ברטנורא על משנה תמורה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ה
חָמֵץ בְּפֶסַח. מַתְנִיתִין רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר [פְּסָחִים כח:] נוֹתָר בְּבַל תּוֹתִירוּ וְחָמֵץ בְּבַל תּוֹתִירוּ, מַה נּוֹתָר בִּשְׂרֵפָה אַף חָמֵץ בִּשְׂרֵפָה. וְאֵינָהּ הֲלָכָה:
וּתְרוּמָה טְמֵאָה. דִּכְתִיב (במדבר יח) וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי, בִּשְׁתֵּי תְּרוּמוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַחַת תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְאַחַת תְּרוּמָה טְמֵאָה, וּכְתִיב לְךָ, שֶׁלְּךָ תְּהֵא לְהַסִּיקָהּ תַּחַת תַּבְשִׁילְךָ:
עָרְלָה. מִכִּלְאֵי הַכֶּרֶם גָּמַר, וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם דִּכְתִיב (דברים כב) פֶּן תִּקְדַּשׁ, תּוּקַד אֵשׁ:
אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִשָּׂרֵף. אַעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם קָאֵי, אֳכָלִים שֶׁל עָרְלָה וְשֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁדַּרְכָּן לִשָּׂרֵף יִשָּׂרְפוּ, מַשְׁקִין שֶׁאֵין דַּרְכָּן לִשָּׂרֵף יִקָּבְרוּ:
וּמַדְלִיקִין בְּפַת וּבְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה. מִשּׁוּם דְּכָלַל תְּרוּמָה טְמֵאָה עִם חָמֵץ בְּפֶסַח וְעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם דְּאִסּוּרֵי הֲנָאָה נִינְהוּ, כִּי הֵיכִי דְּלֹא תִּטְעֵי לוֹמַר שֶׁגַּם תְּרוּמָה טְמֵאָה אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה, הָדַר תָּנָּא וּמַדְלִיקִין לֵהָנוֹת בְּפַת וּבְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה: