אור ברסלב
ברית יעקב חלק א אורח חיים › סימן יג

ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ

אורח חיים · סימן יג

סימן יב

גרסינן בפסחים (דף מ"ז) המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש. לוקה משום מבשל גיד ביו"ט ולוקה משום אוכל גיד. ולוקה משום מבשל בשר בחלב. ולוקה משום אוכל בשר בחלב ולוקה משום הבערה. ואי אמרינן הואיל אהבערה לא לחייב הואיל וחזי לצרכו. אמר לי' אפיק הבערה ועייל גיד הנשה של נבלה. והתני רבי חייא לוקה שתים על אכילתו ושלש על בישולו. ואם איתא שלש על אכילתו מבעי' לי'. אלא אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה. בתוס' ד"ה עייל עצי מוקצה. תימה לר"י מכל מקום ליתני גיד הנשה של נבלה ולילקי נמי משום נבלה:

ולכאורה יש לומר ליישב זה. דהא תנא ס"ל דאין איסור חל על איסור. ואפי' איסור כולל לית לי' כמבו' בחולין (דף ק"א) האוכל גיד הנשה של נבלה חייב שתים וחכ"א אינו חייב אלא אחת, וס"ל לחכמים דאין איסור חל על איסור אפי' איסור כולל דהא נבלה הוי איסור כולל דכשנתנבלה חייל איסור נבלה על הבשר חייל נמי על הגיד. ואפ"ה ס"ל דאינו חל איסור נבלה על גיד. אבל איסור מוסיף אית להאי תנא. ואע"ג דהתוס' בחולין כתבו דאיסור הנאה לא הוי איסור מוסיף רק איסור חמור ע"ש. א"כ כיון דס"ל אין איסור חל על איסור למה חייב על איסור בב"ח דהאיך חל איסור בב"ח על איסור גיד הנשה. דיש לומר דהוי איסור מוסיף על איסור גיד. משום דכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן לבד בכלאי הכרם ובשר בחלב שלוקין שלא כד"ה כדאיתא לעיל (דף כ"ה). דלהכי לא כתיב אכילה בב"ח לומר שלוקין עליהם שלא כדרך אכילתן. וכ"כ הרמב"ם (פ"ט מה' מ"א ה' יו"ד). א"כ הוי איסור בב"ח איסור מוסיף לגבי איסור גיד הנשה. דמעיקרא הי' מותר שלא כד"ה מן התורה. והשתא דהוי בשר בחלב נתוסף בי' איסורא לגבי שלא כד"ה. חייל איסורא דבשר בחלב אפי' כד"ה משום איסור מוסיף ע"כ לא תני נבלה דהוי איסור כולל. אבל איסור מוסיף אית לי':

[ובזה נראה לי לפרש דברי הירושלמי בפסחים (פ"ב ה' ג') עשה כרי והשתחוה לו ומירחו ואח"כ אכלו. אם התרו בו משום אוכל טבל אינו לוקה משום איסור עכו"ם לוקה. איסור חמור חל על איסור קל. ואין איסור קל חל על איסור חמור. אבל אם מירחו ואח"כ השתחוה. התרו בו משום אוכל טבל לוקה משום אוכל עכו"ם לוקה. איסור חמור חל על איסור קל. והקשה בק"ע הא איסור אכילת טבל חמור שהרי חייבין עליו מיתה בידי שמים. משא"כ האוכל איסור עכו"ם אינו אלא בלאו. ודחק בזה משום דשם עכו"ם חמור ע"ש. גם אין לומר משום דעכו"ם אסור בהנאה. דלמא מיתה חמורה כדאמרינן כה"ג בחולין (דף ק"א). אמר רב אשי מאן לימא לן דטומאת הגוף בכרת חמירא דלמא טומאת בשר חמירא דלית לי' טהרה במקוה ועוד דאיסור הנאה הוי רק איסור חמור כמ"ש התוס' ובלא איסור כולל ומוסיף אינו חל. ולפמ"ש א"ש דהתוס' בפסחים (דף כ"ו) ד"ה שאני היכל כתבו. דבעכו"ם דלא כתיב בי' אכילה אסור אפי' שלא כדרך הנאתן. א"כ הירושלמי ס"ל ג"כ דאין איסור חל על איסור רק בכולל או מוסיף. ועכו"ם הוי איסור מוסיף על טבל. דעכו"ם אסור גם שלא כד"ה מגו דאיתוסף בה לגבי שלא כד"ה איתוסף איסורא דעכו"ם אף כד"ה על טבל. ע"כ לוקה משום טבל ומשום עכו"ם. אך קשה לי בירושלמי ברישא עשה כרי והשתחוה לו ומירחו ואח"כ אצלו אם התרו בו משום טבל אינו לוקה דאיסור קל אינו חל על איסור חמור דעכו"ם. תיפוק דבלא"ה לא הוי איסור טבל ואינו בתרומה כלל דבעינן ראשית ששירים ניכרים כדאמרינן בפסחים (דף ל"ג). אך בזה י"ל דירושלמי לא ס"ל כרב הונא ברי' דרב יהושע בפסחים רק כדאמר שם דהחמיץ בתלוש ה"נ דקדשה. אמנם כיון דהוי עכו"ם כתותי מכתתי שעורי' והוי כעפרא בעלמא אינו בתרומה ומעשרות כלל. כיון דאסור בהנאה]:

אך לכאורה יש לדחות זה. דא"כ קשי' אמאי לא תני התנא המבשל גיד הנשה ביוה"כ ואכלו דלוקה שש. כיון דהתנא בעי לאשכוחי חדא אכילה דחייב עליו חמשה מלקות א"כ ביוה"כ דחייב ששה ליתני דחייב ג"כ משום אוכל ביוה"כ. ואע"ג דהאי תנא לית לי' איסור כולל. ויוה"כ הוי איסור כולל על איסור גיד מגו דאסור בשארי אוכלין אסור נמי בגיד. דהא יוה"כ הוי איסור מוסיף על איסור גיד דביוה"כ דלא כתיב בי' אכילה אלא כל הנפש אשר לא תעונה אסור אפי' שלא כד"ה כמו בחלב חי או חם חייב משום יוה"כ ואיסור מוסיף אית לי'. וכ"כ בתשו' ש"א (סי' ע"ו) ליישב קושית התוס' בכריתות (דף כ"ג). גבי חלב נותר מחתיכת חלב. דפריך מי אית לרבי שמעון איסור חל על איסור והתני רבי שמעון אומר האוכל נבלה ביוה"כ פטור. והקשו בתוס' שם דלמא איסור כולל לית לי' לרבי שמעון אבל חלב נותר דהוי איסור מוסיף כדאמרינן בכריתות (דף י"ג) דנותר על חלב הוי איסור מוסיף מגו דאתוסף איסורא לגבי גבוה איתוסף נמי לגבי הדיוט. ודחקו בזה דהש"ס ידע דר"ש לית לי' גם איסור מוסיף מהא דיבמות (דף ל"א) דתני הבא על אשת אחיו שהיא אחות אשה דאינו חייב אלא אחת לר"ש בין נשא מת ואח"כ נשא חי ובין נשא חי ואח"כ נשא מת ע"ש. והוא דחוק דא"כ לא הוי להש"ס להביא ברייתא זו דהאוכל נבלה ביוה"כ דפטור דמזה לא מוכח דר"ש לית לי' איסור מוסיף ולא מביא ברייתא דיבמות דר"ש אומר אינו חייב אלא אחת דמוכח דר"ש לית לי' איסור מוסיף. ע"כ כתב הש"א דמברייתא זו דאוכל נבלה ביוה"כ דפטור לר"ש מוכח דלית לי' איסור מוסיף דנבלה אינו אסור אלא כדרך אכילתן ושלא כד"ה פטור ויוה"כ חייב אפי' שלא כד"ה א"כ יוה"כ איסור מוסיף לגבי נבלה אפ"ה ס"ל לר"ש דפטור א"כ מוכח דגם איסור מוסיף לית לי' לר"ש ע"ש. וא"כ תקשי ליתני המבשל גיד הנשה ביוה"כ ואכלו דחייב שש. ואין לומר בזה דאי הוי תני המבשל גיד הנשה ביוה"כ תו לא הוי מצי למתני דחייב משום בשר בחלב. כיון דאיסור כולל לית לי' א"כ יוה"כ דאיסור כולל ליכא להיות חל על בב"ח ומשום מוסיף דיוה"כ דחייב על שלא כדרך אכילתן נמי אינו חל על בב"ח דגם בב"ח חייב שלא כדרך אכילתן. דלהכי לא כתיב אכילה בגופא כדאמרינן. א"כ עיילת חדא ואפקת חדא. אי תני יוה"כ לא הוי מצי למיתני בב"ח. דזה אינו. דהא איסור יוה"כ קדים. דהא מבשל ביוה"כ. א"כ בב"ח הוי איסור מוסיף על אכילת יוה"כ. דיוה"כ אינו חל אלא בככותבת. ובב"ח חייב אפי' בכזית. א"כ מגו דאתוסף איסורא לגבי כזית איתוסף איסורא דבב"ח לגבי ככותבת דחייב משום בב"ח:

אולם יש לומר דהאי ברייתא אתי' כרבי יצחק במכות (דף מ"ג) דאמר רבי יצחק חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאה כרת באחותו. לדונו בכרת ולא במלקות. וכן מוקי התם במכות ובמגילה (דף ח') מתניתין דאין בין שבת ליוה"כ כו' כרבי יצחק דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא. והתנא בעי לאשכוחי חדא מעשה דיש בו הרבה מלקות וביוה"כ דהוא מחייבי כריתות לרבי יצחק ליכא למלקות כלל. א"כ שפיר יש לומר כמ"ש דהאי תנא איסור כולל לית לי' ע"כ לא תני גיד הנשה של נבלה דהוי רק איסור כולל. אבל בב"ח דהוי איסור מוסיף על איסור גיד הנשה דחייב בבב"ח אף שלא כדרך אכילתן ע"כ חייל איסור בב"ח על איסור גיד באיסור מוסיף:

ובזה שכתבנו יש ליישב הסוגיא דביצה (דף י"כ) תני תנא קמי' דרבי יוחנן המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט לוקה חמש. לוקה משום מבשל גיד ביו"ט ולוקה משום הבערה אמר לי' פוק תני לברא הבערה ובישול אינו משנה. ואח"ל משנה בית שמאי היא דאמרי דלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. וקשה לי אמאי קאמר ר"י פוק תני לברא דאינו משנה או בית שמאי הוא. לימא דהא מני ר"ע הוא דאמר בפסחים (דף ד') דלא אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. וכה"ג כתבו התוס' לעיל דתני תנא קמי' דרבי יצחק בר אבדימי השומע עולת נדבה ביו"ט לוקה א"ל דאמר לך מני ב"ש היא דאמרי דלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך כו' ה"ה דמצי למימר ר"ע היא. דלית לי' מתוך בפסחים (דף ה'). אלא דניחא לי' למנקט ב"ש היא דסבירא להו בהדיא טפי. א"כ זה א"ש לעיל דה"ה דמצי למימר ר"ע אלא דניחא לזמר ב"ש היא. אבל הכא דמשתק שתיק ר"י להאי תנא דאינו משנה כלל. דב"ש היא כיון דאתיא נמי כר"ע. אטו מאן דתני תנא כר"ע משתקינן לי'. וכה"ג פריך הש"ס בחולין (דף ט"ו) ע"ש. וכה"ג הקשו בתוס' שבת (דף ק"ו) ע"ש. ולפמ"ש א"ש דלא מצי למימר דאתי' כרבי עקיבא דלית לי' מתוך. דלרבי עקיבא דאית לי' במכות (דף י"ג) דחייבי כריתות ישנו בכלל מלקות ארבעים. א"כ ליתני המבשל גיד הנשה ביוה"כ לוקה שש משום יוה"כ. וע"כ דלא אתי' כרבי עקיבא אלא כרבי יצחק דחייבי כריתות ליכא בכלל חייבי מלקות. ע"כ לא. מצי למיתני המבשל גיד הנשה ביוה"כ ואכלו דלוקה שש. דלרבי יצחק ליכא מלקות בחייבי כריתות. ע"כ אמר פוק תנא לברא. דע"כ בית שמאי הוא דלית לי' מתוך. א"כ יש לומר דאתי' הברייתא כרבי יצחק דמלקות בחייבי כריתות ליכא]:

אמנם לענ"ד נראה דמשום דבב"ח ויוה"כ חייב אף שלא כדרך אכילתן. לא הוי בזה איסור מוסיף דלא כהש"א. לפמ"ש התוס' בחולין להוכיח מהסוגיא דחולין דאיסור הנאה לא הוי איסור מוסיף אלא איסור חמור בעלמא. דאינו חל על איסור רק בכולל ע"ש. ולכאורה טעמא רבא בעי אמאי לא נימא דאיסור הנאה לחודי הוי איסור מוסיף מגו דאתוסף איסור הנאה איתוסף נמי איסור אכילה. וכבר תמה בזה המל"מ בה' יסודי התורה (פ"ה ה' ח') בד"ה ויש לתמוה. בהא דאמרינן בחולין (דף קי"ג) המבשל חלב בחלב דפליגי חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה. ומתבאר שם בסוגיא דאאכילה כ"ע נא פליגי דלא לקי משום דאין איסור חל על איסור ואמאי הא בב"ח הוי איסור מוסיף דהשתא נאסר בהנאה ואמאי לא חייל בב"ח על איסור חלב. בשלמא לסברת הרמב"ם דלא חשיב איסור מוסיף אלא היכי דלוקה על הנאה דומיא דכריתות (דף י"ד) אקדשי' מגו דאתוסף דלוקה על הנאה לוקה ג"כ על האכילה. אבל בב"ח דליכא מלקות על הנאה לא שייך בזה איסור מוסיף. [ובלח"מ ביאר הדבר ביותר דסובר דאין להביא באיסור מוסיף אלא איסור אחר דומיא דאיסור הנוסף. אבל הכא שהוא חמור הרבה ממנו לא. וכיון דאיסור הנוסף ליכא מלקות והוא קל לא מייתינן לאסור אכילה דבב"ח ע"ש (בפ"ט מה' מ"א ה' ו')]. אבל לסברת החולקין והוא דעת התוס' דפסחים (דף כ"א) ובחולין (דף ק"כ) דלקי על הנאה וכ"ש בב"ח. לא ידעתי טעם נכון למה לא יתחייב האוכל חלב שבישל בחלב שתים משום איסור מוסיף וצ"ע עכ"ל. ודבריהם תמוהים לי. דגם להרמב"ם דליכא מלקות כהנאה בב"ח. דנא לקי על איסור הנאה. קשיא אמאי לא להוי בב"ח איסור מוסיף על נבלה או חלב משום איסור הנאה. דמוכח מכריתות (דף י"ד) דקאמר הוי לי' נותר מגו דאיתוסף איסורא לגבי גבוה. איתוסף איסורא לגבי הדיוט. דהא איסור נותר הנוסף לגבי גבוה לא הוי רק איסור עשה מדכתיב היא העולה עולה כשרה ולא עולה פסולה ואם עלה לא ירד כדאמרינן בזבחים (דף פ"ד). ואפ"ה אמרינן מגו דאיתוסף איסור נותר לגבי גבוה איתוסף איסורא לגבי הדיוט. אע"ג דלא דמי האיסור דלגבי הדיוט לאיסור הנוסף לגבי גבוה דליכא אלא איסור עשה. ולגבי הדיוט דחל איסור נותר הוי בכרת וחייב עליו חטאת:

לכן נראה להסביר הדבר כך. דאיסור מוסיף לא הוי רק היכי דניתוסף איסור חדש למי שהי' בו היתר מתחילה. ולא הי' עליו כלל שום איסור כמו בחמותו ונעשה אשת איש או בנשא חי ואח"כ נשא מח ביבמות (דף ל"ב). או בנותר דחל על חלב. דהוי איסור מוסיף דמתחילה לא הי' כלל שום איסור לגבי גבוה. או בחמותו ונעשה א"א ובנשא חי ואח"כ נשא מת דמתחילה לא הי' איסור נותר או איסור אשת איש או איסור אשת אחיו. ולא היה שום איסור כלל. רק השתא ניתוסף שם איסור דנותר וא"א ואשת אחיו עלייהו. אבל אם הי' מתחילה שם איסור עלייהו כמו בגיד הנשה של נבלה משור הנסקל ושל עולה בחולין (דף ק"א). דמתחילה נאסר עליו משום איסור גיד באכילה אע"ג דאח"כ ניתוסף עליו איסור הנאה דשור הנסקל או של עולה. מכל מקום כיון דכבר מתחילה הי' עליו שם איסור אכילה דגיד לא מהני הא דאיתוסף איסור הנאה על איסור אכילה דגיד דלחייב עליו משום איסור אכילה דנבלה משור הנסקל או של עולה. דלא הוי בזה איסור מוסיף רק איסור חמור דמתחילה הי' הגיד אסור רק באכילה והשתא אסור גם בהנאה. ע"כ אינו חל בלא כולל או מוסיף. א"כ לפ"ז ה"ה דבב"ח לא חייל על איסור גיד. גם יוה"כ אינו חל על איסור נבלה משום איסור מוסיף דחייב עליהן אפי' שלא כדרך הנאתן ואכילתן. ומגו דאיתוסף איסורא לגבי שלא כד"ה חל נמי על כד"ה משום איסור בב"ח או איסור יוה"כ. כיון דכבר מעיקרא אסור עליו משום איסור גיד או נבלה באכילה כדרך אכילתן. לא הוי בזה איסור מוסיף. אע"ג דהשתא ניתוסף איסור תורה שלא כד"ה והוי רק איסור חמור בעלמא דמתחילה הי' הגיד או נבלה אסור מן התורה רק כד"ה והשתא נאסר אפי' שלא כד"ה כמ"ש התוס' דאיסור הנאה הוי רק איסור חמור. וע"כ כתב הרמב"ם (בפ"ט מה' מ"א ה' ו'). המבשל בשר נבלה או חלב בחלב אינו לוקה על אכילתו משום בב"ח. וא"ש דהתוס' בכריתות (דף כ"ג) אזלי לטעמייהו בחולין דאיסור הנאה לא הוי איסור מוסיף, והא דאמרינן בכריתות (דף י"ד) אקדשי' מגו דאתוסף בה איסורא דהנאה איתוסף איסורא לגבי חלב היינו איסור כולל דחל ההקדש על העור ובשר. ולשון איתוסף כלומר איתוסף חומרא זו כמ"ש התוס' בחולין ד"ה איסור כולל עי"ש. א"כ ה"נ דאיסור דאסור שלא כדרך אכילתן לא הוי בזה איסור מוסיף רק איסור חמור דאינו חל על איסור בלא כולל או מוסיף, וזה ברור לענ"ד דלא כהש"א:

ויש להוכיח זה מחולין (דף קי"ג) דפריך וסבר שמואל איסור חל על איסור. והא אמר שמואל משום רבי אלעזר מנין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו. פרט לזה שמחוללת ועומדת. (אלמא לא אתי' איסור טומאת הגוף וחייל על איסור תרומה טמאה). מאי קושיא דלמא הכא דבב"ח חל על מתה ועל חלב משום דכוי איסור מוסיף דחייב אפי' שלא כדרך הנאתן משא"כ בטומאת הגוף בתרומה. וע"כ דזהו ג"כ הוי רק איסור חמור כמו איסור הנאה כמ"ש התוס' דהוי איסור חמור בעלמא. שוב מצאתי בריטב"א בחולין דכתב הא דלא משני דשאני הכא בב"ת דהוי איסור מוסיף משום דהוי איסור הנאה וז"ל. דתרי גוונא איסור מוסיף איכא. חד דלא איתוסף בה איסור גברא ולא איסור חתיכות אלא דחמיר טפי משום איסור הנאה בלחודי או משום כרת וכיוצא בו. והאי לא עדיף מאיסור כולל. וחד דהוי איסור מוסיף גמיר דאיתוסף בי' איסור גברא והאי עדיף מאיסור כולל. והכא הא איכא בתרומה זו איסור כולל בחומרא דאיסור מוסיף דאית בי' כרת מטומאת הגוף. משא"כ בטומאת תרומה דלית בה לא כרת ולא מיתה. ולהכי חשיב כאיסור מוסיף דבב"ח עכ"ל. והיינו כיון דשמואל לא ס"ל איסור כולל דחמיר באיסור מוסיף דאית בי' כרת ה"נ לא ס"ל איסור מוסיף כהאי מאי דאסור בב"ח בהנאה דלא הוי מוסיף ממש. א"כ הוא דלא כהש"א דהא רבי שמעון לא ס"ל איסור כולל דחמיר דאוכל נבלה ביוה"כ הוי יוה"כ איסור כולל. וחמור דיש בו כרת. משא"כ בנבלה ואפ"ה פוטר רבי שמעון. א"כ כיון דלא ס"ל איסור כולל בחומרא דמוסיף איסור כרת לא ס"ל ג"כ איסור מוסיף כהאי דלא איתוסף איסור אגברא. אלא דחמיר טפי דאסור שלא כדרך אכילתן והוא כדברינו:

ולענ"ד בישוב תמיהת התוס' דאמאי לא תני התנא נמי גיד הנשה של נבלה ולילקי נמי משום נבלה דהוי לוקין שש. דיש לומר דהאי חנא ס"ל כחכמים דחולין (דף ק"א). דאיסור כולל לית לי' ואיסור כולל באיסור חמור אית לי'. דתניא האוכל גיד הנשה של נבלה רבי מאיר מחייב שתים וחכ"א אינו חייב אלא אחת. ומודים חכמים לרבי מאיר באוכל גיד הנשה של עולה ושל שור הנסקל דחייב שתים ומאן האי תנא דאיסור כולל איסור חל על איסור לית לי', איסור כולל באיסור חמור אית לי'. א"כ גיד הנשה של נבילה אינו חייב משום נבילה משום איסור כולל על איסור גיד דלית לי' איסור כולל. אבל בב"ח דלקי משום גיד ומשום בשר בחלב. דהוי איסור כולל באיסור חמור כמו בגיד הנשה של עולה ושור הנסקל דהוי איסור כולל באיסור חמור משום דאסור בהנאה. ה"נ דחייל איסור בב"ח על החלב שנתבשל בו הגיד. דהחלב המותר נאסר משום איסור גיד ומשום איסור בשר בחלב דבאין בבת אחת. וכיון דחייל איסור בב"ח על החלב בבת אחת עם איסור גיד חל נמי איסור בב"ח על הגיד. והוי איסור כולל באיסור חמור דאסור ג"כ בהנאה משום בב"ח. אבל איסור נבלה לחודי דהוי רק איסור כולל לא חייל על הגיד. דאית לי' אין איסור חל על איסור אפי' באיסור כולל. וכה"ג אמרינן ביבמות (דף צ"ג) היכי דנשא תי ואח"כ נשא מת דחייב עליו משום איסור אשת אח. מגו דאיתוסף איסור אשת אח לגבי שארי אחין. איתוסף כמי עלי' דידי' אע"ג דאסורה עליו משום אחות אשה מכבר. והא איסור אשת אח לגבי אחין הוא חל בבת אחת עם איסור אשת איש כמ"ש הרי"ף שם. דראובן חייב על אשת שמעון. משום אחות אשה מעיקרא ומשום איסור אשת אח ואיסור אשת איש באיסור מוסיף דאמרינן מגו דחל על האחין איסור אשת את ואיסור אשת איש בבת אחת. חל נמי על ראובן באיסור מוסיף ע"ש. וה"נ כיון דחייל על החלב איסור גיד ואיסור בב"ח בבת אחת. חל נמי על הבשר האיסור יגיד משום כולל באיסור חמור דאסור בהנאה:

ולפ"ז מקשה הגמ' שפיר בחולין (דף קי"ג) ומי סבר שמואל איסור חל על איסור והאמר שמואל מנין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה כו'. דהכא דנטמא הכהן הוי איסור כולל מגו דאסור בחתיכות טהורות שהיו מותרות קודם טומאתו אתסר נמי בתרומה זו שהיתה טמאה. ואפ"ה אינו במיתה דאינו חל איסור מיתה דטומאת הגוף על טומאת תרומה א"כ לא ס"ל לשמואל איסור כולל באיסור חמור. א"כ גם הכא בב"ח דהוי איסור כולל באיסור חמור אינו חייל:

ואין להקשות בזה דאכתי תקשי קושית ר"י בתוס'. דליתני גיד הנשה של נבילה משור הנסקל. דמודים חכמים דחייב שתים דהוי איסור כולל באיסור חמיר דאסור בהנאה. דזה אינו דקושית ר"י הוי כיון דתני תנא חדא מעשה שיש בו חמש מלקות א"כ ליתני נמי גיד הנשה של נבילה דלילקי משום נבילה ג"כ ולוקה שש. אבל לפמ"ש דהתנא דלא תני גיד של נבילה משום דאיסור כולל לחודי לית לי' להאי תנא. רק איסור כולל באיסור חמור אית לי'. א"כ ליכא למיתני גיד הנשה של שור הנסקל דהוי איסור כולל באיסור חמור. דהשתא עיילת חדא ואפקת חדא. א"כ ליכא למילקי משום אוכל בשר בחלב. דלא מצי חייל איסור בב"ח על גיד הנשה של שור הנסקל. כיון דגיד של שור הנסקל ג"כ אסור בהנאה. א"כ הוי בב"ת רק איסור כולל לחודי על גיד הנשה של נבילה משור הנסקל והאי תנא איסור כולל לחודי לית לי':

ולכאורה קשה לי בסוגיא מאי דקאמר אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה ומוקצה דאורייתא הוא אמר ליה אין דכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו וכתב רש"י דהשתא ליכא למימר הואיל דחזי לצרכו. דמדאורייתא אסור להשתמש באש מוקצה ביו"ט. דא"כ קשי' אמאי לא תני המבשל גיד הנשה ביו"ט לוקה שש משום הבערה דהשתא ליכא למימר הואיל וגם משום מוקצה. אך יש לומר בזה דלא קשי'. דמעיקרא דתני לוקה משום הבערה. ע"כ אתי' כבית שמאי דלית להו מתוך כמ"ש התוס' ד"ה ולוקה משום הבערה. אבל השתא דקאמר אפיק הבערה לא קשי' על התנא אמאי לא חשיב חדא מעשה דמחייבי עלה משום כמה לאוין דהיינו משום הבערה ומשום מוקצה. דיש לומר דס"ל כבית הילל. דאית ליה מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך והכא חשוב צורך אעפ"י שאינו ראוי לאוכלו אלא באיסור כמ"ש התוס':

אך קשה למה בעי למימר דסבר דמוקצה דאורייתא ואפיק הבערה לימא דשפיר מני הבערה ואי משום הואיל דחזי לצרכו. דמיירי דבישל בעצי מוקצה ואפילו מוקצה דרבנן ליכא בזה הואיל וחזי לצרכו. הואיל דהוי איסור דרבנן א"כ לא חזי לי' ע"כ לוקה על הבערה. ובשלמא לפמ"ש המ"א באו"ח (סי' תק"ז ס"ק ג') דמוקצה מותר בהנאה ואיסור ההסקה הוא משום טלטול עצים הוא דאסור א"כ אם הובערו בעצי מוקצה מותר להשתמש ולבשל נגד האור כיון שאינו מטלטל ומהפך באיסורא ע"ש. א"כ עי"כ קאמר דמוקצה דאורייתא ואפיק הבערה דאי מוקצה דרבנן א"כ חזי לצרכו לבשל בהן שאינו מהפך באיסורא. אלא לפמ"ש המ"א באו"ח (סי' תק"א ס"ק י"ב) דכלים שנשברו ביו"ט אין מסיקין בהן משום דהוי נולד משום דאסור לטלטלן ואפי' לשרפם במקומן אסור דמוקצה אסור להנות ממנו וכ"כ (ח"א) (בסי' שכ'"ה ס"ק ט'). וכן נראה מדברי רש"י הכא. דמדאורייתא אסור להשתמש באש מוקצה ביו"ט. ולא כתב דהאיסור הוא דוקא דמטלטל עצי מוקצה למ"ד דמוקצה דאורייתא וע"כ דגם אפי' אינו מהפך באיסורא אסור להנות מאש מוקצה. וה"ה למ"ד מוקצה דרבנן אסור להנות ממנו א"כ לא בעי למימר מוקצה דאורייתא דאפילו מוקצה דרבנן ותני הבערה תו ליכא הואיל דחזי לצרכו כיון דאסור להשתמש באש מוקצה:

ונ"ל בזה לפמ"ש הר"ן בהא דפסחים (דף כ"ה) מר בר רב אשי אשכחי' לרבינא דשייף לברתי' בגורדקא דערלה א"ל אימר דאמר רבנן בשעת הסכנה שלא בשעת הסכנה מי אמור כו'. א"ל מידי דרך הנאה קעבידנא. וכתב הר"ן משום שלא כדרך הנאתן לא מתסר אלא מדרבנן. כדאמרינן בגמ' כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן. וראיתי מי שכתב דמהא שמעינן דמתרפאין בכל איסורי הנאה של דבריהם כגון חמץ שעבר עליו הפסח וכלאן הכרם בחוץ לארץ אפילו בחולי שאין בו סכנה ומיהו לענין אכילה אין לנו דאפשר שעשו כשל תורה שלא להתרפאות שלא במקום סכנה. וכ"כ הרמ"א ביו"ד (סי' קנ"ה סעי' ג') דמותר להתרפאות בכל איסור הנאה מדרבנן לחולי שאין בו סכנה ובלבד שלא יאכל וישתה האיסור ע"ש. וכן מבואר בדברי התוס' בכריתות (דף י"ג) דקאמר התירו לעוברה לאכול פחות מכשיעור מפני הסכנה ופריך מפני הסכנה אפי' טובא נמי תאכל אמר רב פפא הכי קאמר התירו לעוברה לאכול פחות מכשיעור אפילו טובא מפני הסכנה וכתבו התוס' שם אפילו לריש לקיש דאמר חצי שיעור מותר מן התורה מדרבנן מיהא אסור ובמקום סכנה התירו. א"כ מפורש מתוס' דשלא במקום סכנה אסור לאכול איסור מדרבנן אבל להתרפאות אפילו באיסורי הנאה דרבנן מותר:

והתוס' (דף מ"ו) ד"ה רבה אמר אינו לוקה כתבו. וא"ת אי אמרינן הואיל בטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולי שיש בו סכנה ויש לומר כיון דלא שכיח כלל לא אמרינן הואיל. א"כ לחולי שאין בו סכנה דשכיחי אמרינן הואיל. א"כ א"ש ע"כ קאמר אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה ומוקצה דאורייתא דאי נימא מוקצה דרבנן ותני הבערה ולא הוי הואיל דחזי לצרכו משום שאסור להשתמש באש מוקצה דרבנן א"כ לא חזי כיון דלחולי שאין בו סכנה מותר להנות וחולי שאין בו סכנה שכיחי א"כ אכתי איכא הואיל וחזי הבערה לצרכו. וע"כ דמוקצה דאורייתא ואפיק הבערה. ובאש מוקצה אסור להשתמש לחולי שאין בו סכנה משום דהוי מוקצה מן התורה:

ובזה מיושב דברי התוס' בקידושין (דף נ"ו) ד"ה המקדש בערלה כו' אינה מקודשת. פי' לפי שאיסור הנאה וא"ת אמאי אינה מקודשת הא שרי להנות ממנו שלא כדרך הנאתן כדאמרינן בפסחים (דף כ"ד). ותמה בזה המל"מ (בפ"ה מה' יסודי תורה ה' ח') דעיקר קושיתן תמוהים. דבפסחים לא אמרינן אלא דליכא מלקות אבל איסורא איכא כמ"ש התוס' בע"ז (דף י'"ב) ד"ה אלא ע"ש. והיאך כתבו שרי דמשמע דמותר לגמרי ואי כוונתם לומר דשרי מן התורה וכיון דאין איסורו רק מדרבנן כמ"ש התוס' בשבועות (דף כ"ג) ד"ה דמוקי. חוששין לקידושין. תמוה דהא קיי"ל המקדש משש ולמעלה אפי' בחיטי קורדנייתא אין חוששין לקידושין כדאמרינן בפסחים (דף ז') דאפילו באיסורי הנאה דרבנן לא הוי קידושין ע"ש. ולפמ"ש א"ש דברי התוס' דכל איסור הנאה מדרבנן וכ"ש היכי דהוי שלא כדרך הנאתן דלא הוי רק איסור מדרבנן מותר לחולי שאין בו סכנה א"כ שויא דמים דראוי להאשה עצמה היכי דהוי חולי שאין בו סכנה ואמאי אינה מקודשת וע"כ הוצרכו לבוא לתי' דמיירי דליכא שוה פרוטה אלא כדרך הנאתו. ועי' באע"ז (סי' כ"ח סעי' כ"א) ובב"ש (שם ס"ק נ"ד) ע"ש]:

אך לכאורה קשה לפמ"ש דהאי תנא לית לי' איסור חל על איסור. דהא בשבת (דף צ"א) אמרינן אמר ר"י אמר שמואל מחייב הי' רבי מאיר במוצא חטה אחת לזריעה. פשיטא כל שהוא תנן מהו דתימא כל שהוא לאפוקי מכגרוגרות ולעולם עד דאיכא כזית קמ"ל. מוכח דכגרוגרות יותר מכזית א"כ למה חייב משום מבשל גיד ביו"ט ומשום בשר בחלב. דהיאך חייל איסור בישול ביו"ט על איסור בישול בשר בחלב. דהא כיון שנתבשל בכזית חייל איסור בישול בב"ח. א"כ אין בישול יו"ט דהוי כמו שבת דאופה ומבשל הוי כגרוגרות. חייל על איסור בב"ח ואין לומר דבישול יו"ט קדים מאיסור בישול בב"ח. דבישול יו"ט דהוי כמו שבת חייב רק היכי דנתבשל כמאכל בן דרוסאי דהוי שליש בישול או חצי בישול כדאמרינן במנחות (דף נ"ז) וברמב"ם (פ"ט מה' שבת ה' ה') ובישול בב"ח אינו חייב אפי' באכילתו דוקא היכי שנתבשל כל צרכו כמו שכתב רש"י בחולין (דף ק"ח) ובאיזה בישול אמרו בבישול דשאחרים אוכלין אותו. וכתב רש"י שנתבשל כל צרכו. א"כ היכי דנתבשל רק כמאב"ד אינו חייב משום בב"ח. ועל בישול יו"ט חייב כמאב"ד. א"כ חייל בישול בב"ח על איסור בישול יו"ט. ובישול יו"ט הוי כגרוגרות ובישול בב"ח הוי בכזית. א"כ מגו דאיתוסף איסורו לגבי כזית חל נמי על כגרוגרות דחייב נמי משום מבשל ביו"ט. דז"א דהריטב"א בחולין מפרש דברי רש"י אחרים עכו"ם כלומר שנתבשל כל צרכו ע"כ ומסתברא דכל צרכו היינו כמאכל ב"ד שדרך אומות העולם לאכול כן. וכ"כ הפר"ח (ביו"ד ס"ק ג') אם בישל בב"ח אלא שלא נתבשל כמאכל ב"ד לא אסור מן התורה כדאמרינן בחולין (דף ק"ח) באיזה בישול אמרו כל שאחרים אוכלין אותו אלמא כל שאין אחרים אוכלים אותו לא מקרי בישול וכיון דלא אסור אלא מדרבנן שרי בהנאה ע"ש. א"כ היכי חל איסור בישול יו"ט דהוי כגרוגרות על בישול בב"ח דהוה בכזית:

וראיתי להמג"א (סי' תפ"ו ס"ק) שכתב להרמב"ם דגרוגרות הוי שליש ביצה ופחות מכזית. והא דאמרינן בשבת (דף צ"א) כל שהוא לאפוקי מכגרוגרות ולעולם עד דאיכא כזית דמוכח דגרוגרות הוי יותר מכזית מיירי בזית קטן ואנן כזית בינוני בעינן ע"ש. [וקשה לי מירושלמי דמאי (פ"ה ה' ה'). רבי יוסי בשם רבי יונה בשם חזקי' אין בלילה אלא לשמן ויין בלבד רבי יוחנן אמר עד כזיתין הנבללים. מתניתין פליגא על רבי יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל. (דס"ל לרבי יוחנן אף שיהי' גדול עד זתים יש בילה ביבש. ומתניתין דתני בגרוגרות ותמרים בולל ונוטל אלמא אפי' יותר מכזית יש בילה) פתר לה עד כזיתין (דממעטין כותשן עד שיהי' רק כזיתין). א"כ מוכח דגרוגרות יותר מכזית. דהכא ליכא למימר דמיירי בזית קטן. א"כ מאי פריך לרבי יוחנן ממתניתין נימא דמיירי בזית בינוני. ודוחק לומר דתמרים גדול אפי' מזית בינוני דפריך רק מתמרים דבולל ונוטל. ועי' בביאורי הגרא"מ]. א"כ להרמב"ם קשה בהיפך. דכיון דנתבשל כגרוגרות דהוי פחות מכזית דחייב משום יו"ט. א"כ היאך חייל איסור בישול דבב"ח דהוי בכזית דהוי יותר מכגרוגרות על בישול יו"ט. ואפשר לומר בזה כמ"ש בכרו"פ (סי' צ"ב ס"ק ג') דבישול בב"ח מחייב תיכף כשנותן בכלי ראשון רותח הוי איסור ביכול דמפליט ומבליע. ורק לענין אכילה דבב"ח קאמר בגמ' דאינו חייב עד שאחרים אוכלין אותו דהוא כמאב"ד. א"כ איסור בישול בב"ח קדים דתיכף כשהתחיל להרתיח חייב משום בישול בב"ח. ועדיין לא נתבשל הבשר כלל שיהי' לאכילה אפילו כמאב"ד א"כ לגבי בישול יו"ט הוי כמו שלא נתבשל כלל עדיין. א"כ שפיר חל בישול יו"ט על בישול בב"ח. ואין כאן שום איסור חל על איסור:

תוכן העניינים

ברית יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה