ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ
אורח חיים · סימן כג
ביומא (דף י"ג) ומי סגי ליה בתקנתא בימו אמר רחמנא והך לאו ביתו היא דמקדיש לה. והא כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא דכניס לה. א"כ הוי לי' שני בתים ורחמנא אמר וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים דהדר ומגרש לה. אי מגרש לה הדרא קושיא לדוכתא. לא צריכא דמגרש לה על תנאי דאמר לה הרי זה גיטך על מנת שתמותי. ודלמא לא מייתא והוי ליה שני בתים. אלא דאמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא חמותי אי לא מייתא מגרשה לה ואי מייתא קיימא הך. ודלמא היא לא מייתא והוי ליה גיטא דהאי גיטא ומייתא חברתא וקם ליה בלא בית. אלא דאמר לה על מנת שתמות אחת מכם. מייתא הא קיימא הך מייתא הך קיימא הא. ודלמא לא מייתא ולא חדא מינייהו. והוי ליה שני בתים. ועוד כי האי גוונא מי הוי גיטא והאמר רבא הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות. כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות. אלא דאמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תמות חברתך אי לא מייתא חברתא מיגרשה ואי מייתא הא קיימא הא. ודלמא מייתא חברתא בפלגא דעבודה ואגלאי מלתא למפרע דגיטא דהא לאו גיטא ועביד ליה בשני בתים. אלא דאמר לה הרי זה גיטך על מנת שתמות חברתך. ודלמא מייתא חברתא והוי לה גיטא דהא גיטא וקם ליה בלא בית. אלא דמגרשי לתרווייהו לחדא אמר הרי זה גיטך על מנת שלא תמות חברתך ולחדא אמר על מנת שלא תכנסי לבית הכנסת. ודלמא לא מייתא חברתא ולא עיילא היא לבית הכנסת והוי ליה גיטא דתרווייהו גיטא וקם ליה בלא בית. אלא לחדא אמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תמות חברתך. ולחדא אמר לה הרי זה גיטך על מנת שאכנס אני לבית הכנסת. דאי מייתא הא קיימא הא ואי מייתא הא קיימא הא. מאי איכא למימר דלמא מייתא חברתה בפלגא דעבודה ועבד ליה עבודה למפרע בשני בתים. אי חזי לה דקבעי למימת קדים איהו ועייל לבית הכנסת ומשוי לגיטא דהא גיטא למפרע. הארכתי להציע כל הסוגיא כדי לעמוד על העיון והדקדוקים אשר הסוגיא תמוה מאד. דמאי ס"ד מעיקרא לומר כן. ולא ידע מה שדחה הש"ס דאין מקים לדברים אלו גם התוס' ותוספות ישנים הקשו בזה קושיות רבות דהוי מצי למפרך בענין אחר. במאי דסליק מעיקרא בקושיא לדחות שינויא קמא. והש"ס פעם הקשה קושיא דא"כ קם בלא בית. ופעם הקשה דא"כ הוי לי' שני בתים. והתוס' כתבו בזה שבעל הש"ס לא מסיק למלתיה של המתרץ והולך ומדקדק בפירוש דמלתא למפרך עד מסקנא דמלתא וכולה מדברי הש"ס שדקדק מעצמו בפירושא דמלתא בשינויא דעל תנאי ולא מתוקמא לי' אלא כדמסיק דלחדא אמר לה על מנת שלא תמות חברתך כו' גם רש"י כתב דכל סוגיא זאת אין תירוצין שבה יכולין לעמוד כי יש להן תשובות רבות ואינו אלא כי מלמדין אותנו אם תאמר כן יש להשיב כן כו' עד שהעמידה על מכונה:
ולענ"ד נראה ליישב הסוגיא ולהעמידה על מכונה. ונציע מתחילה הקושיות שרבו כמו רבו בסוגיא זו (א) מה שהקשו בתו' ישנים ד"ה דאמר לה הרי זה גיטך על מנת שתמותי. ה"ה דהוי מצי למפרך וכי האי גוונא מי הוי גיטא והאמר רבא הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות. ועוד דאי מיתה אין צריך כלל שתהא מגורשת ואי משום תחילת עבודה דבעינן באשה אחת. מכל מקום למה יש לו להתנות כלל על מנת שתמות. כ"ש שאם לא תמות שצריך לגרשה יותר כיון שלא תמות חברתה. (ב) קושית התוס' ישנים בד"ה דאמר לה על מנת שלא תמותי. הוי מצי למפרך נמי ניחוש דלמא מייתא והוי לי' שני בתים מאותו שעה. ולמה לסלוקי מקושיא קמייתא ודלמא לא מייתא והוי לי' שני בתים. דגם בהך שינויא לא מתרצא זה. (ג) מה שהקשו בתוס' בד"ה ע"מ שתמות אחת מכם אי מייתא הא קיימא הך ותוס' ישנים דהא לאו שינויא כלל. דהא אי מייתא חדא ושני' מגורשת קם בלא בית. וא"כ אמאי לא דחי הש"ס בזה דלא מתרצא קושיא דקם בלא בית ממאי דסליק מקושיא זו ולכאורה הי' מקום לומר בזה. דע"כ לא דחה זה כמ"ש התוס' דיש לומר דגירש ע"מ שתמות אחת מכם אחר העבודה ואי מתה בפלגא דעבודה לא יהא גט. רק דקשי' בזה דא"כ היכי דמתה בפלגא דעבודה הוי פלגא דעבודה בשני בתים. ע"כ פריך טפי דלמא לא מייתא חדא מינייהו והוי כל העבודה בשני בתים. ועוד אפשר לומר דמיירי דגירש ג"כ לשני' על מנת שתמות בפלגא דעבודה. ע"כ כריך הש"ס ודלמא לא מייתא ולא חדא מינייהו והוי ליה בשני בתים. אך זהו דוחק דאכתי לא אסיק אדעתא דגירש לתרווייהו כמו במסקנא רק משמע דגירש לאחת]. (ד) קושית החו"י ד"ה על מנת שתמות חברתך. הוי מצי לאקשויי דלמא לא מייתא חברתא והוי ליה עבודה בשני בתים. והוא קושיא קמייתא אשינויא דאמר לה על מנת שלא תמות חברתך. וכתבו החו"י דיש קושיות הרבה בשמועה אלא דאינו חושש עד לבסוף שמעמיד על האמת. אך לא מצינו סוגיא כזה בכולי ש"ס ולא דבר רק הוא. ועי' בתוס' ד"ה דאמר לה ע"מ שתמות חברתך. גם בזה יש לומר דגירש גם לשניה בע"מ שלא תמותי. והא דלא אוקמי בשינויא קמא דאמר לה על מנת שלא תמות חברתך. וגירש לשני' ג"כ ע"מ שתמות דאדחי לה מהא דרבא דעל מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי דאין זה כריתות. אך לפמ"ש לא אסיק אדעתא אכתי דגירש לתרווייהו] (ה) קשה לי הא דפריך הש"ס מהא דרבא דאמר הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות. דהא הטעם דאין זה כריתות משום שכל ימי חייה היא קשורה בו מחמת התנאי ואנן כריתות בעינן. אבל אם אמר לה הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתי יין בזמן קצוב אפי' הרחיב הזמן יותר מכדי חיי האדם הרי זה כריתות דאפשר שתחי' יותר ויתקיים התנאי כמ"ש באע"ז (סי' קמ"ג סעי' כ'). וא"כ אמר הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתי יין עד שעה אחת קודם שתמות. הוי כריתות מעליא דמתקיים התנאי בחייה. באותו שעה שקודם המיתה הוי כמו דבר פסוק. ולא דמי לאומר כל ימי חייכי שכל זמן חיותה אסורה לשתות יין וקשורה בו מחמת התנאי. א"כ קשה טובא לוקמי דאמר לה על מנת שתמות אחת מכם. היינו עד שתבוא שעה קודם המיתה א"כ יחול הגט למפרע בחייה. ולא קשי' כלל מהא דרבא דאמר הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייך דאין זה כריתות. (ו) קשה מאי דפריך הש"ס ועוד הא אמר רבא אמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות. דקושיא זו הוי כיהודא ועוד לקרא דהאי שינויא דאמר על מנת שתמות אחת מכם. דהא לאו שינויא היא כלל. דאי מייתא חדא ושניה מגורשת קם בלא בית כדדחי מעיקרא כמ"ש התו"י. וגם כבר דחי הש"ס ודלמא לא מייתא ולא חדא מינייהו והוי לי' שני בתים. א"כ מאי לפרוכי עוד מהא דרבא דאסתגר בקמייתא. ועוד אמאי לא פריך מהא דרבא בשינויא קמא. דאמר לה הרי זה גיטך על מנת שתמותי כמ"ש התו"י:
והנה ליישב כל זה נקדים מה דקשה לי לפמ"ש הר"ן בגיטין (דף ט"ו) בשם הרמב"ן וכ"כ הה"מ (בפרק ט' מה' גירושין ה' ט') אע"ג בתנאי מעכשיו כשיתקיים התנאי הוי מגורשת משעת הנתינה למפרע ואפילו אבד הגט או נשרף הוי מגורשת והבעל אינו יכול לבטל הגט או להוסיף על תנאי משהגיע הגט לידה. כמ"ש הרמב"ם (בפ"ח מה' גירושין ה"א). זהו דוקא הבעל לחודי' אינו יכול לבטל הגט. אבל בהסכמת שניהם יכול לבעל הגט אפי' באומר על מנת או מעכשיו. כמו שהוכיחו מסוגיא דשמא פייס. א"כ קשי' הא דאמרינן דמגרש לתרווייהו. לחדא אמר לה על מנת שלא תמות חברתך ולחדא אמר ע"מ שלא תכנסי לבית הכנסת. ופריך דלמא לא מייתא חברתא. ולא עיילא היא לבית הכנסת. והוי לי' תרווייהו דהאי גיטא וקם בלא בית. והשתא לדברי הרמב"ן אמאי לא משני דכי חזי כהן דלא מייתא בעבודה יבטלו שניהם הגט. בההיא דהתנה שלא תעייל בבהכ"נ והוי לי' בית. אך בזה אפשר לומר כיון דתלוי בדעת אחרים חיישינן שמא לא תתרצה האשה לבטל הגט. וכה"ג כתבו התו"י בד"ה ודלמא לא מייתא חברתה ולא עיילא היא לבהכ"נ. וא"ת אם לא מייתא חברתא יוליכוהו בע"כ לבית הכנסת ותתגרש. יש לומר דסבירא לתלמודא כיון שבדעת אחרים תלוי שמא לא תלך:
אך קשה לדעת הרא"ש בתשו' הביאו הטור באע"ז (ס"ס קמ"ג) שכתב דגם בנתן גט בתנאי מעכשיו. שיכול לבטל התנאי שיתקיים הגט מיד. כי בביטול התנאי חל הגט למפרע משעה שהגיע הגט לידה והבעל לבדו יכול לבטלו ולא בעינן דעתה. וכ"ש לדעת בעל העיטור שכתב אפילו בתנאי מעכשיו יכול הבעל לבדו לבטל הגט כל זמן שלא נתקיים התנאי. והביאו הרמ"א באע"ז (סי' קמ"ג סעי' ב'). ועי' ב"ש (בסי' קמ"ד ס"ק ט"ו) ע"ש. א"כ קשה מאי פריך הגמ' ודלמא לא מייתא חברתא ולא עיילא היא לבית הכנסת. והוי לי' גיטא דתרווייהו דהאי גיטא וקם בלא בית. הא לדעת בעל העיטור לימא כיון דחזי כהן דלא מייתא יבטל הגט בההיא דהתנה על מנת שלא תכנסי לבית הכנסת והוי לי' בית. ומצאתי קושיא זו בשעה"מ (ה' גירושין פ"ח) ע"ש. ולדעת הרא"ש דס"ל דהבעל לבדו יכול לבטל התנאי כדי שיחול הגט. קשה טובא בהא דפריך הש"ס בהא דאמר לה הרי זה גיטך על מנת שתמותי או באמר לה הרי זה גיטך על מנת שתמות אחת מכם. ודלמא לא מייתא ולא חדא מינייהו והוי לי' שני בתים. לימא כיון דחזי כהן דלא מייתא בעבודה אזי יבטל התנאי כדי שיחול הגט ויתקיים הגט למפרע משעה שהגיע הגט לידה ולא הוי לי' שני בתים. ואפילו להר"ן והה"מ בשם הרמב"ן שכתבו דתנאי שאין בידם והוא מתקיים בעל כרחן כמו בתנאי אם מתי אין בידם לבטלו מכל מקום זה ברור אם היו מתנין מתחילה גם בתנאי אם מתי אם ירצה לבטל התנאי דאם מתי כדי שיחול הגט מיד יבטל. או אם יבטל התנאי אח"כ לא יהי' גט בודאי מהני. כיון דאתני מעיקרא ע"ז אפילו בתנאי כה"ג שהוא מתקיים בעל כרחן יכול הבעל לבדו לבטל אם התנה ע"ז מעיקרא. א"כ בכהן גדול ביו"כ שמגרש לא מבעי' היכי דאתני שיהי' יכול לבטל התנאי או הגט מהני ויכול לבטל אח"כ. אלא אפילו בלא אתני מעיקרא מכל מקום כיון שמגרש אשתו כדי שיעשה עבודה בהכשר איכא אומדנא דמוכח טובי דהוי כאלו אתני. גם משום מעלה דכפרה הוי כאלו אתני. א"כ מאי פריך הש"ס ודלמא לא מייתא ולא חדא מינייהו והוי ליה שני בתים. נימא כיון דחזי דלא מייתא יבטל התנאי דעל מנת שתמותי או ע"מ שתמות אחת מכם כדי שיחול הגט. והבעל לבדו ג"כ יכול לבטל:
ונראה לענ"ד בזה. דלרבי יהודא דס"ל דאף אשה אחרי מתקנין לו שמא תמות אשתו. לדידיה הא דמתקנין לו כהן אחר תחתיו. משום דחיישינן למיתה דכהן גדול גופא והא דתנינן מתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול הוא דוקא לרבנן דלא חיישין למיתה. אבל לרבי יהודא דחייש למיתה אפי' לזמן מועט. א"כ מטעם זה גופא בעי למתקן לו כהן אחר תחתיו שמא ימות הכה"ג. וא"כ יש לומר הא דלא קאמר הגמ' בהא דפריך דלמא לא מייתא חדא מינייהו והוי לי' שני בתים. כיון דחזי דלא מייתא יבטל הכהן גדול התנאי דעל מנת שתמותי או על מנת שתמות אחת מכם כדי שיחול הגט מיד למפרע. דאכתי לרבי יהודא חיישינן דלמא ימות כהן גדול גופא קודם הביטול תנאי או קודם שיבטל הגט דלמיתה דחדא חייש רבי יהודא:
ומעתה יתפרש הסוגיא כמין חומר ולא קשה כלל כל הקושיות שהצענו. דמה שהקשו התו"י (באות א') בהא דאמר לה על מנת שתמותי דאם מתה אין צריך כלל שתהא מגורשת ואי משום תחילת עבודה דבעי באשה אחת א"כ למה לו להתנות כלל בעל מנת שתמותי כ"ש שאם לא תמות שצריך לגרשה יותר כיון שלא תמות חברתה. דיש לומר בזה דהוי ס"ד דאי לא מייתי תרווייהו והוי שני בתים. דכיון דחזי הכהן גדול דלא מייתא יבטל הכהן גדול התנאי דע"מ שתמות כדי שיחול הגט. והש"ס דחה זה דלמא לא מייתא והוי שני בתים ואי דכהן גדול יבטל התנאי חיישינן שמא ימות כהן גדול גופא קודם שיבטל התנאי או הגט. ובהך סברא מחולקים הס"ד והתרצן כדרך הש"ס בכולי דוכתי דהמקשן והמתרץ היו מחולקים בסברא אחת ואע"ג דשני לי' חוזר ומקשה כעין קושיא זו:
וא"כ גם מה שהקשו התו"י (באות ב') בהא דקאמר אלא דאמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תמותי. אי לא מייתא מיגרשא לה ואי מייתא הא קיימא הך. דהוי מצי למפרך ודלמא מייתא והוי ליה שני בתים מאותו שעה. ולמה לסלוקי מקושיא קמייתא דדחי ודלמא לא מייתא והוי ליה שני בתים. לא קשי'. דיש לומר כיון דחזי כהן דבעי למימת אזי יבטל התנאי דעל מנת שלא תמות כדי שיחול הגט למפרע. והכא לא שייך לחוש דלמא ימות הכהן גדול גופא קודם שיבטל התנאי. דכיון דקיימינן השתא דניחוש דהיא מייתא ויתבטל הגט דאמר לה על מנת שלא תמות. א"כ ליכא למיחש למיתה דכהן גדול דהוי מיתה דתרתי דלא חייש רבי יהודא. ע"כ פריך הגמ' רק ודלמא הא לא מייתא והוי גיטא דהאי גיטא. ומייתא חברתא וקם ליה בלא בית. והכא ליכא לדחויי כיון דחזי כהן דבעי למימת יבטל הגט הראשונה דאמר לה על מנת שלא תמות. דע"כ מיירי דאמר ע"מ שלא תמות היום. וקודם כלות היום לא נגמר התנאי. א"כ אכתי יכול לבטל הגט לדעת הבעל העיטור ולשארי פוסקים היכי דאתני מעיקרא ע"ז כמ"ש לעיל דאכתי ניחוש דלמא מייתא חברתא בפלגא דעבודה. א"כ אע"ג שיבטל הגט הוי למפרע פלגא דעבודה בשני בתים:
גם א"ש מה שהקשו בתוס' ותו"י כמ"ש (באות ג') בהא דאמר ע"מ שתמות אחת מייתא הא קיימא הך. דהא לאו שינויא הוא כלל. דהא אי מייתא חדא ושני' מגורשת תקשי קושיא קמייתא דקם בלא בית. לפמ"ש לאו קושיא היא משום אי חזי כהן דבעי חדא למימת יבטל הכהן הגט כיון דאכתי לא נתקיים התנאי יכול לבטל הגט כמ"ש והוי ליה בית. והשתא ליכא למיחוש שמא ימות הכהן גופא קודם שיבטל הגט דכיון דחיישינן דתמות חדא א"כ הוי לי' מיתה דתרתי לא חיישינן. אלא דיש לחוש דלמא מייתא חדא בפלגא דעבודה ואי כדחזי הכהן דבעי למימת יבטל הכהן הגט והוי למפרע פלגא דעבודה בשני בתים. א"כ פריך הש"ס טפי טובא ודלמא לא מייתא ולא חדא מינייהו והוי לי' שני בתים. ואי דכהן דחזי דלא מייתא יבטל התנאי דע"מ שתמות אחת מהם. דהשתא דקיימינן בצד דלא מייתא חדא מינייהו יש לחוש למיתה דכהן גדול גופא:
וכן א"ש מה שהקשו התוס' ותו"י (באות ד') בהאי שינויא דאמר לה על מנת שתמות חברתך. דפריך ודלמא מייתא חברתא והוי לה גיטא דהאי גיטא וקם בלא בית דהוי מצי לפרוכי כקושיא קמייתא דלמא לא מייתא חברתא והוי ליה עבודה בשני בתים. משום דבזה אפשר לומר כמ"ש מתחילה. כיון דחזי דלא מייתא יבטל התנאי דע"מ דאמר על מנת שתמות חברתך כדי שיחול הגט. כמו דסבר בס"ד דלא חייש למיתה דכהן גדול גופא קודם שיבטל התנאי. ע"כ פריך טפי קושיא דלמא מייתא חברתא והוי גיטא דהאי גיטא וקם בלא בית. דהשתא ליכא למימר כדחזי כהן דבעי למימת יבטל הגט דאכתי יש לחוש דחברתא מתה בפלגא דעבודה ואם יבטל הגט הוי למפרע פלגא דעבודה בשני בתים:
וגם א"ש מה שהקשינו (באות ה') הא דפריך הגמ' מרבא דאמר הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות. לימא דאמר לה על מנת שתמות אחת מכם היום. היינו שיהי' הגט חל בשעה קודם המיתה בחייה כשתמות יהי' חל למפרע בשעה שקודם המיתה. דכה"ג הוי כריתות. גם למה בעינן כלל קושיא זו כמ"ש (באות ו'). גם למה לא פריך מהא דרבא טל האי שינויא דמעיקרא דאמר לה הרי זה גיטך על מנת שתמות. דהא כבר כתבנו דהא דמשנינן באמר לה על מנת שתמות אחת מכם. דהא לאו שינויא כלל כמ"ש התו"י. משום דאי חזי דבעי למימת יבטל הכהן הגט והוי לי' בית כמ"ש לעיל. וע"ז הקשה מתחילה ודלמא לא מייתא ולא חדא והוי לי' שני בתים. ואי דכהן יבטל התנאי כדי שיחול הגט חיישינן למיתה דכהן גופא קודם שיתבטל. וע"כ פריך ועוד קשה מהא דרבא דכה"ג לאו כריתות דהשתא ליכא למימר דאמר על מנת שתמות אחת מכם היינו שתבוא לשעה שקודם המיתה ויחול הגט בחייה. דא"כ תקשי כמ"ש התו"י דאי מייתא חדא ושני' תהי' מגורשת א"כ קם בלא בית וליכא למימר דאם תבוא לשעה זו דקודם המיתה יבטל הגט. א"כ אכתי הוי לי' שני בתים באותו שעה. ועל כרחך מיירי דהתנה בע"מ ששמות אחת מכם היינו לאחר מיתה. א"כ קשה:
מהא דרבא דאמר כל ימי חייכי אין זה כריתות. וע"כ לא פריך הש"ס לעיל באמר לה הרי זה גיטך על מנת שתמות. מהא דרבא דכל ימי חייכי אין זה כריתות. משום דאפשר לומר דאמר לה הרי זה גיטך ע"מ שתמות היינו שיחול הגט למפרע בשעה שקודם המיתה. דכה"ג הוי כריתות. רק השתא פריך מהא רבא. דע"מ שתמות אחת מכם דהא לאו שינויא כלל. דאי מייתא חדא ואידך מגורשת קם בלא בית. היינו משום היכי דחזי כהן דבעי למימת יבטל הכהן הגט והוי לי' בית דפריך ודלמא לא מייתא חדא מיניהו והוי לי' שני בתים. וחיישינן למיתה דכהן גופא קודם שיבטל. א"כ קשי' מהא דרבא. דאי נימא דמתני ע"מ שתבוא לשעה דקודם מיתה א"כ אם מייתא היא קם בלא בית ואי דחזי דבעי למימת יבטל הכהן הגט א"כ באותו שעה דקודם המיתה יהי' לו שני בתים. וא"ש הכל והבן:
וראיתי בתשו' ש"א (סי' צ"ג) הקשה בסוגיא זו. כל טורח זה למה לרבי יהודא. דמקדש עוד אשה אחת ומגרש לשתיהן על תנאי. ועוד שפוסל אשה אחת מן הכהונה בכל שנה ושנה. ואמרינן ביבמות (דף מ"ד) אם הי' חולץ חולץ לפסולה שלא יפסול הכשירה מן הכהונה משום לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו. ועי' ביבמות (דף קי"ט). א"כ למה מקדש הכהן גדול אחת בכל שנה וע"י זה מוכרח לגרש על תנאי משום ב' בתים הוי ליה לקדש אשה אחת ע"מ שתמות חברתך ולאשתו יאמר הרי זה גיטך על מנת שאכנס לבית הכנסת כדאמרינן גבי גירושין. עוד הקשה הש"א דאפילו טורח זה למה הוי לי' לקדש אשה אחת בתנאי אם תמות אשתו תהי' מאותו שעה מקודשת לו. דהשתא אפי' תמות אשתו בפלגא דעבודה לית לן בה. דהא אין שניה מקודשת לו אלא להבא משעת מיתת אשתו ואילך. ועד אותו שעה אשתו הראשונה היתה. וכה"ג א"צ ליתן כלל גט על תנאי. ואע"ג דכל כמה דלא כניס לה לאו ביתו הוא הא יכול ג"כ להכניסה לחופה על תנאי כמ"ש התוס' ביבמות (דף ק"ז) ע"ש:
והנה קושיא זו דלקדש אשה בתנאי אם תמות אשתו תהי' מקודשת מאותו שעה. לא קשי' כלל. דהא כיון דבעינן קידושין וחופה בתנאי אם ולאחר זמן ואינו מתתילין הקידושין רק להבא. וכן בגירושין כשמגרש בתנאי אם תהי' מגורשת. צריך הגט להיות קיים באותו שעה ואם מת הבעל לא מהני הגט. וכן באומר הרי זה גיטך ולא תתגרשי אלא לאחר למד יום אם מת הבעל או אבד הגט או נשרף אינה מגורשת. כמ"ש הרמב"ם (פ"ה ופ"ט מה' גירושין). ומבואר כן בש"ע אעה"ז (סי' קמ"ג וסי' קמ"ו). ובכתובות (דף פ"ב) אמרינן האומר לחברו משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר למד יום. אם לא אמר מעכשיו לא קנה. והטעם כמ"ש הסמ"ע בחו"מ (סי' קצ"ז ס"ק ע"ו) דבשעה שיחול הקנין כבר כלתה המשיכה. א"כ ה"נ כיון דביוה"כ א"א לקדש ולעשות נישואין משום דשבות זה גזרו במקדש. וע"כ צריך לעשות הקידושין והנשואין מערב יו"כ. א"כ בשלמא הקידושין אפשר שתחול ביו"כ. דיש לומר דמיירי דהכסף בעין. או משום אפי' דקמתאכלו המעות לדידה קא מתאכלי. כדאיתא בקידושין (דף נ"ט). אבל החופה א"א שתחול ביו"כ כיון דכבר כלתה החופה מערב יו"כ א"כ כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו הוא:
אך קושיא ראשונה דלקדש אשה אחת בתנאי על מנת שתמות חברתך ולאשתו יאמר הרי זה גיטך על מנת שאכנס לבית הכנסת. כדאמרינן גבי גירושין היא קושיא אלימתא:
ולענ"ד נראה ליישב על פי מה שכתבו התוס' ישנים ד"ה כי חזי דבעי למימת קדים ועייל וא"ת לאחר מיתה נמי אם ילך לבה"כ תהא מגורשת למפרע כדאמרינן בגיטין (דף ע"ו) הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכן עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש הרי זה גט. לא דמיא התם קיימתא לתנאה שחייתה עד שעברו י"ב חודש אבל הכא מתה קודם שנתקיים התנאי עכ"ל. א"כ אם יקדש אשה אתת על מנת שתמות חברתך כ"כ דלא מתה חברתא אינה מקודשת עדיין האשה שקדשה ע"מ שתמות חברתך ולאשה שנתן לה גט ע"מ שאכנס לבית הכנסת ע"כ צריך למיעל כדחזי דבעי למימת כמ"ש התו"י א"כ ההיא שעתא דעייל לבית הכנסת הוי מגורשת והאשה שקדשה ע"מ שתמות חברתך עדיין אינה מקודשת א"כ קם בלא בית. ואין לומר דימתין מלעבוד עבודה עד שתמות. זה אינו דלמא יזדמן בין הזאות להזאות. ובעינן לממרס בדם ויתעכב הרבה עד שתמות. ואולי יזדמן שתמות האשה בסוף היום שאם ימתין עד שתמות לא יהי' פנאי לגמור העבודה. וליכא למימר דיקדש אשה על מנת שתמות חברתך היינו עד שתבוא לשעה שקודם מיתה כשתמות אח"כ יחול הקידושין בשעה שקודם למיתה וכדתזי דבעי למימת עייל לבית הכנסת והוי גיטא למפרע והשני' מקודשת והוי לי' בית. דז"א דהא אי אפשר לצמצם השעה דקודם מיתה דמנא ידעינן איזה שעה היא. ואולי יומשך עוד המיתה איזה שעות וא"כ אם יכנס לבה"כ והוי אשתו מגורשת למפרע והשני' אכתי לא מתקדשה דאולי לא הוי שעתא דקודם מיתה רק שעה דבתרא הוא קודם מיתה א"כ קם בלא בית:
אך קשה טובא יקדש אשה על מנח שאכנס לבית הכנסת. ולאשתו יגרש ע"מ שאכנס לבית הכנסת. ואי חזי דבעי למימת אשתו יכנס לבה"כ אזי הוי גיטא למפרע ואשתו שקידש תהי' מקודשת למפרע, [ובזה נדחין דברי הש"א שם בתשו' מש"כ ליישב דע"כ לא מוקי כה"ג שמקדש אשה על מנת שתמות חברתך. משום דתני איו דרבי יהודא לית לי' ברירה ומ"ד דלית לי' ברירה ל"ש תולה בדעת עצמו ל"ש חולה בדעת אחרים כדאיתא בעירובין (דף ל"ו). א"כ אם מקדש או מגרש בתנאי ע"מ שתמות חברתך אפי' כי מייתא לא הוי קידושין או גירושין רק בתנאי דשב ואל תעשה אין בתנאי זה משום ברירה. ע"כ הוכרח לומר דמקדש אשה בלא תנאי ומגרש חדא ע"מ שלא תמות חברתך דהוי בתנאי דשב ואל תעשה. ולקמייתא אמר ע"מ שאכנס לבהכ"נ ע"ש. דהא אכתי תקשי כמ"ש דלקדש אשה ע"מ שאכנס לבית הכנסת ולאשתו יגרש ע"מ שאכנס לבית הכנסת דכה"ג ליכא משום ברירה כמ"ש הש"א שם]:
לכן נראה לענ"ד דש"ס דילן ס"ל דכל כמה דלא כניס לה בביאה לאו ביתו מקרי ואע"ג דגם בביאה אפשר להתנות דהא איכא למ"ד בכתובות (דף ע"ד) אם מקדש על תנאי ובעל א"צ ממנו גט. ועי' בתוס' יבמות (דף צ"ד) אלא נישואין מי איכא למימר תנאי הוי בנשואין ע"ש. ועי' באע"ז (סי' קנ"ז סעי' ד'). מ"מ לאו תקנתא מעליא למשוי בעילתו בעילת זנות ע"כ הוכרח הגמ' למוקמי כה"ג דמקדש וכנס אותה וחוזר ומגרשה. והא דכתב הש"א דהא רבי יהודא אמר דאשה אחרת מתקינין לו. משמע דבתוך שבעת ימים מתקינין לו. וכ"כ רש"י בסוכה (דף כ"ה) דאשה אחרת מתקינין לו מערב יוה"כ. והרי בתוך אותן שבעת ימים אי אפשר לגשת אל אשה. דהא מפרישין אותו מאשתו שמא ימצא ספק נדה ע"ש. אינו מוכרת דיש לומר דכיון דכהן גדול אינו נושא רק בתולה מעמיו ע"כ לא חיישינן שמא תמצא ספק נדה דהא תנינן בדם בתולים כדאמרינן בנדה (דף ס"ה) דנותנין לה ד' לילות או כל אותה הלילה. ובזה פליג ש"ס דילן עם הירושלמי. דהירושלמי ס"ל דאם כנס לה בחופה לבד ביתו מקרי ע"כ יכול לקדש ולכנוס ביוה"כ משום שאין שבות במקדש. וש"ס דידן ס"ל דכל כמה דלא כניס לה בביאה לאו ביתו מקרי. א"כ א"א ביוה"כ: