ברטנורא על משנה תמיד· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד
משנה א
לֹא הָיוּ כוֹפְתִין אוֹתוֹ. אֶת הַתָּמִיד בִּשְׁתֵּי יָדָיו לְעַצְמָן אוֹ בִשְׁתֵּי רַגְלָיו לְעַצְמָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִים, שֶׁכָּךְ הָיוּ עוֹשִׂים כְּשֶׁשּׁוֹחֲטִין לַעֲבוֹדָה זָרָה:
אֶלָּא מַעֲקִידִין אוֹתוֹ. הַיָּד עִם הָרֶגֶל, כַּעֲקֵדַת יִצְחָק:
רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם. הָיָה נִשְׁחָט עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה כְדִין עוֹלָה, וְהָיָה נוֹטֶה רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, שֶׁאִם יַרְבִּיץ גְּלָלִים לֹא יִהְיֶה סָמוּךְ לַמִּזְבֵּחַ:
שֶׁל שַׁחַר. קָרְבַּן תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, לְפִי שֶׁבַּבֹּקֶר שֶׁמֶשׁ בַּמִּזְרָח וְזוֹרַחַת כְּנֶגְדָּהּ לַמַּעֲרָב, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר שְׁנַיִם לַיּוֹם, כְּנֶגֶד הַיּוֹם, כְּלוֹמַר נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ קָרוּי יוֹם:
וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. שֶׁחַמָּה בַמַּעֲרָב וּמְאִירָה כְנֶגֶד הַמִּזְרָח, הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מִזְרָחִית:
בְּטַבַּעַת שְׁנִיָּה. רָחוֹק מִן הַמִּזְבֵּחַ, לְפִי שֶׁהַמִּזְבֵּחַ גָּבוֹהַּ וּמַאֲפִיל כֻּלּוֹ. וְיוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הִתְקִין שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל טַבָּעוֹת, בְּכָל סֵדֶר אַרְבַּע טַבָּעוֹת לְאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה, וְהָיוּ קְבוּעוֹת בָּרִצְפָּה עֲשׂוּיוֹת כְּמִין קֶשֶׁת, וּלְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ כוֹפְתִים אֶת הַתָּמִיד כְּדִתְנַן בְּרֵישׁ פִּרְקִין, הָיוּ מַכְנִיסִין צַוַּאר הַבְּהֵמָה בְאוֹתָן הַטַּבָּעוֹת בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה וְנוֹעֲצִים רֹאשׁ הַטַּבַּעַת בָּאָרֶץ:
וְנוֹתֵן מִזְרָחִית צְפוֹנִית. תְּחִלָּה. לְאַחַר שֶׁשָּׁחַט תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית צְפוֹנִית הוֹלֵךְ לְצַד מִזְרָח וְעוֹמֵד בָּאָרֶץ וְזוֹרֵק הַדָּם בִּכְלִי לְמַטָּה מִן [חוּט] הַסִּקְרָא, וְנוֹתֵן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, אַחַת שֶׁהִיא כִשְׁתַּיִם בְּקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, וְהוֹלֵךְ לְמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית וְנוֹתֵן אַחַת שֶׁהִיא כִשְׁתַּיִם בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית:
משנה ב
לֹא הָיָה שׁוֹבֵר בּוֹ אֶת הָרֶגֶל. כְּדֶרֶךְ שֶׁהַטַּבָּחִים עוֹשִׂין שֶׁמְּחַתְּכִין אֶת הָרֶגֶל עִם הָעוֹר שֶׁבּוֹ, אֶלָּא נוֹקְבִין מִתַּחַת הָאַרְכּוּבָה הַנִּמְכֶּרֶת עִם הָרֹאשׁ וְתוֹלֶה בוֹ וּמַפְשִׁיט הָרֶגֶל עִם שְׁאָר הַבְּהֵמָה. וְהָא קָמַשְׁמַע לָן דְּהַכְּרָעַיִם בִּכְלַל הֶפְשֵׁט הֵן:
עַרְכּוּבּוֹ. כְּמוֹ אַרְכּוּבוֹ:
מֵרַק אֶת הַהֶפְשֵׁט. שֶׁהֲרֵי לֹא הֻפְשַׁט אֶלָּא עַד הֶחָזֶה וַעֲדַיִן הָעוֹר מְחֻבָּר בּוֹ:
נָטַל אֶת הַפֶּדֶר. הַחֵלֶב:
וּנְתָנוֹ עַל בֵּית הַשְּׁחִיטָה. וְזוֹ הִיא דֶרֶךְ כָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה לִכְלוּךְ דַּם הַשְּׁחִיטָה:
וְהַכֶּרֶס מְדִיחִין אוֹתָהּ. מִן הַפֶּרֶשׁ שֶׁבְּתוֹכָהּ, בִּפְנֵי עַצְמָהּ:
בְּבֵית הַמְדִיחִין. בְּלִשְׁכָּה שֶׁהָיְתָה בַמִּקְדָּשׁ. וְלֹא מְדִיחִין אוֹתָהּ עִם שְׁאָר הַקְּרָבַיִם, שֶׁלֹּא תְטַנְּפֵם:
שְׁלֹשָׁה פְעָמִים. שֶׁאֵין הָרְעִי יוֹצֵא מֵהֶן אֶלָּא בְדֹחַק לְפִי שֶׁהֵן דַּקִּים:
בְּמִעוּטָהּ. לְכָל הַפָּחוֹת. וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף לַהֲדִיחָן יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה פְעָמִים מוֹסִיף:
משנה ג
וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד. הָיָה מַפְרִישׁ מִן הַכָּבֵד:
וְלֹא הָיָה מְזִיזָהּ. לְאֶצְבַּע הַכָּבֵד מִמְּקוֹמָהּ, שֶׁהֲרֵי הִיא הָיְתָה קְרֵבָה עִם הָעֹקֶץ וְהָאַלְיָה, וְהַכָּבֵד הָיָה עִם הַדֹּפֶן הַיְמָנִי, וְהָרֵאָה עִם הַגֵּרָה וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת עִמָּהּ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסָמוּךְ:
דֹּפֶן יְמָנִי. חוֹתֵךְ סָמוּךְ לַשִּׁדְרָה, אֶלָּא שֶׁהָיָה מַנִּיחַ שְׁתֵּי צְלָעוֹת לְמַעְלָה אֶל הַשִּׁדְרָה וְכֵן שְׁתֵּי צְלָעוֹת לְמַטָּה:
וְהָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאלוֹ. וְאַף עַל גַּב דְּהוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ עֲבוֹדָה הִיא וַעֲבוֹדָה פְסוּלָה בִשְׂמֹאל, כֵּיוָן דְּלֹא מְעַכֶּבֶת כַּפָּרָה, שָׁרְיָא אֲפִלּוּ בִשְׂמֹאל, כִּדְאִיתָא בְיוֹמָא:
וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ. הַמָּקוֹם שֶׁמַּפְשִׁיטִים מִמֶּנּוּ הָעוֹר, וְהוּא סָמוּךְ לְרָאשֵׁי הָאֶצְבָּעוֹת:
בָּזָךְ. תַּרְגּוּם כַּף אַחַת, בָּזִיכָא חֲדָא:
הַשְּׁבִיעִי בַּסֹּלֶת. לְמִנְחַת נְסָכִים שֶׁעִם הַתָּמִיד:
בַּחֲבִתִּין. מִנְחַת מַחֲבַת שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעֶרֶב שֶׁמַּקְרִיב בְּכָל יוֹם. וְהַאי דְּאַפְסְקֵיהּ לַחֲבִתִּין בֵּין סֹלֶת לִנְסָכִים שֶׁהֵן צָרְכֵי תָמִיד, מִשּׁוּם דְּסֹלֶת וַחֲבִתִּין לִשְׁנֵיהֶם שֵׁם מִנְחָה, לְכָךְ פֵּרְשָׁן יַחַד:
מֵחֲצִי הַכֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בְּמַעֲרָבוֹ. וְלֹא מֵחֶצְיוֹ וּלְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נִכֶּרֶת הַהוֹלָכָה לַמִּזְבֵּחַ כְּשֶׁיַּחְזְרוּ מִלִּקְרוֹת אֶת שְׁמַע. וְדַוְקָא בִימוֹת הַחֹל הָיוּ נוֹתְנִים אֵבְרֵי תָמִיד בַּמַּעֲרָב לְצַד הַשְּׁכִינָה, אֲבָל בְּשַׁבָּתוֹת דְּשֶׁל מוּסָפִין שֶׁהֵן חוֹבַת הַיּוֹם הָיוּ בַמַּעֲרָב, הָיוּ שֶׁל תָּמִיד בַּמִּזְרָח, כִּדְמוּכָח בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה פֶּרֶק הֶחָלִיל:
לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע. וְכָל שְׁאָר בְּרָכוֹת, כִּדְאִיתָא לְקַמָּן בְּאִידָךְ פִּרְקָא: