ברטנורא על משנה תמיד· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
לֹא הָיָה שׁוֹבֵר בּוֹ אֶת הָרֶגֶל. כְּדֶרֶךְ שֶׁהַטַּבָּחִים עוֹשִׂין שֶׁמְּחַתְּכִין אֶת הָרֶגֶל עִם הָעוֹר שֶׁבּוֹ, אֶלָּא נוֹקְבִין מִתַּחַת הָאַרְכּוּבָה הַנִּמְכֶּרֶת עִם הָרֹאשׁ וְתוֹלֶה בוֹ וּמַפְשִׁיט הָרֶגֶל עִם שְׁאָר הַבְּהֵמָה. וְהָא קָמַשְׁמַע לָן דְּהַכְּרָעַיִם בִּכְלַל הֶפְשֵׁט הֵן:
עַרְכּוּבּוֹ. כְּמוֹ אַרְכּוּבוֹ:
מֵרַק אֶת הַהֶפְשֵׁט. שֶׁהֲרֵי לֹא הֻפְשַׁט אֶלָּא עַד הֶחָזֶה וַעֲדַיִן הָעוֹר מְחֻבָּר בּוֹ:
נָטַל אֶת הַפֶּדֶר. הַחֵלֶב:
וּנְתָנוֹ עַל בֵּית הַשְּׁחִיטָה. וְזוֹ הִיא דֶרֶךְ כָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה לִכְלוּךְ דַּם הַשְּׁחִיטָה:
וְהַכֶּרֶס מְדִיחִין אוֹתָהּ. מִן הַפֶּרֶשׁ שֶׁבְּתוֹכָהּ, בִּפְנֵי עַצְמָהּ:
בְּבֵית הַמְדִיחִין. בְּלִשְׁכָּה שֶׁהָיְתָה בַמִּקְדָּשׁ. וְלֹא מְדִיחִין אוֹתָהּ עִם שְׁאָר הַקְּרָבַיִם, שֶׁלֹּא תְטַנְּפֵם:
שְׁלֹשָׁה פְעָמִים. שֶׁאֵין הָרְעִי יוֹצֵא מֵהֶן אֶלָּא בְדֹחַק לְפִי שֶׁהֵן דַּקִּים:
בְּמִעוּטָהּ. לְכָל הַפָּחוֹת. וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף לַהֲדִיחָן יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה פְעָמִים מוֹסִיף: