ברטנורא על משנה תמיד· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ג
וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד. הָיָה מַפְרִישׁ מִן הַכָּבֵד:
וְלֹא הָיָה מְזִיזָהּ. לְאֶצְבַּע הַכָּבֵד מִמְּקוֹמָהּ, שֶׁהֲרֵי הִיא הָיְתָה קְרֵבָה עִם הָעֹקֶץ וְהָאַלְיָה, וְהַכָּבֵד הָיָה עִם הַדֹּפֶן הַיְמָנִי, וְהָרֵאָה עִם הַגֵּרָה וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת עִמָּהּ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסָמוּךְ:
דֹּפֶן יְמָנִי. חוֹתֵךְ סָמוּךְ לַשִּׁדְרָה, אֶלָּא שֶׁהָיָה מַנִּיחַ שְׁתֵּי צְלָעוֹת לְמַעְלָה אֶל הַשִּׁדְרָה וְכֵן שְׁתֵּי צְלָעוֹת לְמַטָּה:
וְהָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאלוֹ. וְאַף עַל גַּב דְּהוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ עֲבוֹדָה הִיא וַעֲבוֹדָה פְסוּלָה בִשְׂמֹאל, כֵּיוָן דְּלֹא מְעַכֶּבֶת כַּפָּרָה, שָׁרְיָא אֲפִלּוּ בִשְׂמֹאל, כִּדְאִיתָא בְיוֹמָא:
וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ. הַמָּקוֹם שֶׁמַּפְשִׁיטִים מִמֶּנּוּ הָעוֹר, וְהוּא סָמוּךְ לְרָאשֵׁי הָאֶצְבָּעוֹת:
בָּזָךְ. תַּרְגּוּם כַּף אַחַת, בָּזִיכָא חֲדָא:
הַשְּׁבִיעִי בַּסֹּלֶת. לְמִנְחַת נְסָכִים שֶׁעִם הַתָּמִיד:
בַּחֲבִתִּין. מִנְחַת מַחֲבַת שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעֶרֶב שֶׁמַּקְרִיב בְּכָל יוֹם. וְהַאי דְּאַפְסְקֵיהּ לַחֲבִתִּין בֵּין סֹלֶת לִנְסָכִים שֶׁהֵן צָרְכֵי תָמִיד, מִשּׁוּם דְּסֹלֶת וַחֲבִתִּין לִשְׁנֵיהֶם שֵׁם מִנְחָה, לְכָךְ פֵּרְשָׁן יַחַד:
מֵחֲצִי הַכֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בְּמַעֲרָבוֹ. וְלֹא מֵחֶצְיוֹ וּלְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נִכֶּרֶת הַהוֹלָכָה לַמִּזְבֵּחַ כְּשֶׁיַּחְזְרוּ מִלִּקְרוֹת אֶת שְׁמַע. וְדַוְקָא בִימוֹת הַחֹל הָיוּ נוֹתְנִים אֵבְרֵי תָמִיד בַּמַּעֲרָב לְצַד הַשְּׁכִינָה, אֲבָל בְּשַׁבָּתוֹת דְּשֶׁל מוּסָפִין שֶׁהֵן חוֹבַת הַיּוֹם הָיוּ בַמַּעֲרָב, הָיוּ שֶׁל תָּמִיד בַּמִּזְרָח, כִּדְמוּכָח בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה פֶּרֶק הֶחָלִיל:
לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע. וְכָל שְׁאָר בְּרָכוֹת, כִּדְאִיתָא לְקַמָּן בְּאִידָךְ פִּרְקָא: