אור ברסלב
ברית יעקב חלק א אורח חיים › סימן לב

ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ

אורח חיים · סימן לב

סימן לא

במוע"ק (דף י"ד) מתניתין דלא כרבי יהודא. דתניא רבי יהודא אומר הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות. אמר רבא לשוט ד"ה אסור למזונות ד"ה מותר. לא נתלקו אלא להרוחה מר מדמי לי' כלשוט ומר מדמי לי' כלמזונות. ובתוס' תימא לוקמי אפילו כרבי יהודא ולמזונות אפילו רבי יהודא מודה, ושמא כיון דקתני רבי יהודא אומר הבא וכו' משמע שבא לחלוק על המשנה, ולענ"ד נראה ליישב לפמ"ש הראב"ד הובא בר"ן ורא"ש בשמעתין. דהא דאמר רבי יהודא הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות היינו שיצא מארץ לחוץ לארץ קרי ליה שלא ברשות כיון דאסור לצאת ויצא לא נתיר לו לגלח כשבא בחול המועד. וכתב הרא"ש דהכי מסתבר כפי' הראב"ד והכי מוכח בירושלמי ע"ש. והר"ן כתב להראב"ד דלשוט נמי דאסור לד"ה מיירי דוקא שיצא מארץ ישראל לחוץ לארץ משום דיצא שלא ברשות. אבל מארץ ישראל למקום אחר לארץ ישראל או מחוץ לארץ לחו"ל אפילו יצא לשוט כיון דברשות יצא מותר לגלח לד"ה. וקשה לי דהא למזונות ד"ה מותר ע"כ צריך לומר דמיירי בכה"ג דאמרינן בב"ב (דף צ"א) אין יוצאין מארץ ישראל לחוץ לארץ אלא א"כ עמדו סאתים בסלע. או היכי דמעות ביוקר. א"כ מאי טעמא דרבנן דאמרי להרוחה דמי למזונות. דלהרוחה בעלמא ודאי אסור לצאת מארץ ישראל לחו"ל ודמי לשוט. ונראה דרבנן ס"ל דתרתי בעינן. חדא דעביד איסורא לצאת מארץ ישראל לחו"ל גם מעיקרא דיצא לשוט דלא צריכא לי' כלל. ע"כ אינו ראוי להתיר לגלח במועד. אבל יצא להרוחה דצריכא לי' אולי יעני ויחסר לו מזונות אע"ג דעביד איסורא שיצא מא"י לחו"ל. דמי למזונות דהוי כמו אנוס דהוי דבר הצריך לו כמו מזונות. ורבי יהודא ס"ל כיון דעביד איסורא דיצא לחוץ לארץ לא התירו לו לגלח במועד. וא"כ לפי זה במנודה שהתירו לו חכמים דעביד איסורא שלא רצה לקבל דין או נתנדה מחמת אפיקורותא הוי שלא ברשות לא עדיף מהיכי דעביד איסורא שיצא מא"י לח"ל שלא ברשות דאסור לו לגלח במועד. אבל לרבנן במנודה אע"ג דעביד שלא ברשות ובאיסורא שהי' לו לקבל הדין. או היכי דנתנדה משום איסורא אפ"ה דמי להרוחה דג"כ עביד איסורא שיצא מא"י לח"ל. אפ"ה שרי רבנן כיון דהוי לי' לצורך. ה"נ לדעתו שצריך לו לעשות כן דמי למה שכתבו התוס' בביצה (דף י"ב) גבי המבשל גיד ביו"ט אע"ג שאסור כיון שבדעתו לאכול הוי צורך יו"ט. א"כ א"ש הא דלא מוקי מתניתין כרבי יהודא. והא דתני הבא ממד"ה מותר לגלח במועד מיירי למזונות דד"ה מותר דאכתי הא דתני מנודה שהתירו לו חכמים דעביד שלא ברשות ואיסורא קעביד מותר לגלח במועד. ולרבי יהודא היכי דעביד איסורא שיצא מא"י לח"ל להרוחה אע"ג דהוי לו לצורך מ"מ כיון דעביד איסורא לא התירו לו לגלח במועד. וע"כ המתניתין אתי' כרבנן דלהרוחה אע"ג דעביד איסורא התירו לו לגלח במועד ה"נ במנודה אע"ג דעביד איסורא ושלא ברשות הוא מותר לגלח במועד ולא דמי לשוט דאסור לגלח במועד דהוי תרתי, דעביד איסורא שיצא מא"י לח"ל גם לא צריכא לי' כלל ההליכה:

אך לפמ"ש הרמב"ם בה' מלכים (פ"ה ה' ט') אסור לצאת מא"י לחו"ל לעולם. אלא ללמוד תורה. או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ. וכן יוצא הוא לסחורה אבל לשכון בחו"ל אסור אא"כ חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חיטין בשני דינרין כו'. א"כ מיירי הא דב"ב דאין דעתו לחזור וכן לישא אשה וללמוד תורה ולסחורה באם אין דעתו לחזור אסור אבל אם דעתו לחזור מותר לצאת לסחורה. (והב"י לא הערה מקורו דיוצא הוא לסחורה ומקורו הוא מהכא) ועי' שם בנ"מ וכמ"ש התוס' בע"ז (דף י"ג). א"כ הכא דקאמר להרוחה מר מדמי לי' למזונות ליכא איסורא כלל לצאת מא"י לחו"ל כיון דדעתו לחזור רק בלשוט אסור. וע"כ טעמא דלשוט דלכ"ע אסור משום דעביד איסורא דיצא מא"י לחו"ל. א"כ קשה אמאי במנודה שהתירו לו חכמים מותר לגלח במועד אע"ג דעביד איסורא. בשלמא לדעת הירושלמי הביאו התוס' דמיירי דהתירו להמנודה קודם הרגל. אלא שלא שלמו השלשים יום של נדוי אלא ברגל יש לחלק דבמנודה כיון דכבר פייסו לבע"ד דמי כמו דלא עביד איסורא כלל. ע"כ יגלח במועד דהוי אנוס. אבל יצא מא"י לחו"ל לשוט אע"ג דאח"כ לא הי' פנאי לבוא כיון דאח"כ הי' יכול לבוא קודם הרגל ועביד איסורא ע"כ אינו מגלח במועד. אבל לדעת הרמב"ם (פ"ז מה' יו"ט ה' י"ח) שכתב מי שהי' מנודה ולא התירוהו אלא במועד מגלח במועד וכמ"ש הכ"מ דבגמ' דידן מוכח כן דקאמר שהתירו לו חכמים קתני דאזיל ופייסי' לבעל דיניה ואתי קמי רבנן ושרי ליה. אע"ג שהי' יכול לבוא קודם הרגל לפייס בע"ד אפ"ה שרי לגלח, א"כ קשה מאי שנא לשוט אסור לגלח כיון דעביד איסורא ולא הי' צורך להליכה זו. ובמנודה דעביד איסורא שרי לגלח וצ"ע:

תוכן העניינים

ברית יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה