ברטנורא על משנה תמורה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ו
חוּץ לִזְמַנָּן. עַל מְנָת לְאָכְלָן חוּץ לִזְמַנָּן אוֹ חוּץ לִמְקוֹמָן:
יִשָּׂרְפוּ. מִדִּכְתִיב בַּחַטָּאת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף, לִמֵּד עַל כָּל פְּסוּלִים שֶׁבַּקֹּדֶשׁ שֶׁהֵן בִּשְׂרֵפָה:
אָשָׁם תָּלוּי. אִם שְׁחָטוֹ וְקֹדֶם זְרִיקַת דָּמוֹ נוֹדַע לוֹ שֶׁלֹּא חָטָא, דְּהַשְׁתָּא הָוֵי חֻלִּין בָּעֲזָרָה:
חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק. כְּגוֹן אִשָּׁה שֶׁהִפִּילָה סָפֵק וָלָד סָפֵק רוּחַ, כֵּיוָן דְּחַטַּאת יוֹלֶדֶת מִן הָעוֹף הוּא כְּדִכְתִיב (ויקרא יב) וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת, מְבִיאָתָהּ עַל הַסָּפֵק, דְּהוֹאִיל וְאֵינָהּ נִקְטֶרֶת לֹא אִכְפַּת לָן אִי זָרַק דָּם עַל הַסָּפֵק, וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת, דְּשֶׁמָּא לָאו וָלָד הֲוָה וְחֻלִּין הִיא זוֹ וּנְבֵלָה, דְּאֵין חֻלִּין נֶאֱכָלִים בִּמְלִיקָה, וְתִשָּׂרֵף, דְּהַוְיָא כִּשְׁאָר קָדָשִׁים פְּסוּלִים:
יְטִילֶנָּה לָאַמָּה. אַמַּת הַמַּיִם הָיְתָה עוֹבֶרֶת בָּעֲזָרָה וְיוֹצֵאת לְנַחַל קִדְרוֹן. וְאַיְדֵי דְּעוֹף רַךְ הוּא מִתְמַקְמֵק וְיוֹצֵא בְּקִלּוּחַ הַמַּיִם:
כָּל הַנִּשְׂרָפִין לֹא יִקָּבְרוּ. דִּלְמָא חָפַר אֱינָשׁ וּמַשְׁכַּח לְהוּ וְאָכֵיל לְהוּ:
וְכָל הַנִּקְבָּרִין לֹא יִשָּׂרְפוּ. מִשּׁוּם דְּכָל הַנִּקְבָּרִים אֲפָרָן אָסוּר. וְכָל הַנִּשְׂרָפִין כְּגוֹן חָמֵץ וּתְרוּמָה וְכִלְאַיִם, אֲפָרָן מֻתָּר לְכִבּוּס בְּגָדִים. וְכֵן כָּל הַנִּשְׂרָפִין דְּהֶקְדֵּשׁ, נַמִּי אֲפָרָן מֻתָּר, חוּץ מִתְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן דְּכָתַב בֵּיהּ רַחֲמָנָא (שם ו) וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. וְתַנְיָא, וְשָׂמוֹ, בְּנַחַת. וְשָׂמוֹ, כֻּלּוֹ. וְשָׂמוֹ, שֶׁלֹּא יְפַזֵּר:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּכָל הָנָךְ תְּלָתָא בָּבֵי דְּמַתְנִיתִין:
סוף הספר