ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ
אורח חיים · סימן כז
הבעה"מ ריש ביצה כתב ומצאתי לרבינו אפרים ז"ל. היכי דשחט תרנגולת ביו"ט אחר השבת ונמצא בה בצים גמורות אסורות. דאיכא למימר דלמא מאתמול גמרי ואין שבת מכינה ליו"ט. וכשם שאסור ספק יו"ט ספק חול כך ספק בשבת גמרו ספק בו ביום גמרו אסורות. ולא נתכוונו דברים הללו אצלי כי בצים במעי תרנגולת כאחת מאבריה הם. ואינם נאסרות אפי' ביו"ט אחר השבת. והרמב"ן השיג על ר"א דבגמ' פריך ומי גזרינן והתניא השוחט את התרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותרות לאכול ביו"ט ואם איתא לגזור משום הנך דמתילדין ביומיהן. א"ל בצים גמורות במעי אמן מילתא דלא שכיחא היא ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן. והקשו תוס' ורש"י מאי פריך לגזור משום הנך דמתילדין ביומיהו. דהא הנך דמתילדין ביומיהו אינן אסורות אלא משום גזרה דיו"ט אחר השבת א"כ הוי לי' גזרה לגזרה. וכתבו משום דברייתא דתני במצא ביצים גמורות מותרות לאכול ביו"ט משמע אפילו כא (ח"א) ביו"ט אחר השבת מותרין. א"כ מוכח מגמ' דבצים במעי אמן אפילו ביו"ט אחר שבת מותרות. משום דהוי מלתא דלא שכיחא דלא גזרו בה רבנן. (וע"כ כמ"ש התוס' בד"ה מלתא דלא שכיחא וקשה דלמא אם לא שחטה היתה יולדת היום. וא"כ מאתמול גמרה לה ותאסר בלא גזרה מספק. ויש לומר מאחר דלא נולדה ע"י כך לא חשיב גמר. או כמ"ש הרמב"ן שם דדוקא בביצה שנולדה ביו"ט לאחר השבת שמאתמול גמרה לה לצאת היום ואלמלא גמר של אתמול לא יצא היום. הלכך אסורה שע"י הכנת השבת בא לידתו ביו"ט. משא"כ בביצה במעי תרנגולת שאנו זכינו בה ביו"ט לא הביאה לידינו הכנת שבת. ע"כ לא אכפת לן דלמא נולדת היום). עוד השיב הרמב"ן על רבינו אפרים. דהא לדידיה ע"כ הברייתא דמצא ביצים גמורות מותרות לאכול ביו"ט מיירי ביו"ט דעלמא ולא ביו"ט שאחר השבת דאסורות משום ספק דלמא היתה נולדת היום. א"כ מאי פרין הש"ס ואם איתא נגזור משום הנך דמתילדין ביומיהן. ולא הקשו נגזור משום יו"ט אחר שבת דמצא במעי אמן דאסורות משום ספק דאורייתא ע"ש. גם הרא"ש והר"ן דחו דברי רבינו אפרים בגודא רבא:
ולענ"ד נראה לקיים דברי רבינו אפרים על מכונם. וליישב קושית התוס' שהקשו מאי משני מלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן. דאכתי קשה דלמא אם לא שחטה היתה יולדת היום. א"כ מאתמול גמרה לה ותאסר בלא גזרה מספק. ונקדים לזה הש"ך ביו"ד (סי' ק"י בדיני ס"ס אות כ') כתב ספק דרבנן ביש לו חזקת איסור אזלינן לחומרא משום דאזלינן בתר חזקה. לכאורה יש להוכיח ממנחות (דף ס"ח) דספק דרבנן אפיל במקום חזקת איסור אזלינן לקולא. דאמרינן רב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע אכלו חדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר. דקסברי חדש בחוץ לארץ דרבנן ולספיקא לא חייש. והא הכא אתחזק איסורא דעד יום הנף כל התבואה בחזקת איסורן קיימא. אלא דהשתא איכא ספיקא דלמא היום חמשה עשר או ששה עשר. ולא הותר מאיסור חדש עדיין. ואפ"ה לא חשו ר"פ ורב הונא לספיקא כיון דחדש בחוץ לארץ דרבנן ואכלו חדש באורתא דשיסתר. וע"כ דספק דרבנן אפי' בחזקת איסור לקולא מפני דהוי ספק דרבנן:
אך אפשר לומר דדוקא בספק המעשה או ספק המציאות. אמרינן אוקי אחזקה דאיסורא קמא. ולא היתה המעשה להתיר. אבל הכא ליכא למימר משום דהתבואה קאי בחזקת איסור. נימא דהשתא חמיסר ולא שיתסר. וליכא לספוקי דלמא השתא שיתסר ולמחר שיבסר. דאין ענין החזקה דקאי בחזקת איסור להאי ספק. וכה"ג כתב התב"ש (סי' כ"ט) להשיב על הפר"ח שהביא ראי' נגד התוס' דס"ל דכל ספק שקול אמרי' אוקי אחזקת כשרות אפילו דהוי ספק רעותא מחיים מהא דקיי"ל ביו"ד (סי' נ"א) הלעיטה חלתית טריפה משום דמנקב בנר מעיה. ואם הדבר ספק אם נוקב או לא הוי ספק טריפה. אע"ג דהוי ספק שקול לא אמרינן דמוקמינן אחזקתי'. וכתב התב"ש דאין משם ראי' כלל דאלו הוי ספק אם הלעיטה חלתית או לא שפיר איכא לאוקמי אחזקה. אבל הלעיטה ודאי אלא דהוי ספק אם דבר זה מנקב או לא אין סברא לומר הואיל בהמה בחזקת כשרות עומדת דבר זה אינו נוקב ואין החזקה ענין להספק ודומה לספיקא דדינא דאין אומרים הואיל הבהמה בחזקת כשרות עומדת הלכה כפלוני. וה"נ דומה לו וזה דבר מוכרח ע"ש:
אמנם יש להביא ראי' מהאי דפריך (דף ג') אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה ביו"ט אין מטלטלין אותה כו' וספיקא אסורה. בשלמא לרבה דאמר משום הכנה הוי ספיקא דאורייתא וכל ספיקא דאורייתא לחומרא. אלא לרב יוסף ורבי יצחק דאמרי משום גזרה ספיקא דרבנן וכל ספק דרבנן לקולא. דהא התוס' בבכורות (דף כ') כתבו הא דלא חייש רבי יהושע למיעוט וס"ל דחלב פוטר מבכורה אע"ג דאיכא חזקה בהדא דאוקי הבהמה בחזקת שלא ילדה מתחילה והשתא הוא דילדה משום דאיכא חזקה אחרת כנגדה דהעמד הולד בחזקת חולין שאינו קדוש בבכורה שהוא חולין במעי אמו. א"כ הוי חזקה שלא ילדה מתחילה והשתא הוא דילדה ע"ש. וכה"ג כתבו התוס' בב"ק (ד' מ"ז) ד"ה מידע ידיע דשותפות אית לי. שיש לנו להעמיד הפרה בחזקת מעוברת והשתא היא דילדה ומודה סומכוס כו' ע"ש. וכ"כ התוס' בב"מ (דף ק') ד"ה הא מני סומכוס היא. וא"ת מאי קאמר הא מני סומכוס היא לוקמי אפי' כרבנן. והכא לית לן למיזל בתר מרא קמא. דאיכא חזקה אחרת כנגדה דאוקמי בחזקת מעוברת והשתא היא דילדה ע"ש. א"כ ה"נ בביצה דהוי ספק דנולדה מערב יו"ט או נולדה ביו"ט. א"כ מאי קושיא לר"י ולרבי יצחק אמאי ספיקא אסורה ספיקא דרבנן וכל ספק דרבנן לקולא. הא איכא חזקה דלא ילדה וחזקת מעוברת והשתא היא דילדה וכל ספק דרבנן במקום חזקה הוי לחומרא. וע"כ דלא כהש"ך דספק דרבנן אפי' במקום חזקה ג"כ אזלינן לקולא:
ושוב ראיתי בפלתי (סי' ק"ו) שהרגיש בזה להשיג על הש"ך מהא דביצה. דמאי פריך הגמרא אמאי ספיקא אסורה דהוי לי' ספיקא דרבנן. דביצה שיש בה ספק אם נולדה ביו"ט או מערב יו"ט הוי לי' חזקה השתא היא דילדה ונולדה ביו"ט וא"כ ספיקא נולדה ביו"ט אסור דאוקמינן אחזקה וכתב מסברת עצמו דהוי חזקה בלא ראי' שכתבתי ע"ש. ובס' חות דעת כתב עליו דאינו קושיא. דקיי"ל כרב בקידושין (דף ע"ט) דחזקה העשוי' להשתנות לאו חזקה היא. ודבריו אינן נראין כלל. דדוקא בההוא יומא דמשלים שיתא חדשים ס"ל לרב מדהשתא בוגרות בצפרא נמי הוי בוגרות משום שכל היום בחזקת שתביא סימני בוגרות. שידוע היום והזמן שעשוי' להשתנות ע"כ כולא יומא לאו חזקה כיון דעשויה להשתנות. אבל בתוך ששה קאמר הגמ' אלימא בתוך ששה בהא אמר רב הרי בוגרות לפנינו השתא היא דבגרה אע"ג דלפעמים מביאה גם סימני בוגרות גם בתוך ששה. וכה"ג דאדם יש לו חזקת חיים אע"ג דחזקת חיים עשוי להשתנות. כיון דאינו ידוע ומבורר הזמן שישתנה אמרינן השתא הוא דמת (ועי' ביו"ד סי' שנ"ז) ה"נ בחזקת מעוברת כיון שאינו ידוע הזמן ואינו יום מוגבל שמוכרחת להשתנות שאינו ידוע לנו. ע"כ בכל שעה אמרינן השתא דילדה. וכבר הבאנו מדברי התוס' שכתבו חזקה זו והפלתי לא הזכירם כלל. ועי' ביו"ד (סי' ר"א סעי' ס"ה) ועי' במג"א (סי' ת') ודבריו צ"ע]:
ובזה נלע"ד לפרש הא דקאמר רב אשי לעולם ספק יו"ט ספק חול הוי דבר שיש לו מתירין. ודבר שיש לו מתירין אפי' בדרבנן לא בטיל. וכתב רש"י כגון ביצה דגזרו בזה משום פירות הנושרין לא בטיל בתערובות. וכי היכי דמחמירין בביטולה מהאי טעמא שיכול לאכול למחר בלא ביטול והיתר גמור. ה"נ בספיקא נמי מחמירין מהאי טעמא. ולכאורה קשה מנ"ל לרב אשי לדמות ספיקא לביטול. דלמא דוקא היכי דנתערב האיסור ואיקבע איסורא החמירו רבנן דלא לבטול האיסור והוי כמו דהוי בעין ולחודי כיון דיש לו מתירין לאח"ז ועד שתאכלנה בביטול תאכלנה בהיתר. אבל היכי דאיכא ספיקא דלמא ליכא כאן איסור כלל. דמי לכל ספק דרבנן דאזלינן לקולא. וכמו דאמרינן בכריתות (דף י"ח) למ"ד דאינו מביא אשם תלוי על ספק רק היכי דאקבע איסורא וחתיכה משני חתיכות אבל חתיכה ספק חלב וספק שומן אינו מביא אשם תלוי. א"כ מנא לן דלמא גם דבר שיל"מ דמי לכל הני דברים דאינן מתבטלין אפי' באלף כמו חתיכה הראוי' להתכבד או דבר שבמנין או דבר חשוב. אם הודאי הוי רק איסור דרבנן בספיקו אזלינן לקולא כמ"ש הט"ז ביו"ד (סי' ק"ב ס"ק ג') ע"ש. וכן אמרינן בירושלמי דביצה (פ"א ה' א') נתערב אחת במאה או אחת באלף כולן אסורות. מה כמ"ד ספק הכן אסור. ברם כמ"ד ספק הכן מותר. מודה הוא הכא שהוא אסור. נשרין ספק מהיום נשרו ספק מאתמול נשרו. ברם הכא יש כאן אחת והיא מוכחת על כולן:
לכן נראה לי לומר דהיינו טעמא דרב אשי דהא קי"ל רובא וחזקה רובא עדיף. וכיון דבדבר שיש לו מתירין אינן הולכין בתר רוב דהמיעוט שנתערב אינו מתבטל. א"כ כיון דאפי' בתר רוב לא אזלינן בדבר שיש לו מתירין וחיישינן למיעוט להחמיר. א"כ כ"ש דאזלינן בתר חזקה להחמיר. ע"כ בספק יו"ט וספק חול דהוי חזקה דמעוברת והשתא דילדה ביו"ט אסורה. אע"ג דבכל ספק דרבנן במקום שיש לו חזקת איסור אזלינן לקולא. אבל בספק דרבנן בדבר שיש לו מתירין דלא אזלינן בתר רובא. כ"ש דניחוש להחמיר דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא והשתא היא דנולדה. אבל בשארי דברים דליכא חזקה אפי' בספק בדבר שיש לו מתירין אזלינן לקולא כמ"ש לחלק בין ביטול דלא בטיל בדבר שיש לו מתירין אבל בספק דהוי דרבנן אזלינן לקולא. אפי' בדבר ביש לו מתירין אם ליכא חזקה. ובזה פליגי רבי יוסף ורבי יצחק ורב פפא דלא ס"ל הא דרב אשי דמוקי להא דספיקא אסורה אתי לספק טריפה משום דהני ס"ל דספק דרבנן אפי' במקום חזקה אזלינן לקולא ה"נ בדבר שיש לו מתירין אע"ג היכי דנתערב איסור לא מתבטל ברוב. אבל בספק אזלינן לקולא דאינו דומה לביטול כמ"ש:
[ולפמיש יש ליישב דברי התוס' בעירובין (דף מ"ה). ד"ה אבעית אימא הוי ספק דבריהם. שכתבו אע"ג דהוי דבר שיש לו מתירין. ואמר רב אשי בריש ביצה דדבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל אפי' בספק דבריהם אסור בעירוב הקילו. ותמה בשעה"מ דהא רב אשי יליף דלא אזלינן בספק דרבנן בדבר שיש לו מתירין לקולא משום דדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל משום עד שתאכלנה באיסור תאכלנה בהיתר לאחר זמן ע"כ גם בספק מחמירין לאסור. וא"כ הא רב אשי הא אמר בביצה (דף ל"ח) גבי האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה דהוי כרגלי שתיהן. ופריך אמאי לבטיל מים ומלח לגבי עיסה וקאמר רב אשי משום דהוי דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל. א"כ ס"ל לרב אשי גבי עירוב גופא ג"כ דלא בטיל כיון דהוי דבר שיש לו מתירין. א"כ כהיכי דמחמירין בביטולה ה"נ מחמירין בספקא. ולפי דברינו א"ש. דהא דקאמר רב אשי דספק דרבנן לחומרא כדבר שיש לו מתירין הוא דוקא היכי דאיכא חזקה. ואע"ג דכל ספק דרבנן לקולא אפי' במקום חזקה. בדבר שיש לו מתירין דלא מהני רוב כ"ש חזקה לאיסור דחיישינן. אבל היכי דליכא חזקה לאיסור הוי ספק דרבנן לקולא אפי' בדבר שיש לו מתירין. א"כ הכא בגשמים דניחוש דלמא הני עבים שנתקשרו מערב יו"ט אזלי והנך אחריני נינהו ליכא חזקה כלל. אזלינן לקולא כיון דהוי ספק דדבריהם. וכן הא דאמרינן בעירובין (דף ל"ה) דספק נטמא העירוב מבעוד יום ספק משחשיכה ס"ל לר"י ור"ש דספק עירוב כשר ולא אמרינן דהוי דבר שיש לו מתירין. משום דהתם ליכא חזקה כמ"ש רש"י שם דאי נעמיד אדם על חזקת תחום ביתו. ואימור לא עירב העמד תרומה על חזקתו והוי עירוב. כיון דהוי חזקה נגד חזקה דמי לכל ספק דרבנן בלא חזקה דאפי' בדבר שיש לו מתירין אזלינן לקולא:
גם א"ש מה שהקשו הראשונים בהא דמנחות (דף ס"ח) דקאמר רב פפא ורב הונא ברי' דרבי יהושע אכלו חדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר דסברי חדש בחוץ לארץ דרבנן ולספקא לא חייש. דהא חדש הוי דבר שיש לו מתירין דמחמירין בספק דרבנן. ולפמ"ש ניחא דכבר כתבנו דהכא ליכא חזקה לאיסורא. אע"ג דעד יום הנף הי' התבואה בחזקת איסור חדש. מכל מקום החזקה אינו ענין להספק דנימא דמחמתו יכריע דהוי השתא יום חמיסר ולא שיתסר. א"כ הוי ספק דרבנן בלא חוקה אע"ג דהוי דבר שיש לו מתירין אזלינן לקולא. שוב מצאתי במרדכי פרק אין צדין וז"ל כתב אבי העזרי אע"ג דבספק מוכן מחמירין משום דמוקצה הוא כו'. מיהו ספק תחומין דרבנן להקל. אע"ג דדבר שיש לו מתירין הוא לא דמי לביצה דאמר רב אשי פרק קמא לעולם ספק יו"ט ספק חול כו'. דהתם כי מוקמית לה אחזקתה הרי לא נולדה וכן ספק צידה חזקתה שלא ניצוד. משא"כ בספק תחומין עכ"ל והוא כדברינו והנאני שהנחני ד' בדרך אמת]:
וא"כ לפ"ז לא קשי' כלל מה שהקשו התוס' בהא דהשוחט התרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותרות לאכלן ביו"ט משום דהוי מלתא דלא שכיחא דלא גזרו רבנן דאכתי תאסר דלמא אם לא שחטה היתה יולדת היום. וא"כ מאתמול גמרה ותאסר בלא גזרה מספק. דהכא איכא חזקה להתירא דאמרינן דאוקי אחזקת מעוברת דקמא והשתא נגמרה ולמחר היתה יולדת. וכ"כ דמצינן למתלי באיחור הזמן ולאוקמי בחזקה קמייתא מוקמינן לא חיישינן כלל דלמא מאתמול גמרה והיום היתה נולדת וא"ש:
ומעתה יבואר לנו דברי רבינו אפרים כמין חומר. דלכאורה שפת יתר בדברי ר"א. מה דמסיים וכשם שאסור ספק יו"ט ספק חול כך ספק בשבת גמרו ספק בו ביום גמרו אסורות. דהא כבר כתב השוחט תרנגולת ביו"ט אחר השבת ומצא בה ביצים גמורות אסורות. דאיכא למימר דלמא מאתמול גמרי לה. ולפמ"ש א"ש. ולא קשה כלל קושית הרמב"ן עליו. דבאמת גם לרבינו אפרים מיירי הברייתא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביו"ט וכל הסוגיא ביו"ט אחר השבת כדמוכח מהא דפריך ואם איתא נגזור משום הנך דמתילדין ביומיהו. ולא פריך נגזור משום הני ביצים דנמצאות במעי שחוטה ביו"ט אחר שבת כמ"ש הרמב"ן. אלא דס"ל לר"א בישוב קושית התוס' דאמאי מותרין לאכול. דלמא אם לא שחטה היתה נולדת היום. וא"כ מאתמול גמרי לה. דע"כ לא חיישינן לה משום דמוקמינן אחזקה קמייתא דהיתה מעוברת מעיקרא ואמרינן השתא היא דנגמרה ולמחר היתה יולדת. דתלינן באיחור הזמן ואמרינן דהשתא לא הי' נולדת רק למחר דהשתא היא דנגמרה כמ"ש. רק זה א"ש לרבה ולשארי אמוראי דלא ס"ל הא דרב אשי. דס"ל דבדבר שיש לו מתירין אזלינן בספק דרבנן לחומרא במקום חזקה. א"כ ה"נ לא מחמירין אפי' בספק דאורייתא היכי דאיכא חזקה קמייתא להתיר דלימא השתא הא דנגמרה משום דהוי דבר שיש לו מתירין. אלא אע"ג דהוי דבר שיש לו מתירין אזלינן בתר חזקה להתיר. ע"כ לא חיישינן דלמא אם לא שחטה היתה נולדת היום ומאתמול גמרה לה. אבל לרב אשי דס"ל דבדבר שיש לו מתירין דלא אזלינן בתר רובא להתיר ולא מתבטיל ברוב דחיישינן למעוט דנתערב. וע"כ ה"נ בספק דרבנן במקום שיש לו חזקה אע"ג דבעלמא אזלינן לקולא הכא בדבר שיש לו מתירין אזלינן לחומרא בתר חזקה להחמיר. א"כ לדידי' ה"נ בספיקא דאורייתא אע"ג דראוי להעמיד על חזקה דמעיקרא להתיר מ"מ כיון דהוי דבר שיש לו מתירין דלא אזלינן בתר רוב להתיר כ"ש דלא אזלינן בתר חזקה להתיר א"כ לרב אשי השוחט תרנגולת ביו"ט ומצא בה ביצים גמורות אסורות לאכול ביו"ט אחר השבת דחיישינן שמא אם לא שחטה היתה נולדת היום ומאתמול גמרה לה. ואין שבת מכינה ליו"ט ואין לומר בזה דמוקמינן אחזקה דהשתא הוא דנגמרה ולמחר היתה נולדת דבדבר שיש לו מתירין לא אזלינן בתר רובא להתיר כ"ש לא אזלינן בתר חזקה להתיר דרובא וחזקה רובא עדיף ואפי' איסור דרבנן במקום חזקה לאיסור אזלינן לחומרא בדבר שיש לו מתירין לחוש לחזקה כמו דחיישינן למיעוט. אע"ג דבעלמא אזלינן לקולא בדרבנן אפי' איכא חזקה לאיסורא כמ"ש:
א"כ נכונים ומדוייקים דברי רבינו אפרים שכתב לפסק הלכה השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות אסורות לאכלן ביו"ט אחר השבת דאיכא למימר מאתמול גמרי לה ואין שבת מכינה ליו"ט. וקשי' לרבינו אפרים אמאי לא אמרינן דלוקמי אחזקה דמעיקרא ולימא דהשתא היא דנגמרה כמו דאמרינן לרבה דתני בברייתא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביו"ט מיירי אפי' ביו"ט אחר שבת כדמוכח בסוגין. והטעם משום דמוקמינן אחזקה קמייתא והשתא היא דנגמרה ולמחר היתה נולדת. ע"כ לא חיישינן דלמא אם לא שחטה הי' נולדת היום. ע"ז מסיק כשם שספק יו"ט וספק חול אסור אע"ג דכל ספק דרבנן לקולא אפי' במקום חזקה. כאן דהוי דבר שיש לו מתירין דחיישינן למיעוט דנתערב כ"ש דאזלינן בתר חזקה לאיסור אפי' בספק דרבנן. כך ספק בשבת גמרו ספק בו ביום גמרו. דהוי ספק דאורייתא ג"כ אסורות ולא אזלינן בתר חזקה להתיר כיון דהוי דבר שיש לו מתירין ולא אזלינן בתר רובא להתיר כ"ש לא אזלינן בתר חזקה להתיר. והברייתא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות דמותרין לאכלן לרב אשי ע"כ מיירי ביו"ט דעלמא ולא ביו"ט לאחר שבת. ודברי רבינו אפרים מכוונים ודברי טעם המה:
עוד נראה לי ליישב דברי רבינו אפרים וקושית התוס'. דאיתא לקמן (דף ז') דאמר רבי יוחנן ביצה שיצאתה רובה מערב יו"ט וחזרה מותרת לאכול ביו"ט. והיכי דבדק בקינה של תרנגולים מערב יו"ט ולא מצא בה ביצה. ולמחר השכים ומצא בה ביצה אסורה בדספנא מארעא. ופריך כי בדק נמי אימא יצאתה רובה וחזרה הוא כדרבי יוחנן דרבי יוחנן לא שכיח. גם איתא (דף ד') שבת ויו"ט רב אומר נולדה בזה אסורה בזה. משום הכנה דרבה. וכתבו התוס' הא דהוי הכנה אע"ג דביצה שמתילד האידנא מאתמול גמרה לה א"כ הביצה שנולדה בשבת נגמרה ביום שהוא חול. משום כיון שאם נולדה ביו"ט היתה אסורה. אם נאמר כשנולדה בשבת הרי זו מותרת בשביל אותה דלידה בשבת א"כ הוי שבת מכין ליו"ט. והכנה זו דנולדה בשבת דאסורה ביו"ט הוי רק מדרבנן כמ"ש הר"ן ועי' במג"א (סי' תקי"ג ס"ק ח'). דאינו אסור רק מדרבנן ביום שלאחריו עי"ש. ובמ"א כתבתי היכי דהוי ספק אחד שקול וספק אחד אינו שקול. ושכיחא יותר לאיסורא אפ"ה הוי ספק ספיקא. וגם בספק ספיקא נגד הרוב כתבתי לגמגם בזה על הפוסקים (עי' מש"כ בחלק שני סי' צ"ג):
א"כ לפ"ז א"ש מה שהקשו בתוס' הא השוחט התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביו"ט דניחוש דלמא אם לא שחטה היתה נולדת היום. א"כ מאתמול גמרה לה. משום דאיכא ספק ספיקא חדא דלמא נגמרה היום ולמחר היתה יולדת ואפי' תימא דמאתמול גמרה לה. דלמא מאתמול יצאת רובא וחזרה. ומדאורייתא מותרת נולדה בשבת ביו"ט שלאחריו. ואע"ג דרבי יוחנן לא שכיח. מכל מקום ספק ספיקא היא. ואי אפי' דמאתמול יצאתה רובא וחזרה אסור ביו"ט שלאחריו מדרבנן. דנולדה בזה אסורה בזה. כיון דס"ל הכנה דרבה דהא לגבי איסור דרבנן כמ"ש הר"ן והמ"א דנולדה בזה אסורה בזה לא הוי רק איסור הכנה דרבנן. הוי ספק דלמא היום נגמרה הביצה ומותרת לגמרי הביצה שנמצאת במעי אמן. ודמי למ"ש הסמ"ק והאו"ה הביאו הש"ך ביו"ד (סי' ק' בדיני ס"ס אות ט"ז). ציר דגים טמאים אם יש בהן שמנונית אסור מן התורה. והיכי דאינו ידוע אם יש בהן שמנונית. וספק אם נמלחו עם דגים טהורים. מותרים מטעם ספק ספיקא ספק שמא לא נמלחו עם הדגים הטהורים. ואת"ל שנמלחו שמא לא הי' בהן שמנונית. א"כ לגבי איסורא דאורייתא איכא ספק ספיקא ואע"ג מדרבנן אסור אפי' אין בהן שמנונית. מכל מקום הוי ספיקא דרבנן שמא לא נמלחו עם הטהורים כלל עי"ש. וה"נ דכוותי' לגבי איסורא דאורייתא דלמא מאתמול גמרה לה בשבת. איכא ספק ספיקא דלמא היום נגמרה ואת"ל דאתמול נגמרה שמא יצאת רובא וחזרה ונגמרה מקודם יום אחד. ואע"ג אם מאתמול יצתה רובא וחזרה אסורה מדרבנן דנולדה בזה אסורה בזה לגבי איסור דרבנן איכא ספק לקולא דלמא היום נגמרה:
אלא דזה א"ש לרבה ושארי אמוראי. דלא ס"ל הא דרב אשי בדבר שיש לו מתירין אפילו ספק דרבנן אסור. אבל לרב אשי דס"ל דבדבר שיש לו מתירין אפי' ספק דרבנן לחומרא. א"כ היכי דמצא במעי אמן ביצים גמורות אסורות דליכא ספק ספיקא כלל. דאפי' תימא דאתמול יצאת רובא וחזרה אסורה מספק בדבר שיש לו מתירין. דהכא ליכא למימר דלגבי איסור דרבנן הוי ספק דלמא היום נגמרה. דגם ספק דרבנן אסור בדבר שיש לו מתירין וכ"ש הכא דאיכא ג"כ ספיקא דאורייתא. דלמא אתמול נגמרה והיתה יולדת היום:
וא"כ א"ש דברי רבינו אפרים שכתב לפסק הלכה. דהיכי דשחט תרנגולת ביו"ט אחר השבת. ומצא בה ביצים גמורות אסורות דאיכא למימר דלמא מאתמול גמרה לה ואי דהוי ספק דלמא יצאת רובא וחזרה והוי ספק ספיקא. כשם שספק יו"ט ספק חול אסור כך ספק בשבת גמרו ספק בו ביום גמרו אסורות א"כ לא הוי ס"ס דספק דרבנן ג"כ אסור בדבר שיש לו מתירין: