא בכל האתרוג היתר אכילה. וחד אמר לפי שאין דין ממון שגם פתות מכזית אסור בהנאה ואין בו דין ממון:

ובזה א"ש הא דמקשה הש"ס מהא דתנן של תרומה טמאה פסול אמאי הרי מסיקה תחת תבשילו. נימא משום דכתית מכתת שיעורו. דיש לומר מדתני סתמא של תרומה טמאה פסול משמע אפי' קרא שם תרומה לחצי אתרוג או לשליש אתרוג דהוי פחות מכזית דכה"ג לא הוי מכתת כתית שיעורו כמ"ש. וע"כ אמר לפי שאין בו היתר אכילה ולא סגי בטעמא דכתית מכתת שיעורו משום דנ"מ לכה"ג היכי שקרא שם תרומה על האתרוג בפחות מכזית אפ"ה פסול משום דבעינן היתר אכילה דבעינן שכל האתרוג יהי' היתר אכילה דבעי לכם לצרכי הנאתו בכולו. וכן מוכח מהמנ"א (סי' תרמ"ט ס"ק כ') דהביא דעת ש"ג אתרוג שנאסר מחמת בליעת איסור פסול. ואינו מוכרח דיש לומר דוקא כשאיסורו מחמת עצמו פסול עכ"ל. וע"כ הש"ג מיירי שנאסר רק כדי קליפה או כדי נטילה. שנגע באיסור חם או שנטף עליו איסור חם. דע"י כבוש ומבושל בלא"ה פסול. דאתרוג הכבוש ומבושל פסול כדאיתא (דף ל"ז ובסי' תרמ"ח סעי' ט"ו) ובחם אינו נאסר רק כדי נטילה או קליפה ואפ"ה פסול. משום דלית ביה היתר אכילה. וע"כ דכל האתרוג בעי לכם היתר אכילה והמג"א לא השיג על הש"ג רק דלא הוי פסולו מחמת עצמו:

עוד נראה לי לומר דתרומה טמאה דפסיל אפי' דקרא שם תרומה ליותר מכזית באתרוג אפ"ה משכחת דמשום מכתית כתית שיעור הי' כשר כגון דקרא שם תרומה לכזית או יותר לבשר האתרוג מבפנים חוץ מקליפתה החיצונה. ונטמאת דשומר לפרי טמא ומתטמא ומצטרף כדאמרינן בעוקצין (פ"א) ובחולין (דף קי"ח). גם מכשיר האוכל כדאמרינן הכא של תרומה לא יטול. פליגי בה רבי אמי ורבי אסי. חד אמר מפני שמכשירה וחד אמר מפני שמפסידה מאי בינייהו איכא בינייהו שקרא שם חוץ מקליפתה למ"ד מפני שמכשירה איכא. א"כ אם הי' האתרוג כביצה ויותר וקרא שם תרומה לבשר האתרוג מבפנים לכזית. א"כ משום מכתת כתית שיעורא כשר. דאע"ג דהיכי דכתותי מכתת שיעורי' כמאן דליתא דמי וכעפרא בעלמא הוא. כמ"ש התוס' בסוטה (דף כ"ה) ד"ה לאו כגבוי דמי. ועי' תוס' עירובין (דף פ') ד"ה אבל קורה עי"ש. אפ"ה כשר כה"ג. דרבא לא אבעי' לי' לקמן (דף נ"ו) נולדו באתרוג סימני טריפה שנשפך כקיתון. דבריאה שנשפכה כקיתון כשרה והוא דקיימא סמפונא. הכא מאי (אם נימוח וקיימא סימפונהא דהיינו חדרי הזרע שהגרעינין בתוכו), דלמא התם הוא דלא שליט בי' אוירא הדר בריא אבל הכא דשליט בי' אוירא סרוחי מסרח או דלמא לא שנא. והטעם היכי דנשפך בשר האתרוג מבפנים ולא נשאר רק העור וחדרי הזרע דפסול משום כיון דנמחה גוף הפרי לא מקרי פרי לענין ערלה ובכורים כדאיתא בחולין (דף ק"כ). אלא היכי דהדרא בריא לא נתבטל שם פרי ממנו. אבל אי נימא כיון דשליט ביה אוירא לא הדרא בריא ממילא פסול דלא נקרא פרי. אבל היכי שנמחה קצת בשר האתרוג מבפנים ולא נשפכה כולה כקיתון כשר כמ"ש בחות דעת כד (ח"א) ביו"ד (סי' ל"ו) עי"ש. א"כ כה"ג אע"ג דבשר האתרוג שקרא שם תרומה הוי תרומה טמאה וכתותי מכתת שעורא וכמאן דליתא דמי. אפ"ה כיון דלא נחסר כל בשר האתרוג דלא הוי נשפך כולה כשר. ע"כ אמר משום דבעינן היתר אכילה דבעינן שיהא כל האתרוג לכם לכל צרכי הנאתו ויהא בו היתר אכילה:

עוד אפשר לומר בישוב קושית התוס' מה שהקשו מערלה דתיפוק לי' משום דהוי מנשרפין וכתותי מכתת שעורי'. דבסוטה (דף מ"ג) איתא כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן משום ראב"י ילדה פחות מטפח חייב בערלה כל שנותיה. דמתחזי כבת שתא. וכתב רש"י והרואה שאוכלין פירותי' אומר שפירות ערלה מותרין. ובירושלמי דכלאים הגומם כרמו פחות מטפח חייב בערלה מפני מראית העין עד שיגום מן הארץ. א"כ הא דאסור כה"ג משום ערלה לא הוי רק מדרבנן וא"כ דהוי רק מדרבנן אפשר לא קיימא בשריפה ולא אמרינן בזה כתותי מכתת שעורי' ומתניתין סתמא תני של ערלה פסול משמע אפי' היכי דהוי רק מדרבנן פסול ובזה לא הוי מכתת שעורי' ע"כ אמרי טעמא משום דאין בו היתר אכילה או אין בו דין ממון:

ועוד יש לומר דבנזיר (דף נ"ז) אמרינן אין דנין ק"ו מהלכה. ובשבת (דף קלב) כתב רש"י משום דתורה שבע"פ לא נתנה לדרוש בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. א"כ כמו שאין דנין ק"ו מהלכה ה"נ לא נוכל למילף מהלכה כל י"ג מדות. והתוס' בתמורה (דף ל"ג) ד"ה אלו הן הנשרפין ערלה וכלאי הכרם. כתבו הא דערלה בשריפה דהא רק גבי כלאי הכרם כתיב פן תוקד אש אבל בערלה מנא לן. וכתבו בשם רש"י דאתקיש לכלאי הכרם. א"כ לפ"ז ערלה בחוץ לארץ דהוי רק מהלכה כדאיתא בקידושין (דף ל"ט). לא נוכל למילף ע"ז בהקישא או בבנין אב כדאמרינן בנזיר שם (דף נ"ז). א"כ ערלה של חוץ לארץ לא הוי בשריפה. וכן משמע בקידושין דשלח רבי יוחנן סתום ספיקא ואבד ודאה והכרז על פירותיהן שטעונין גניזה משמע דלא בעי שריפה ערלה של חוץ לארץ. א"כ לא הוי מכתת כתותי שיעורא. ומתניתין תני סתמא של ערלה פסול משמע אפי' של חוץ לארץ ע"כ אמרי טעמא משום שאין בו היתר אכילה או אין בו דין ממון:

אך המג"א (סי' תרמ"ט ס"ק כ"א) הביא דעת ש"ג דערלת חוץ לארץ כשר באתרוג דהוי ביה היתר אכילה שיכול להאכילו לחברו שאינו מכיר בה. וגם דין ממון הוא שהרי יכול לספק לחברו שאינו יודע בה עי"ש. וע"כ הא דמתניתין דתני של ערלה פסול לא קאי על ערלה של חוץ לארץ. אך מגמ' דקידושין דקאמר רבי יוחנן אבוד ודאה ופירותיהן טעונין גניזה לא משמע הכי דהא יכול ליתן לחברו שאינו יודע בה:

גם נראה לי ליישב קושית התוס' בתרומה טמאה אמאי לא אמרינן דפסול משום כתותי מכתת שיעורא דמצותו בשריפה. לפמ"ש התוס' לעיל (דף ל"ב) ד"ה באשירה דמשה. וכ"כ רש"י ביבמות (דף ק"ה) דכו"ם של עכו"ם דאית לי' תקנתא בביטול לא אמרינן כתותי מכתת שיעורא. ע"כ אמר רבא לולב של עכו"ם לא יטול ואם נטל כשר. וכן הא דאמר רבא סנדל של עכו"ם לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה. ולא אמרינן כתותי מכתת שיעורא כיון דאית ליה תקנתא בביטול. ע"כ אפילו קודם ביטול לא הוי מכתת כתות שיעורא עי"ש. וא"כ יש לומר הא דתנן של תרומה טמאה פסול מיירי בתרומה ביד ישראל. כמו תרומה טהורה דלא יטול ואם נטל כשר אפילו ישראל נפיק ביה. כיון דיש בו היתר אכילה לכהן כמ"ש התוס' ד"ה אי בעי מפקיר נכסי' (ולא כהר"ן שכתב דמיירי דנטל כהן שהוא שלו עי"ש). א"כ תרומה טמאה נמי כיון דאי בעי מתשיל עלה ויש לו תקנתא בהיתר שאלה ויפרוש ממקום אחר לא אמרינן בזה כתותי מכתת שיעורא. כמו בכו"ם של עכו"ם כיון דיש לו היתר ע"י ביטול. ע"כ אמרינן טעמא משום דאין בו היתר אכילה או אין בו דין ממון. והתוס' בעירובין (דף למ"ד ע"ב) ד"ה ולפרוש עלי' ממקום אחר. דהא דאין מערבין בטבל אע"ג דחזי לתיקוני בין השמשות אליבא דרבי דסבר דכל שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות דמכל מקום בעינן שיהא השתא ראוי לשום אדם כגון תרומה דחזי לכהן ויין לנזיר דחזי לשארי אינשי עי"ש. הכי נמי יש לומר ג"כ באתרוג דתרומה טמאה אע"ג דאי בעי מתשל עלה ואי דהדרא לטבלי' ויפרוש עלי' ממקום אחר. כיון דכתיב לכם שיהא לכל צרכי הנאתו בעינן שיהא השתא שיהא ראוי לאכילה לשום אדם. ולא מהני הא דאי בעי מתשל עלה ויפרוש ממ"א כיון דהשתא לית בה היתר אכילה כלל לשום אדם:

ולפמ"ש אפשר לומר הא שכתבו התוס' ד"ה אי בעי מפקיר נכסי'. לא הוי צריך להאי טעמא אלא משום דיש בו היתר אכילה לעני. כמו ישראל דנפיק בתרומה דחזי לכהן. דיש לומר דע"כ קאמר האי טעמא דאי בעי מפקיר נכסי וחזי לי'. דהכא דכתיב לכם שיהא לכל דרכי הנאתו. בעינן שיהא השתא היתר אכילה לאחריני. גם לדידי' יהי' ראוי במגו דאי בעי מתשיל עלה. א"כ ישראל דנפיק בשל תרומה דהשתא ראוי לכהן וגם לדידי' יש לו מגו דאי בעי מתשל עלה ואי דהדרא לטבלי' יפריש עליו ממקום אחר ויהי' חזי לדידי' כמ"ש התוס' כה"ג בעירובין אליבא דסומכוס. והכא בדאורייתא אפי' רבנן ס"ל דבעינן דיהי' השתא היתר אכילה לאחריני. ולדידי' סגי בהא דיש לו היתר אכילה מגו אי בעי מתשל עלה. ע"כ קאמר הש"ס של דמאי דב"ה מכשיר משום מנו דאי בעי מפקיר נכסי' וחזי לדידי' והשתא יש בו היתר אכילה לעני. ולפ"ז מוכח דלא כהש"ג שהביא המג"א (בסי' תרמ"ט ס"ק כ"א) דאתרוג של ערלה בחו"ל כשר משום דיכול לספק לאחריני שאין מכיר בה. א"כ הוי היתר אכילה. מכל מקום בעינן דיהי' ראוי לאכילה גם לדידי' והכא כיון דהוא יודע השתא דהוא ערלה ליכא אופן דלשתרי האי לדידי' א"כ אע"ג דיכול לספק לאחריני לא מהני]:

ובזה נראה לי ליישב ג"כ קושית התוס' ד"ה אתי' לחם לחם. תימא דבפרק כל שעה (דף ל"ה) דאין יוצאין ידי מצה בטבל מדכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות יצא מי שאיסורו עליה משום תאכל טבל. תיפוק לי' משום דבעינן מצה משלכם וטבל לא חשיב לכם כדמוכח הכא גבי אתרוג דעד כאן לא פליגי ב"ש וב"ה אלא בדמאי משום דאי בעי מפקיר נכסי' וחזי לי' אבל בטבל ודאי כולהו מודי. דיש לומר כמו דאמרינן בפסחים (דף מ"ו) לר"א דקיי"ל כוותי' הואיל אי בעי מתשיל עלה הוי ממונא וכדידי' הוא. וע"כ עובר בבל יראה בחלה ותרומה ביד ישראל. ובתוס' שם הקשו א"כ אמאי אמרינן מצות של מעשר שני אינו יוצא ידי חובתו. לרבי מאיר דאמר ממון גבוה הוא. הא אי בעי מתשל עלה והוי כשלו. ועוד הא אמרינן שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה נימא אי בעי מתשל עלה, ותי' ר"י דשאני התם דכתיב קודש לה' אע"ג דאי בעי מתשל עלה חשבן הכתוב כאלו של גבוה. וא"כ יש לומר דטבל שפיר מקרי שלכם משום הואיל ואי בעי מפריש עלי' ממקום אחר הוי כדידי'. כמו דאמרינן משום הואיל ואי בעי מתשל עלה הוי כדידי'. והא דאינו יוצא באתרוג של טבל. דשאני התם דכתיב לכם דבעינן שיהא ראוי לכל דרכי הנאתו. וכיון דהשתא אסור באכילה לכל אדם לא מקרי לכם דאין בו היתר אכילה. רק גבי דמאי מכשרי ב"ה משום דיש היתר אכילה השתא לאחריני לעני. וגם לדידי' חזי ע"י מגו אי בעי מפקיר נכסי' והוי עני וחזי לי'. וב"ש פוסלין משום דסברי דאין מאכילין עניים דמאי. א"כ ליכא בהו היתר אכילה כלל. אבל טבל דאסור לכל אדם וליכא היתר אכילה כלל השתא לשום אדם לא מקרי לכם. אבל גבי מצה לא כתיב לכם למדרש שיהא ראוי השתא לכל דרכי הנאתו רק דגמרינן מגז"ש דלחם לחם מחלה מה להלן משלכם ולא משל מעשר כו' דבעינן רק דין ממון שיהא משלו מחשיב שפיר טבל שלו אע"ג דחלק כהן מעורב בו. מ"מ משום הואיל אי בעי מפריש עליו ממקום אחר מחשיב כשלו. כמו דאמרינן גבי חמץ הואיל ואי בעי מתשל עלה מחשב כדידי' רק במעשר שני משום דכתיב לה' אע"ג דאי בעי מתשיל הוי של גבוה כמ"ש התוס':

תוכן העניינים

ברית יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה