אור ברסלב
ברית יעקב חלק א אורח חיים › סימן כד

ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ

אורח חיים · סימן כד

סימן כג

הרמב"ם (פ"א מה' תענית ה' י"ג) מתענה אדם שעות והוא שלא יאכל כלום שאר היום. כיצד הרי שהי' טרוד בחפצו ומתעסק בצרכיו ולא אכל עד חצות או עד ט' שעות ונמלך להתענות בשעות שנשארו מן היום הרי זה מתענה אותן שעות ומתפלל בהן ענינו שהרי קיבל עליו להתענות קודם שעות התענית וכן אם אכל ושתה ואח"כ התחיל להתענות שאר היום הרי זה תענית שעות. והשיגו הראב"ד הא בגמ' בתענית (דף י"ב) אמר רב חסדא הא דאמרת מתענין לשעות והוא שלא טעם כלום עד הערב. א"ל אביי הא תענית מעליא הוי לא צריכא דאמליך אמלוכי. והנה מקור דברי הרמב"ם מירושלמי דנדרים (פ' ה' א') מלתא דרבי יוחנן אמר מתענין שעות דרבי יוחנן אמר הריני בתענית עד דחסל פרשת' מלתא דרבי יונה אמר מתענין שעות. רבי יונה הוי בצור ושמע דדמך בריה דרבי יוסי אע"ג דאכל גובנא ושתה מיא אסקי' צום כל ההוא יומא. ועי' בתוס' ע"ז (דף ל"ג) ועי' ברא"ש בתענית. וקשה טובא דשבק הרמב"ם ש"ס דילן דאמר והוא שלא טעם כלום כל אותו היום ופסק כהירושלמי. וכבר נדחקו בזה הראבי"ה במרדכי וכמ"ש הרא"ש בתענית עי"ש:

[ורב גאון אחד כתב בזה דהרמב"ם פסק דלא כרב חסדא. משום דרב הונא לא ס"ל כוותי'. דלעיל (דף י"א) אמר רב הונא לן בתעניתו אינו מתפלל תפלת תענית. אמר רב יוסף מאי קסבר רב הונא. סבירא לי' אין מתענין לשעות. או דלמא מתענין לשעות והמתענה לשעות אינו מתפלל תפילת תענית. אמר לי' אביי לעולם קסבר רב הונא מתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית ושאני הכא דאיכא שעות דלילה דלא קבל עליו מעיקרא משמע דאם הי' מקבל שעות מעיקרא קודם תענית השעות אע"ג דאכל בבוקר. אם הי' מקבל עליו שפיר הוי תענית שעות ומתפלל תפילת תענית. וא"כ מוכח דר"ה ס"ל אפי' אוכל אח"כ הוי תענית וגם אביי ס"ל כן דמפרש דברי ר"ה כן. והוא הא דמקשה על רב חסדא הא תענית מעלייתא:

אבל זה אינו כלום דהא הרמב"ם בעצמו כ' (כ"א מה' תענית ה' י"א). קיבל עליו מבעוד יום להתענות למחר בלבד והתענה ובלילה נמלך להתענות ביום ב' אעפ"י שלן בתעניתו אינו תענית מפני שלא קיבל עליו מבעוד יום. שהוא מפרש כן מימרא דרב הונא. דגם זה הוי כתענית שעות דקאמר רב יוסף כמ"ש הרא"ש. ועי' בלח"מ ועי' באו"ת (סי' תקס"ב במ"א ס"ק ט"ו). א"כ לא מוכח מדרב הונא מידי. ועוד גם לפרש"י במלתא דרב הונא הוי אע"ג שיאכל אח"כ הוי מתענין לשעות. או להיפך אם אכל מקודם ואח"כ התענה הוי ג"כ תענית שעות. אינו מוכח מידי. דהא רש"י פירש דתענית לילה י"ב שעות הוי כיום שלם. דהא יחיד שקיבל תענית למחר אוכל ושותה כל הלילה ואינו צריך להתענות רק יום דהוי י"ב שעות. ה"נ תענית לילה לחודי דהוי י"ב שעות הוי כתענית שלם של יום. ולא הי' מקרי זה תענית שעות אם הי' מקבל מתחילה. וכן מוכח מדברי רש"י ד"ה למחר אינו מתפלל תפלת תענית קודם שיאכל כדי לצאת ידי חובת תענית של לילה אעפ"י שהוא יום אחד כדכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד:

גם מדכתב רש"י בד"ה מאי קסבר רב הונא סבירא לי' און מתענין לשעות כו'. כגון זה שלא קיבל עליו מאתמול כדקתני לן בתעניתו דמשמע מאליו כשהחשיך ובא לסעוד עמד ולא אכל כו' משמע דאם הי' מקבל עליו מאתמול מהני. אע"ג דקיימינן בצד דאין מתענין לשעות ואם תענית לילה מה שאוכל אח"כ ביום לא הוי רק תענית שעות א"כ אפילו בקיבל מתחילה ומאתמול תענית לילה לחודי ואוכל ביום לא מהני דבעינן שלא יטעום כלום כל היום. דאין מתענין לשעות. וע"כ דלילה לחודי הוי כתענית שלם י"ב שעות. רק הכא דמתחילה לן בתעניתו מאיליו. עד שעה או שתים בלילה שהי' בדעתו לאכול. ואח"כ נמלך להקענות ולן בתעניתו. א"כ דמי להא דקאמר בגמ' לא צריכא דאמליך אמלוכי. דגם ביום הוי רק תענית שעות. והש"ס מסיק דרב הונא ס"ל דמתענין לשעות ושאני הכא דלא קביל עליו מעיקרא. כפירש"י שלא קיבל עליו תענית בפני עצמו זה מאתמול כדרך שאם מתענין לשעות. ורש"י ס"ל דתענית שעות צריך לקבל מאתמול במנחה כמ"ש בע"ז (דף ל"ד) וכ"כ הרא"ש הכא. ועי' ברש"י בע"ז (דף ל"ד) דכתב בפשיעות דתענית שעות הוי היכי שלא טעם כלום כל אותו יום משמע דליכא דפליג ע"ז. גם מדכתב רש"י ד"ה הא דקאמרת והאי מקשה סבר דהאי הלכה מתענין לשעות כמשמען כו'. ולא כתב דס"ל להמקשה רק דס"ד דמקשה לומר כן ואביי בעצמו מסיק לא צריכא דאמליך אמלוכי. וכן כתב בחידושי ריטב"א בשם רוב המפרשים הא דרב חסדא והוא שלא טעם כלום באותו יום. ופריך אביי הא תענית מעלייתא. דקס"ד דבעינן למימר שלא טעם כלום לשם תענית. ולהכי פרכינן דודאי תענית מעלייתא להיות חשוב כתענית י"ב שעות. אבל אם טעם כלום שחרית ואח"כ קיבל עליו להתענות שאר היום פשיטא דאינו כלום ואינו חייב להתענות ע"ש:

גם מש"כ עוד בזה להוכיח מסוגיא דעירובין (דף מ') בר בי רב דיתיב בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי ומסיק הש"ס דמתענה ומשלים ופי' התוס' אם ירצה להשלים דהאיבעי' אי שרי להשלים או לא. א"כ משמע אם אינו רוצה להשלים ג"כ הוי תענית דמקרי תענית. וכן מהא דקאמר הש"ס שם אמר רבינא שאני יו"ט של דבריהם מתוך שמתענין בו שעות משלימין בו ערבית. שבת הואיל ואין מתענין בו שעות אין משלימין בו ערבית. מוכח דהוי תענית שעות כדעת הרמב"ם יט (ח"א) אפילו היכי באוכל אח"כ. או דאכל מתחילה הוי תענית שעות ולא בעינן דלא יטעום כלום כל היום. כדעת הירושלמי וכמ"ש הרמב"ם:

גם זה אינו דשאני התם משום קדושת שבת שצריכין להוסף מחול על הקודש. ע"כ מקרי זה ביום אחר ומחשב כתענית שלם. אע"ג דלא גמרו עד שתחשך. וראי' לזה דאל"כ תקשי לרב חסדא דאמר כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמי' תענית. מברייתא דר"ע בעירובין (דף מ'). ע"ב שחל להיות בערב שבת הי' והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח ולא שהי' תאב לה אלא להראות הלכה לתלמידים ואם כשאינו משלים אפי' תענית שעות אינו חשוב. א"כ למה הי' מתענה כלל. וליכא למימר דרב חסדא ס"ל כרבי יוסי דמתענה ומשלים דהא פי' התוס' דאבעי' הוי אי שרי להשלים עד שבת. ואפי' בקיבל עליו מאתמול להתענות בע"ש. אפ"ה אם ירצה אינו משלים כמ"ש התוס' דאבעי' הוי על תענית זה שקיבל עליו מאתמול להתענות ועי' רא"ש בתענית (דף י"ח). ועל כרחך משום קדושת שבת מחשב כיום אחר. ועי' במ"א (סי' רמ"ע ס"ק ד') בשם מוהרי"ל דמקרי השלמה עד קבלות שבת עי"ש):

ולענ"ד ליתן טעם לדברי הרמב"ם דפסק כירושלמי. ודלא כרב חסדא ואביי דס"ל דהא דמתענין תענית שעות בעינן דלא טעם כלום אותו יום. דהוכיח מש"ס דילן דלא ס"ל הא דרב חסדא ע"כ פסק כההיא סוגיא וכהירושלמי. מהא דנזיר (דף ב') האומר אהא הרי זה נזיר. ופריך דלמא אהא בתענית קאמר. אמר שמואל כגון שהי' נזיר עובר לפניו. לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הוין ידים. אמרי בזמן שהנזיר עובר לפניו ליכא לספוקי דיד מיהא הוי. אבל בזמן שאין הנזיר לפניו אמרינן דלמא אהא בתענית קאמר כן היא גרסת רש"י שם דאם אין הנזיר עובר לפניו לא הוי הוכחה כלל. ואפי' יד שאינו מוכיח לא הוי ועי' בתוס' הביאו ג"כ גרסא זו עי"ש. וקשה טובא דבקידושין (דף ה') קאמר דאמר שמואל בקידושין נתן לה כסף ושוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת הרי את מאורסת הרי זו מקודשת. הריני אישך הריני בעלך הריני ארוסך אין כאן בית מיחוש. וכן בגירושין נתן לה ואמר לה הרי את משולחת הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם. הרי זו מגורשת. איני אישך איני בעלך איני ארוסך אין כאן בית מיחוש. אמר ליה רב פפא לאביי למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים. והא תנן האומר אהא הרי זה נזיר והוינן בה ודלמא אהא בתענית קאמר. ואמר שמואל והוא שהי' נזיר עובר לפניו. טעמא דנזיר עובר לפניו הא לאו הכי לא. הכא במאי עסקינן דאמר לי. ואמאי לא קאמר הכא בקידושין כמו בנזיר. דהיכי דנזיר עובר לפניו השתא הוי יד שאינו מוכיח. אבל אם אין הנזיר עובר לפניו אפילו יד שאינו מוכיח לא הוי דלמא אהא בתענית קאמר. ובמאי פליגי ש"ס דקידושין עם ש"ס דנזיר:

לכן נראה דפליגי בזה הא דש"ס דידן ס"ל בתענית (דף י"ג) דתענית שעות הוא דוקא שלא טעם כלום כל אותו היום. והירושלמי ס"ל דתענית שעות הוי אם אוכל אח"כ. וממילא ה"ה אם אכל מקודם כדאמר גבי רבי יונה אע"ג דאכל גובנא ושתי מיא אסקי' בצום כל היום. כמ"ש בתוס' ד"ה הא לאו הכי דע"כ משמע טפי אהא לשון של נזירות מלשון תענית דאהא משמע מיד. ופעמים שאכל ולא מצי למימר אהא בתענית עד למחר. אבל גבי נזירות מיד יכול להתחיל נזירותו אם ירצה. א"כ להירושלמי דס"ל אפי' אכל מקודם אפ"ה מתענין תענית שעות א"כ אהא הוי מיד כמו אהא בנזירות א"כ יש לומר דאהא לא הוי אפי' יד שאינו מוכיח. וע"כ דס"ל לש"ס דידן בתענית דבעינן בתענית שעות שלא טעם כלום כל אותו היום. וש"ס דנזיר דקאמר דאם אין הנזיר עובר לפניו אהא דלמא אהא בתענית קאמר ואפי' יד שאינו מוכיח לא הוי ס"ל כירושלמי דתענית שעות הוי היכי דאכל מקודם. ע"כ אהא לא הוי אפי' יד שאינו מוכיח. וכיון דגם מגמ' דילן מוכח דס"ל כן כהירושלמי דנדרים. דאם אוכל והדר מתענה הוי ג"כ תענית שעות ע"כ פוסק הרמב"ם כהירושלמי:

ובזה יש מקום ליישב מה שהקשה הרא"ש בקידושין. דהכא מסיק דשמואל ס"ל דידים שאינן מוכיחות לא הוין ידים ובנזיר קאמר דשמואל ס"ל דידים שאינן מוכיחות הויין ידים. ועי' תוס' נזיר מחמת זה דחו גרסת הספרים עי"ש. עוד הקשה הרא"ש אמאי דחיק אביי לשיבושי מלתא דשמואל ולהגיה בדבריו דקאמר לי. ולאוקמי שמואל דלא כוותיה. דאביי ס"ל בנדרים (דף ה') דידים שאינן מוכיחות הויין ידים. וכי לא ניחא לי' טפי להעמיד דברי שמואל כוותיה ולומר דבנזיר עובר לפניו הוי יד ובאין הנזיר עובר לפניו אפי' יד שאינו מוכיח לא הוי כדאמר בנזיר (דף ב') עי"ש. ולפמ"ש יש לומר דהא אביי ס"ל ג"כ להלכה הא דמתענין לשעות בעינן שלא טעם כלום כל אותו היום כדאמר אביי בתענית לא נצרכו אלא דאמליך אמלוכי. א"כ רב פפא דאמר לאביי למימרא דסבר ידים שאינן מוכיחות הויין ידים. והא תנן האומר אהא הרי זה נזיר כו'. הוא לאביי לטעמי' דס"ל דמתענין לשעות הוא שלא טעם כלום באותו יום גם ס"ל לאביי דידים שאינן מוכיחות הויין ידים. ממ"נ קשי' דשמואל לא סבר כוותי'. דאי נימא דשמואל ס"ל דידים שאינן מוכיחות הויין ידים. רק דס"ל דאם אין הנזיר עובר לפניו אפי' יד לא הוי משום דלמא אהא בתענית קאמר. ע"כ דס"ל דמתענין לשעות והוי תענית שעות אפי' היכי דאכל מכבר א"כ אהא יוכל לומר בתענית אפי' היכי דאכל שמתחיל מיד ולא למחר. כמו אהא בנזירות דמתחיל מיד. ואי נימא דשמואל סבר דמתענין לשעות הוא דוקא היכי שלא טעם כלים כל אותו יום. א"כ האומר אהא משמע טפי נזירות שמתחיל מיד. אבל תענית כיון שאכל מקודם לא משמע מיד. ע"כ הוי אהא יד שאינו מוכיח דלא הויין ידים דלא כאביי. ע"כ ניחא לאביי לשיבושי מלתא דשמואל ולהגיה דשמואל מיירי באומר לי. ובאמת ס"ל לשמואל דמתענין לשעות כאביי דבעינן שלא טעם כלים והיכי דאכל מקודם וקיבל להתענות לא הוי תענית שעות. ואי דאביי ס"ל דידים שאינן מוכיחות הויין ידים יש לומר דשמואל סבר כרבי יהודא גבי גט דבעינן ודין כדאיתא בנדרים (דף ה') ואביי ס"ל כדרבנן דלא בעינן ודין. א"כ לא קשי' לאביי כיון דס"ל כרבנן:

ועפ"ז אפשר לומר בר"ה (דף ט'). ודמוסיפין מחול על הקודש מנא לן. דתניא בחריש ובקציר תשבות רבי עקיבא אימר אינו צריך לומר חריש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע כו'. אלא חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית. וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית. רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ורבי ישמעאל מוסיפין מחול על הקודש מנא ליה נפקא לי' מדתניא ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש כו' אי מבערב יכול משתחשך תלמוד לומר בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מלמד שמוסיפין מחול על הקודש כו'. ורבי עקיבא האי ועניתם את נפשותיכם מאי עביד לי' לכדתני חייא בר רב מדיפתי כו' אלא כל האוכל ושותה כו'. אבל תוספות שבת ויוה"כ יליף כולהו משביעית כמ"ש התוס' ד"ה ור"ע האי ועניתם. ויש להבין הא דלא פריך ור"ע קציר העומר שדוחה שבת מנא לי'. והתוס' במנחות (דף ע"ב) ד"ה בשיטת רבי עקיבא רבו של אביו. אבל בהא דדריש מה חריש רשות סבר לה כרבי ישמעאל ולא כר"ע דמוקי קרא על חריש ערב שביעית עכ"ל. משמע דלר"ע קציר העומר אינו דוחה שבת. אבל באמת אינו מוכרת דיש לומר דגם רבי עקיבא ס"ל דקציר העומר דוחה שבת. ויליף לה מאם תקריב מנחת בכורים כדקאמר התם בברייתא. תקריב כל שהוא תקריב מכל מקום תקריב אפי' בשבת תקריב אפי' בטומאה. או כדקאמר התם אליבא דרבי מניין לרבות העומר והקרב עמו כי' תלמוד לומר וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע מועד אחד לכולן אפי' בשבת אפי' בטומאה מאי לאו לעומר לקצירה (שם דף ע"ב). וכן משמע בירושלמי דמגילה (פ"ב ה' ז') רבי אליעזר בר רבי שמעון אומר לעולם הוי אומרים לו הוי פקח ושתוק שאין העומר שנקצר שלא כמצותו כשר. אמר רב אתיא דראב"ש כשיטת רבי עקיבא רבו של אביו דתנינן תמן כלל אמר ר"ע כל מלאכה שאפשר לה לעשות בערב שבת אינה דוחה את השבת כל מלאכה שא"א לעשות מע"ש דוחה את השבת. והא תנינן מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן רבי עקיבא. אבל אם הי' זוג אחד לא הי' מעכבן. ומפרש הק"ע דמקשה מהא דעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן רבי עקיבא. וקס"ד הא דעיכבן רבי עקיבא משום דאין קידוש החודש דוחה שבת דלא דריש אשר תקראו אותם במועדם אפילו בשבת כדאמרינן בר"ה (דף כ"א). ה"נ קצירת העומר נמי אינו דוחה שבת. ומשני מפני שהיו ארבעים זוג עיכבן רבי עקיבא. (שכבר הי' ידוע לב"ד שנראה החודש). אבל אם הי' זוג אחד לא היה מעכבן. דאף ר"ע דריש במועדם שתהא דוחה השבת. ופירושו דחוק ולי נראה לפרש הא דפריך דתנינן מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן רבי עקיבא אבל אם הי' זוג אחד לא הי' מעכבן הכל מהקושיא. (כי אורתא דהאי תלמודא בכ"ד שמקשה ולא משני מידי או דדחי הא דרב דאמר אתיא דראב"ש כשיטת ר"ע רבו של אביו). דהא רבי עקיבא דריש בר"ה (דף כ"ה) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם. בין בזמנן ובין שלא בזמנן אין לך מועדות אלא אלו. אתם אפי' שוגגין אתם אפי' מזידים אתם אפי' מוטעין. א"כ קידוש החודש בזמנו אינו מעכבו ואפ"ה דוחה שבת משום מצוה לקדש החודש בזמנו. ה"נ אפי' דנקצר ביום כשר אפ"ה כיון דמצוה לקצור בלילה אפ"ה דוחה שבת. א"כ מאי דייק מהא דקצירת העומר דוחה שבת ע"כ ס"ל דנקצר שלא כמצותו פסול דאי ס"ד דכשר אמאי דוחה שבת נקצרי' מערב שבת דהא הוי מלאכה שאפשר לעשות מערב שבת. וע"ז קאמר בירושלמי דאפי' דס"ל כרבי עקיבא בזה מ"מ כיון דמצוה לקצור בלילה ע"כ דוחה השבת כמו גבי קידוש החודש אע"ג דקידוש החודש ס"ל לר"ע דאינו מעכב דאתם אפי' מזידין ואפ"ה זוג אחד לא הי' מעכבן משום דמצוה לקדש החודש בזמנו. ה"נ אע"ג דאינו מעכב קצירת העומר בלילה ונקצר ביום כשר אפ"ה לא נקצרי' מערב שבת משום דמצוה לקצור בלילה וא"כ כיון דרבי עקיבא ס"ל ג"כ בקצירת העומר דוחה שבת א"כ יש להבין במאי פליגי רבי עקיבא ורבי ישמעאל דרבי עקיבא מוקי קרא בחריש ובקציר תשבות בחריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית דידעינן תוספות שביעית. וכולהי תוספת יוה"כ ושבת ויו"ט ילפינן משביעית. וקרא דועניתם את נפשותיכם להא דתני רבי חייא מדיפתי לכל האוכל ושותה בערב יוה"כ מענה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי לימא כרבי ישמעאל דחריש וקציר תשבות קאי על קציר העומר שהוא מצוה ודחי שבת. ועניתם את נפשותיכם בתשעה בערב לתוספת יוה"כ ולכל תוספת שבת ויו"ט ובמאי קמיפלגי:

לכן נראה דאפשר לומר דרבי עקיבא ס"ל דאין מתענין לשעות אם אכל במקצת היום מה שמתענה אח"כ לאו תענית מקרי. ע"כ אי אפשר לומר דהאי ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב קאי על תוס' יוה"כ כיון דמתענה מקצת לא מקרי תענית כלל דאין מתענין לשעות. א"כ התוספת יו"כ לא מקרי והתעניתם דלא מתעני קרי לי' ע"כ דריש האי ועניתם לכל האוכל ושותה בתשיעי. ורבי ישמעאל ס"ל גם אם אכל מקצת היום ואח"כ מתענה ג"כ הוי תענית שעות. א"כ מקרי מתענה דקאי האי ועניתם בתשעה לחודש על האי תוספות יוה"כ שמתענה דכה"ג ג"כ מקרי מתענה דס"ל דמתענין תענית שעות אף אם אכל מקודם:

ובזה אפשר דיש לכוין דברי רש"י בתענית (דף י"ב) מר עוקבא אקלע לגינזק בעי מיני' מתענין לשעות או אין מתענין לשעות כו'. וכתב רש"י מר עוקבא גרסינן דאלו רבי עקיבא לא הי' מסתפק לי' הך בעי'. ועוד דבלשון ברייתא הוי משתמע בי' מעשה ברבי עקיבא כו'. והתוס' בע"ז (דף ל"ד) דחו זה האי ועוד וכתבו אי מהא לא קשי' דבהרבה מקומות מצינו שמזכיר מעשה ברבי עקיבא וכיוצא בו עי"ש. ולדידי קשי' ג"כ מה שכתב רש"י דרבי עקיבא לא הוי מסתפק לי' דהא מצינו לתנאי קמאי מקמי' דרבי עקיבא דמספקא ג"כ מלתא. בברכות (דף ל"ו) צלף בית שמאי אומרים כלאים בכרם בה"א אין כלאים בכרם אלו ואלו מודים שחייב בערלה הא גופא קשי' אמרת צלף בית שמאי אומרים כלאים בכרם אלמא מין ירק הוא והדר תני אלו ואלו מודים שחייב בערלה בית שמאי מספקא להו ועבדי הכא לחומרא והכא לחומרא. וביבמות (דף נ"א) רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט ואין מאמר אחר מאמר. אמר רבא מאי טעמא דרבן גמליאל דמספקא לי' אם גט דחי או לא דחי מאמר אי קני או לא קני. וביבמות (דף ק"ט) המגרש את אשתו והחזירה מותרת ליבם רבי אליעזר אוסר אמר אביי מאי טעמא דר"א מספקא לי' אי מיתה מפלת או נישואין הראשונים מפילין. גם ברבי עקיבא גופא אמרינן בר"ה (דף י"ד). מעשה ברבי עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו שני עישורין כו'. ר' עקיבא גמרא איסתפק ליה ולא ידע אי ב"ה באחד בשבט או בט"ו בשבט. ובבכורות (דף מ"ט) מת ביום ל' ר"ע אומר אם נתן לא יעול ואם לא נתן לא יתן. וקאמר בגמ' ר"ע מספקי לי' מדאיצטרך ולמעלה גבי ערכין ולא גמרי ממדבר הוי להו שני כתובין הבאין כאחד דאין מלמדין או דלמא כי אין מלמדין לעלמא אבל לגופייהו מלמדין. ולפמ"ש יש לומר דע"כ כתב רש"י לא גרסינן רבי עקיבא. כיון דר"ע דריש ועניתם על כל האוכל ושותה בערב יו"כ כו' ולא מוקי לה האי ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש על תוס' יו"כ משום דכה"ג דאכל מעיקרא לאו תענית מקרי על האי תוס' ועניתם בתשעה לחודש דאין מתענין לשעות ולאו עינוי הוא א"כ ס"ל לר"ע דאין מתענין לשעות. א"כ לא הוי אבעי' לר"ע האי דמתענין לשעות או לא:

תוכן העניינים

ברית יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה