אור ברסלב
ברית יעקב חלק א אורח חיים › סימן יז

ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ

אורח חיים · סימן יז

סימן טז

הרמב"ם (בפ"א מה' קרבן פסח ה' ה') כתב השוחט את הפסח בזמנו והי' לו כזית חמץ ברשותו לוקה. שנאמר לא תזבח על חמץ דם זבחי שלא יזבח הפסח והחמץ קיים. אחד השוחט ואחד הזורק את הדם ואחד המקטיר את אמוריהן. אם הי' ברשות אחד מהן או ברשות אחד מבני החבורה שאוכלין פסח זה כזית חמץ בשעת הקרבתו הרי זה לוקה. והקשה בלח"מ הא רבינו פסק בה' סנהדרין דהתראת ספק לא שמה התראה. ובגמ' דפסחים (דף ס"ג) משמע דהוי הך התראת ספק. דהא בעי הגמ' לומר דהא דס"ל לרבי יוחנן אעפ"י שאין עמו בעזרה משום דס"ל התראת ספק שמה התראה וריש לקיש ס"ל עד שיהא עמו בעזרה משום דהתראת ספק לא שמה התראה. ואע"ג דמסקינן בעל בסמוך קמיפלגי, מ"מ התראת ספק הוי דלא ידעינן אי הוי ברשותו דלמא נאכל או נאבד באותו שעה. והרמב"ם דפסק דהתראת ספק לא שמה התראה אמאי לקי. ודברי הלח"מ תמוהים שבהיפך היא בה' סנהדרין (פ' י"ו ה' ג') כתב הרמב"ם בלאו שניתק לעשה והתרו בו ואמרו אל תעשה דבר זה שאם תעשנו ולא תקיים עשה שבו תלקה ועבר ולא קיים העשה שבו לוקה אעפ"י שאם מקיים יפטר שהתראת ספק שמה התראה. וע"כ כוונתו דהלח"מ הוא ממ"ש הרמב"ם (ה' שבועות פ"ה ה"ב) מי שנשבע על אחרים שיעשו כך וכך או שלא יעשו אינו חייב בשבועות ביטוי כו' שהרי אינו בידו לקיים שבועה ונמצא גורם לשבועת שוא. ולמה אינו לוקה משום שבועת שוא שהרי אפשר לאותן אחרים שישמעו ממנו ותתקיים שבועתו ונמצא כשמתרים בו בעת שנשבע התראת ספק שאין לוקין עליה אא"כ הי' לאו שבו מפורש בתורה כמו שיתבאר בה' סנהדרין עכ"ל ועי' בפ"ד מה' שבועות (ה' י"ז) בלח"מ שכתב בהיפך שהרמב"ם ס"ל כר"י דהתראת ספק שמה התראה עי"ש וכ"נ מדברי הרמב"ם (פ"ה מה' שבועות ה' כ') דכתב נשבע שאוכל ככר זה היום דאינו לוקה משום דהוי לאו שאין כו מעשה ברבן יוחנן. ולא כתב משום דהוי התראת ספק וע"כ דה"ס שמה התראה]:

אך קשה לפמ"ש התוס' בכתובות (דף ט"ו) ד"ה וספק נפשות להקל. אפי' למ"ד התראת ספק שמה התראה הוא דוקא שיודע בודאי שיבוא לידי איסור אם יותיר או יכה שניהם מש"ה שמה התראה. אבל הכא אינו יודע שודאי יבוא לידי איסור שאינו יודע את מי יכה. א"כ גם הכא אינו יודע. אם החמץ אינו עמו בעזרה רק הוא בביתו דלמא נאבד או נשרף רק כדאמרינן בירושלמי בפ"ה ה"ד היכי דנותן כנגדו בחלון דרואה החמץ הוא בעין הוי התראת ודאי. והרמב"ם דכתב דאם הי' ברשות אחד מהן או ברשות אחד מבני החבורה משמע אפי' הוא בביתו א"כ לכ"ע הוי התראת ספק (ודלא כמ"ש הלח"מ דהרמב"ם מיירי בודאי). וגם בגמ' גופא קשה זה דבעי למימר דרבי יוחנן וריש לקיש פליגי בהתראת ספק אי שמה התראה. דרבי יוחנן ס"ל התראת ספק שמה התראה. ואזדא לטעמי' שבועה שאוכל ככר זו ועבר היום ולא אכלה דרבי יוחנן אמר אינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה אבל התראת ספק שמה התראה. דהתם יודע בודאי שיבוא לידי איסור אם לא יאכל כמו בנותר. אבל הכא אינו יודע אולי בשעת הקרבה או שחיטת הפסח נאבד או נשרף או נאכל החמץ כמו בכתובות בזרק אבן לגו בפלגא ישראל ופלגא מצרים שאינו יודע מי יכה:

והנראה לי בזה. ונקדים לזה התוס' ביבמות (דף פ') ד"ה נעשה סריס למפרע. כתבו ולקי על חלב שאכל דלא חשיב התראת ספק. אע"ג דבשעת התראה הוי ספק שמא יביא שערות קודם י"ח דהשתא מיהא אגלאי מלתא למפרע שהי' גדול בשעת התראה. ולא דמי להכה את זה וחזר והכה את זה (מכות דף י"ו) דאף לאחר שהכה את שניהם לא ידוע איזהו אביו. והקשה המשנה למלך (פט"ז מה' סנהדרין ה' ד'). דדברי התוס' אלו סותרים למה שכתבו התוס' בנדה (דף מ"ו) גבי הקדיש קטן מופלא סמוך לאיש ואכלו אחרים רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוויהו לוקין. וא"ת והא סבר ריש לקיש התראת ספק לא שמה התראה בזבחים, (דף ע"ח) גבי נותר ופגול שבללן זה בזה והכא התראת ספק היא שמא לא יביא ב' שערות עד ב' שנים או ג' ונמצא דאכתי לא הוי מופלא סמוך לאיש. ולפמ"ש התוס' ביבמות לא קשה כלל. דמיירי דאח"כ הביא ב' שערות בשנת י"ג דהשתא אגלאי מלתא למפרע דהי' אז מופלא סמוך לאיש והוי הקדשו הקדש. ע"כ באכלו אחרים לוקין עליו. כיון דאגלאי מלתא למפרע לא הוי התראת ספק כמ"ש התוס' ביבמות. [ודוחק לחלק בזה דביבמות הוי האיסור חלב ודאי רק הספק הוי אי הוי קטן שמא יביא ב' שערות קודם י"ח ולא בר עונשין או לא יביא ב' שערות רק עד אחר י"ח והוי גדול למפרע. אמרינן בזה אגלאי מלתא למפרע אם לא הביא עד אחר י"ח. משא"כ בנדה גבי מופלא סמוך לאיש שהקדיש. דהוי הספק אם הוא אסור דהוי מופלא סמוך לאיש דיביא בשנת י"ג ב' שערות דהקדשו הקדש או לא יביא רק עד ב' או ג' שנים דלא הוי עדיין מופלא סמוך לאיש ואין הקדשו הקדש. דהא גבי קטן דמספקינן בי' דלמא הוא סריס והוא גדול למפרע ודלמא יביא ב' שערות קודם י"ח דאכתי קטן הוא א"כ הוי עליו החלב ספק איסור. דאולי הוי קטן לאו בר אודהורי מאיסורא כלל וקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו וגם עליו ליכא מצוה ואיסורא דאורייתא עד שיבוא לכלל גדול]. ואמרתי בימי חרפי ליישב זה. דלכאורה קשה מה שדקדקו התוס' בנדה להקשות והא ריש לקיש סבר התראת ספק לא שמה התראה הא הוי הכא התראת ספק ולא לרבי יוחנן דס"ל התראת ספק שמה התראה. דהא לפמ"ש התוס' בכתובות דאפי' למ"ד שמה התראה. הוא דוקא גבי נותר דיודע בודאי שיבוא לידי איסור אם יותיר. אבל היכי שאינו יודע אם יבוא לידי איסור דאולי לא יעשה איסור כלל גם רבי יוחנן מודה דהתראת ספק לא הוי התראה. א"כ הכא שהקדיש מופלא סמוך לאיש ואכלו אחרים דאינו ידוע אם יהי' בהקדשו איסור דלמא יביא ב' שערות אחר ב' או ג' שנים גם רבי יוחנן ס"ל דהתראת ספק לא הוי התראה. א"כ קשי' לתרווייהו לרבי יוחנן ולריש לקיש היכי סברי תרווייהו הקדיש הוא ואכלו אחרים דלוקין. לזה נראה דביבמות (דף ל"ה) גבי החולץ למעוברת והפילה רבי יוחנן אמר אינה צריכה חליצה מן האחין. וריש לקיש אמר צריכה חליצה מן האחין רבי יוחנן סבר אם יבוא אליהו דהא דאיעברא אפולי מפלה מי לאו חליצה ויבום היא השתא נמי אגלאי מלתא למפרע וריש לקיש אמר תגלי מלתא למפרע לא אמרינן. והתוס' שם ד"ה תגלי מלתא למפרע לא אמרינן אע"ג דלקמן (דף מ"א) גבי ספיקות שקידש אחת משתי אחיות חשבינן לי' בת חליצה ויבום. כיון דאם יבוא אליהו ויאמר דהא קדיש. לא דמי דהכא אין זה ספק ראוי להתברר עכשיו. שאי אפשר לידע העתידות אבל התם א"צ לידע אלא מה שבאותה שעה עכ"ל. א"כ א"ש דברי התוס' דבנדה דייקי להקשות לריש לקיש דס"ל התראת ספק לא שמה התראה א"כ היכי לקי על הקדשו דלמא יביא המופלא סמוך לאיש ב' שערות אחר ב' שנים דלא הוי השתא מופלא סמוך לאיש. ולא הקשו גם לרבי יוחנן אע"ג דס"ל התראת ספק הוי התראה מ"מ כה"ג הכא במופלא סמוך לאיש שאינו ידוע שיש בהקדשו איסור דלמא יביא ב' שערות אחר ב' שנים דלא הוי השתא כלל מופלא סמוך לאיש. גם רבי יוחנן ס"ל דהתראת ספק כזה לא הוי התראה כמ"ש התוס' בכתובות. משום דרבי יוחנן ס"ל ביבמות בחליצת מעוברת והפילה אע"ג דא"א לידע העתידות מ"מ אמרינן אם יבוא אליהו ויאמר דאפולי מפלה בת יבום וחליצה היא אמרינן נמי השתא איגלאי מלתא למפרע. א"כ הכא נמי יש לומר דמיירי דהביא ב' שערות בשנת י"ג א"כ השתא דאיגלאי מלתא למפרע דהוי מופלא סמוך לאיש לא חשיב התראת ספק כמ"ש התוס' ביבמות (דף פ'). אבל לריש לקיש דס"ל ביבמות דלא אמרינן כה"ג דאי אפשר להתברר עכשיו שאי אפשר לידע העתידות תיגלי מלתא למפרע א"כ לדידי' חשיב התראת ספק דלמא השתא לאו מופלא סמוך לאיש ואגלאי מלתא למפרע לא אמרינן לריש לקיש. אבל ביבמות (דף פ') דרב אמר נעשה סריס למפרע אע"ג דבשעת התראה הוי ספק שמא יביא שתי שערות קודם י"ח. דהשתא מיהא איגלאי מלתא למפרע. דרב י"ל דסבר כרבי יוחנן דאמרינן איגלאי מלתא למפרע גם כה"ג שאי אפשר לידע העתידות. והא דלא קאמרי תוס' דרב ס"ל כרבי יוחנן דהתראת ספק שמה התראה. משום דהתוס' בכתובות כתבו דכה"ג שאינו יודע שיבוא לידי איסור שאינו יודע מי יכה כה"ג אפי' למ"ד התראת ספק שמה התראה כה"ג לא הוי התראה. א"כ באכל חלב בן י"ג אינו יודע ג"כ שיבוא לידי איסור דלמא יביא שתי שערות קודם י"ח דהוי עדיין קטן עד שיביא ב' שערות. א"כ כה"ג לכ"ע לאו שמה התראה. ע"כ כתבו התוס' משום דכה"ג דאגלאי מלתא למפרע ע"כ לא הוי התראת ספק ורב יסבור כר"י. אבל לריש לקיש דלא ס"ל כלל איגלאי מלתא למפרע לא מהני גם בזה לומר דהוי התראה ע"כ אינן סותרים דברי תוס' מיבמות למה שכתבו בנדה כלל:

[גם לפמ"ש הנימוקי יוסף ביבמות. דקיי"ל כריש לקיש החולץ למעוברת והפילה צריכה חליצה מן האחין. דחליצת מעוברת לא שמה חליצה ואע"ג דהפילה לבסוף לא אמרינן איגלאי מלתא למפרע שהעיבור אינו כלום. ואעפ"י דבהרבה מקומות קיימא לן איגלאי מלתא למפרע אמרינן. שאני הכא שאם בשעה שחלץ הי' ודאי שלא היתה ראוי' לבוא לכלל לידה אין הכי נמי דההוא עיבור כמאן דליתא דמי. וחליצה שחלץ לה כשרה. אלא שאינו כן דאיהו חייש דלמא באותו שעה היתה ראוי' לילד ולד גמור אלא שאחר כך גרם לה איזה דבר להכיל נמצא דחליצה דמעיקרא לאו כלום. א"כ לפ"ז במופלא סמוך לא"ש שהקדיש לא אמרינן אם הביא ב' שערות אח"כ אגלאי מלתא למפרע. דדמי לחליצת מעוברת. דאיתא בב"ב (דף קנ"ה) הני סימנים זימנין דאתי מחמת בריותא זימנין דאתי מחמת כחישותא כי אתו לקמי' דר"ח (המתעכבין יותר מדאי להביא שערות) אי כחיש אמר להו ליברי. ואי איברי אמר להו ליכחוש עי"ש. א"כ הכא ג"כ אפשר לפי השתא הו' ראוי להיות שיביא ב' שערות בשנת י"ג והוי השתא מופלא סמוך לאיש רק אח"כ נתחדש בטבעו שהתאחר בטבעו להבאת שערות או להיפוך דהשתא שהקדיש לא הי' ראוי להבאת שערות בשנת י"ג אלא דאח"כ הבריא ואתי שערות כיון דהני סימנים משתנים. ע"כ לא אמרינן בזה אגלאי מלתא למפרע. אבל ביבמות היכי דאכל תלב מבן י"ג ולא הביא עדיין שערות עד בן י"ח. ואח"כ הביא סימני סריס. דס"ל לרב דנעשה סריס למפרע. ולא הוי התראת ספק משום דאיגלאי מלתא למפרע כמ"ש התוס'. לפמ"ש הנ"י גם ריש לקיש מודי בזה דאמרינן אגלאי מלתא למפרע. דהכא ליכא למימר דלמא מעיקרא הי' ראוי להביא שערות ואח"כ נעשה שינוי מחמת ד"א כיון דהביא סימני סריס ע"כ דממעי אמו נעשה לקוי כך. ע"כ כה"ג אפי' לריש לקיש אמרינן אגלאי מלתא למפרע]:

ובזה ניחא נמי לפרש דברי התוס' בחולין (דף י"א) ד"ה וכי תימא דבדקינן לי'. שכתבו אך קשה לי מאי קאמר וכ"ת דבדקינן לי' הא מ"מ הוי התראת ספק. אי לא אזלינן בתר רובא ושמא קסבר דשמה התראה עכ"ל. דקשה לפמ"ש התוס' בכתובות (דף ט"ו). אפי' למ"ד דהתראת ספק שמה התראה היינו היכי דיודע בודאי שיבוא לידי איסור אם יותיר או יכה שניהם. אבל הכא שאינו יודע שיבוא לידי איסור לכ"ע לאו שמה התראה. ה"נ אינו יודע אם ימצא שלם או ימצא טריפה לכ"ע לאו התראה. ועוד לפמ"ש התוס' ביבמות (דף פ') דהיכי דאיגלאי מלתא למפרע התראת ספק שמה התראה א"כ הכא דבדקינן לי' ונמצא שלם אגלאי מלתא למפרע דלאו טריפה הוא הוי ה"ס שמה התראה. ולפמ"ש א"ש. לכאורה אינו מדוייק לשון התוס' מ"ש שמא קסבר דשמה התראה. הוי להו למימר די"ל דקסבר שמה התראה. ולדברינו א"ש דהתוס' הקשו מאי קאמר דבדקינן לי' הא מ"מ הוי התראת ספק היינו אפי' דהתראת ספק שמה התראה. כה"ג שאינו יודע שיבוא לידי איסור לכ"ע לאו שמה התראה. כמ"ש התוס' בכתובות. וה"נ אינו יודע אם יבוא לידי איסור שמא ימצא טריפה א"כ לכ"ע לאו התראה. וע"ז אמרו שמא קסבר שמה התראה דס"ל כר"י דאמרינן אגלאי מלתא למפרע אפי' כה"ג היכי דא"א לידע העתידות וכמ"ש התוס' ביבמות (דף פ') וע"כ קאמרו שמא קסבר. דאנן קי"ל ביבמות כריש לקיש בחליצת מעוברת א"כ לא אמרינן כה"ג אגלאי מלתא למפרע:

וא"ש נמי מה דקשה לי בסנהדרין (דף. ס"ט) אמר רב ירמי' מדיפתא אף אנן נמי תנינא. בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה. ואם בא עלי' יבם קנאה וחייבין עלי' משום א"א. ואמאי אימא איילנית היא ואדעתא דהכי לא קידשה אלא לאו דאזלינן בתר רובא. דקשה הא לא קטלינן הבא עלי' עד דגדלה וחזינן דלאו איילנית. וכבר הרגיש בזה המהרש"א בקידושין (דף יו"ד) וכתב די"ל דמ"מ בקטנותה הוי התראת ספק דלא הוי התראה. וזה אינו לפמ"ש התוס' ביבמות דכה"ג היכי דאיגלאי מלתא למפרע לא חשיב התראת ספק. דאפשר לומר דרב ירמי' מדיפתא ס"ל כריש לקיש ביבמות (דף ל"ה) דכה"ג שא"א לידע העתידות לא אמרינן בזה אגלאי מלתא למפרע:

וא"כ א"ש הגמ' דפסחים אלא בהתראת ספק קמיפלגי דר"י דאמר אעפ"י שאין עמו בעזרה. סבר התראת ספק שמה התראה וריש לקיש דאמר עד שיהא עמו בעזרה סבר התראת ספק לאו שמה התראה. מה שהקשינו דלפמ"ש התוס' בכתובות דהיכי שאינו יודע האיסור לכ"ע לאו שמה התראה. והכא אינו ידוע האיסור אולי נאבד ונשרף החמץ. דלפמ"ש התוס' ביבמות דהיכי דאיגלאי מילתא למפרע לא חשיב התראת ספק. והכא דאישתכח אח"כ בביתו החמץ שהי' לו בשעת הקרבה. א"כ אגלאי מלתא למפרע לא חשיב התראת ספק. א"כ מיושב דברי הרמב"ם שפסק כרבי יוחנן אע"ג שאין עמו בעזרה דלוקה:

אך קשה לי בגמ' דפריך הא פליגא חדא זימנא דאתמר שבועה שאוכל ככר זו היום. ועבר היום ולא אכלה רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו אינו לוקה ר"י אמר אינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה אבל התראת ספק שמה התראה וריש לקיש אמר אינו לוקה דהוי התראת ספק והתראת ספק לא שמה התראה. לעולם בעל בסמוך קמיפלגי וצריכא. אמאי לא קאמר דבהתראת ספק קמיפלגי וצריכא. דאי אתמר גבי שבועה ה"א בהא קאמר ריש לקיש דהתראת ספק לא שמה התראה דהתם ליכא למימר דאגלאי מלתא למפרע דכל היום עומד בספק שמא יאכל אבל הכא דנמצא החמץ בביתו שהי' החמץ בעת שחיטת הפסח דאיגלאי מלתא למפרע ה"א דמודה ר"ל דכה"ג התראת ספק שמה התראה. ואי אתמר גבי שוחט על החמץ ה"א דהתם ס"ל לר' יוחנן דהתראת ספק דאגלאי מלתא למפרע דהחמץ הי' בביתו בשעת שחיטת הפסח. מהני התראה דהוי בספק. אבל גבי שבועה שאוכל היום דליכא למימר אגלאי מלתא למפרע ה"א דמודה ר"י לריש לקיש דהתראת ספק לא שמה התראה צריכא. ואפשר לומר בזה. דבירושלמי פסחים (פ"ה ה"ד) קאמר על הא פלוגתא דר' יוחנן אעפ"י שאין בעזרה וריש לקיש סבר עד שיהא בעזרה דין כדעתי' ודין כדעתי' דאיפליגין שני ימים טובים של גליות. ר"י אמר מקבלין התראה על הספק וריש לקיש אמר אין מקבלין התראה על הספק. ובירושלמי יבמות (פ' י"א ה' ז') גבי מי שלא שהתה אחרי בעלה ג' חדשים ונשאת וילדה ואינו ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון. הכה את זה וחזר והכה את זה קילל את זה וחזר וקילל את זה פטור רבי חנניא בעי לית הדא פליגא על רבי יוחנן. דאיתפלגין בשני ימים טובים של גליות רבי יוחנן אמר מקבלין התראה על הספק. וריש לקיש אמר אין מקבלין התראה על הספק אמר רב חנניא אמר רב לית הדא פליגא. תמן אפשר לעמוד עליו ברם הכא א"א לעמוד עליו. א"כ סבר ריש לקיש גבי שני ימים טובים של גליות אע"ג דאח"כ נודע מתי קדשו ב"ד החודש ואגלאי מלתא למפרע דעשה מלאכה ביו"ט אפ"ה ס"ל לריש לקיש דלא הוי התראה. א"כ אכתי ג"כ תקשה הא פליגא חדא זימנא כה"ג גבי שני ימים טובים של גליות. דאע"ג דאגלאי מלתא למפרע אפ"ה לא הוי התראה בספק. ע"כ אמר לעולם בעל בסמוך קמיפלגי וצריכא כו':

עוד יש לומר דהא דלא קאמר בהתראת ספק קמפלגי וצריכא. משום דביבמות (דף ל"ה) גבי החולץ למעוברת והפילה דר"י אמר אינה צריכה חליצה מן האחים. וריש לקיש אמר צריכה חליצה מן האחים. איכא חדא לישנא דפליגי בקרא. דר"י סבר ובן אין לו אמר רחמנא והא לית לי' וריש לקיש סבר ובן אין לו עיין עליו. ולא פליגי בסברא אם יבוא אליהו דאפולי אפלה בת חליצה ויבום היא. השתא נמי אגלאי מלתא למפרע. וריש לקיש אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן. דאי אמרינן בקראי פליגי גם ריש לקיש סבר דאמרינן אגלאי מלתא למפרע ע"כ לא קאמר הגמ' הך צריכותא כמ"ש:

אכל קשה לי על תוס' דיבמות (דף ל"ה) שכתבו הא דאמר ריש לקיש דאגלאי מלתא למפרע לא אמרינן דוקא היכי דהספק אינו ראוי להתברר עכשיו דאי אפשר לידע העתידות. אבל גבי ספיקות שקידש אחת משתי אחיות דחשבינן לה בת חליצה ויבום משום שמא יבא אליהו דהא קידש. דהתם א"צ לידע אלא מה שבאותו שעה. וכה"ג אמרינן אגלאי מלתא למפרע. מהא דירושלמי דפסחים ויבמות דריש לקיש סבר בשני ימים טובים של גליות דאין מקבלין התראה על הספק אע"ג דתמן אפשר לעמוד עליו ואיגלאי מלתא למפרע מתי קידשו ב"ד את החודש. והתם א"צ לידע אלא הספק מה שבאותו שעה אפ"ה לא מהני לריש לקיש. וכן להנימוקי יוסף דכתב דגם ריש לקיש סובר אגלאי מלתא למפרע בכל מקום רק הכא דאולי בשעה שחלץ הי' ראוי' לילד ולד גמור אלא דאח"כ גרם איזה דבר להפיל א"כ אמאי אמר הכא ריש לקיש בשני ימים טובים של גליות דאין מקבלין התראה על הספק אע"ג דאח"כ אגלאי מלתא למפרע. ויש לומר דדוקא לענין התראה ס"ל לריש לקיש אע"ג דאיגלאי מלתא למפרע לא מהני כיון בשעת התראה הוי ספק אע"ג דא"צ לידע רק מה שהי' באותו שעה ואח"כ אגלאי מלתא למפרע לא מהני. אבל לשארי מילי היכי דאינו צריך לידע אלא מה שבאותו שעה אם אח"כ אגלאי מלתא למפרע מהני. וכן להנ"י אע"ג דהכא דאגלאי מלתא למפרע וליכא למימר דלמא באותו שעה לא הי' ראוי אפ"ה לא מהני לענין התראה בספק:

אמנם קשה על התוס' דיבמות (דף פ') לרב דאמר נעשה סריס למפרע אע"ג דבשעת התראה הוי ספק, דלמא יביא ב' שערות קודם י"ח דהשתא אגלאי מלתא למפרע שהי' גדול בשעת התראה. מירושלמי דיבמות (פ' יוד ה' ח') פשיטא הדא מלתא פחות מבן עשרים שהביא שתי שערות למפרע הוא נעשה איש יותר מכן עשרים שהביא שתי שערות מכאן ואילך הוא איש. מה פליגין בבן עשרים שמואל אמר למפרע הוא נעשה איש. רב אמר מכאן ואילך הוא נעשה איש. מתניתא פליגא בין על דין ובין על דין הסריס אינו נעשה בן סורר ומורה. שאין בו הקפת זקן. ויתרו בו שמא יביא שתי שערות בתוך שלשה חדשים. ומשני כמאן דאמר אין מקבלין התראה על הספק. אע"ג דהכא אגלאי מלתא למפרע אם הביא שתי שערות בתוך ג' חדשים נעשה גדול למפרע אפ"ה לא אמרינן דהוי שמה התראה וכבר תמה בזה הק"ע ובפ"מ כתב בזה דברים תמוהים עי"ש. ולפמ"ש א"ש דיש לפרש מאי דקאמר הירושלמי. כמ"ד אין מקבלין התראה על הספק. הוא כריש לקיש דס"ל בשני ימים טובים של גליות אין מקבלין התראה על הספק. אע"ג דאח"כ אגלאי מלתא למפרע אפ"ה כיון דבשעת התראה הוי ספק לא הוי שמה התראה. והתוס' כתבו הכא לרב דיש לומר דסבר כרבי יוחנן ביבמות (דף ל"ה) דס"ל דאמרינן אגלאי מלתא למפרע כמ"ש לעיל. ובזה א"ש הא דלא הביא הרמב"ם הך דינא דקאמר בירושלמי דסריס אינו נעשה בן סורר ומורה משום דהרמב"ם ס"ל היכי דאגלאי מלתא למפרע שפיר אמרינן התראת ספק הוי התראה:

וכן מוכח מהא דב"ב (דף קכ"ו) טומטום שנקרע ונמצא זכר רב נחמן בר יצחק אמר אינו נידון בבן סורר ומורה. דאמר קרא כי יהיה לאיש בן סורר ומורה עד שיהי' בן משעת הוי'. ופרש"י הוי' לידה. והרמב"ם (פ"ז מה' ממרים ה' י"ב) כתב טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר כי יהי' לאיש בן סורר ומורה עד שיהי' בן משעת התראה. דהויה קרא לה משעת שהתרו בו שנעשה בן סורר ומורה. ועי' שם בלח"מ. דקשה לפי' למה לי קרא ע"ז דהכא כמ"ש התוס' בכתובות לכ"ע באינו יודע אם יהי' איסור. התראת ספק לא הוי התראה. וע"כ משום דאח"כ אגלאי מלתא למפרע לא חשיב התראת ספק כמ"ש התוס' ביבמות:

ולכאורה קשה הא דתני בחולין (דף ע"ח) השוחט אותו ואת בנו. חולין בחוץ שניהם כשרים והשני סופג את הארבעים. דהא הוי התראת ספק דלאו שמה התראה. דהא תנן (דף פ"א) השוחט ונתנבלה בידו והנוחר ומעקר פטור משום או"ב. א"כ היכי משכחת דלילקי דהוי התראת ספק. דלמא יהי' פסול בשחיטה דלא ישחט הרוב סימנין. או יהיו הסימנין שמוטין למתניתא דתני בחולין (דף ט') לא בדק בסימנין אחר שחיטה במתניתא תנא נבלה ומטמאה במשא דלא ס"ל דרוב פעמים שוחט שפיר כמ"ש התוס'. או ימצא הסכין פגום לאחר שחיטה דפסולה דחיישינן שמא בעור נפגמה. א"כ בשעת שחיטה הוי התראות ספק והכא דאינו יודע אם יעשה איסור לכ"ע לא הוי התראות ספק שמה התראה כמ"ש התוס' בכתובות. ובשלמא לרבי יוחנן י"ל כיון דאח"כ נמצא הסכין אינו פגום. והסימנים נשחטין רובן ואינן שמוטין. א"כ אגלאי מלתא למפרע דהוי שחיטה כשירה. א"כ לא חשיב התראות ספק דלא הוי שמה התראה. אך לפמ"ש דר"ל ס"ל דהתראות ספק לאו שמה התראה. אע"ג דאח"כ אגלאי מלתא למפרע לא הוי שמה התראה. כדאמרינן בירושלמי לריש לקיש דאין מקבלין התראה על הספק בשני ימים טובים של גליות. אע"ג דאח"כ אגלאי מלתא למפרע אפ"ה כיון דבשעת התראה הוי ספק לאו שמה התראה. א"כ היכי משכחת דסופג הארבעים על אותו ואת בנו. וריש לקיש גופא אמר שם בחולין (דף פא) דלוקה על או"ב עי"ש:

אך יש לומר בזה כמ"ש התוס' בגיטין (דף ל"ג) ד"ה ואפקינוהו רבנן לקידושין מיני' דהקשה רבינו שמואל דהיכי מחייבינן לעולם מיתה א"א שזינתה הא הוי התראות ספק. שמא ישלח לה גט ויבטלנו דאפקינוהו רבנן לקדושין מיני'. דמוקמינן אחזקה שעכשיו היא נשואה. דאל"כ נזיר שהי' שותה יין או מטמא למתים אמאי לוקה דאם אמרו לו אל תשתה אל תשתה חייב על כל אחת ואחת הא התראות ספק היא שמא ישאל על נזירותו. וכ"כ התוס' במכות (דף ט"ו) ד"ה במאי קמיפלגי כיון שהוא עומד עכשיו שהוא עובר כן יש לנו לומר שלעולם יעמוד כמו שהוא עכשיו ולא ישאל לחכם ע"ש. (והא דלח כתבו התוס' משום כיון דלא שאל לחכם ולא שלח לה גט וביטלו. א"כ איגלאי מלתא למפרע דעבר ולא חשיב התראות ספק כמ"ש התוס'. משום דאכתי תקשה לריש לקיש דס"ל דהתראות ספק לא הוי התראה אע"ג דאגלאי מלתא למפרע כמ"ש) א"כ י"ל נמי הכא דלא הוי התראות ספק משום דמוקמינן הסכין בחזקת בדוק ויפה כן יהי' לאחר שחיטה. וכן בהמה בחיי' בחזקת שלא נעקרו סימנין קיימא וכן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן וישחוט הרוב ולא יקלקלו השחיטה. וכמ"ש הר"ן בטעמא דרב חסדא (דף ט') דאמר השוחט בסכין ונמצא פגומה כשרה שמא בעצם המפרקת נפגמה (ח"א) כיון דהסכין הי' בחזקת בדוק ממשיכין חזקתו ותולין להקל דלאחר שחיטה נפגם. רק איפסק הלכתא כרב הונא כשלא שיבר בה עצם לחוש שמא בעור נפגמה משום דיש חזקה דבהמה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה עי"ש. ע"כ לא נחשב הכא התראות ספק ועי' תוס' נדה (דף מ"ו) ד"ה ר"י וריש לקיש דאמרי תרוייהו לוקין. עי"ש:

תוכן העניינים

ברית יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה