ברטנורא על משנה תמיד· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה א
לֹא הָיוּ כוֹפְתִין אוֹתוֹ. אֶת הַתָּמִיד בִּשְׁתֵּי יָדָיו לְעַצְמָן אוֹ בִשְׁתֵּי רַגְלָיו לְעַצְמָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִים, שֶׁכָּךְ הָיוּ עוֹשִׂים כְּשֶׁשּׁוֹחֲטִין לַעֲבוֹדָה זָרָה:
אֶלָּא מַעֲקִידִין אוֹתוֹ. הַיָּד עִם הָרֶגֶל, כַּעֲקֵדַת יִצְחָק:
רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם. הָיָה נִשְׁחָט עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה כְדִין עוֹלָה, וְהָיָה נוֹטֶה רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, שֶׁאִם יַרְבִּיץ גְּלָלִים לֹא יִהְיֶה סָמוּךְ לַמִּזְבֵּחַ:
שֶׁל שַׁחַר. קָרְבַּן תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, לְפִי שֶׁבַּבֹּקֶר שֶׁמֶשׁ בַּמִּזְרָח וְזוֹרַחַת כְּנֶגְדָּהּ לַמַּעֲרָב, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר שְׁנַיִם לַיּוֹם, כְּנֶגֶד הַיּוֹם, כְּלוֹמַר נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ קָרוּי יוֹם:
וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. שֶׁחַמָּה בַמַּעֲרָב וּמְאִירָה כְנֶגֶד הַמִּזְרָח, הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מִזְרָחִית:
בְּטַבַּעַת שְׁנִיָּה. רָחוֹק מִן הַמִּזְבֵּחַ, לְפִי שֶׁהַמִּזְבֵּחַ גָּבוֹהַּ וּמַאֲפִיל כֻּלּוֹ. וְיוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הִתְקִין שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל טַבָּעוֹת, בְּכָל סֵדֶר אַרְבַּע טַבָּעוֹת לְאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה, וְהָיוּ קְבוּעוֹת בָּרִצְפָּה עֲשׂוּיוֹת כְּמִין קֶשֶׁת, וּלְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ כוֹפְתִים אֶת הַתָּמִיד כְּדִתְנַן בְּרֵישׁ פִּרְקִין, הָיוּ מַכְנִיסִין צַוַּאר הַבְּהֵמָה בְאוֹתָן הַטַּבָּעוֹת בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה וְנוֹעֲצִים רֹאשׁ הַטַּבַּעַת בָּאָרֶץ:
וְנוֹתֵן מִזְרָחִית צְפוֹנִית. תְּחִלָּה. לְאַחַר שֶׁשָּׁחַט תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית צְפוֹנִית הוֹלֵךְ לְצַד מִזְרָח וְעוֹמֵד בָּאָרֶץ וְזוֹרֵק הַדָּם בִּכְלִי לְמַטָּה מִן [חוּט] הַסִּקְרָא, וְנוֹתֵן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, אַחַת שֶׁהִיא כִשְׁתַּיִם בְּקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, וְהוֹלֵךְ לְמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית וְנוֹתֵן אַחַת שֶׁהִיא כִשְׁתַּיִם בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית: