ברטנורא על משנה תמורה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ד
וְאֵלּוּ הֵן הַנִּקְבָּרִים. מִשּׁוּם דְּאִסּוּרֵי הֲנָאָה נִינְהוּ:
הִפִּילָה שִׁלְיָא תִּקָּבֵר. דְּאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד:
וּשְׂעַר נָזִיר. טָמֵא. דְּאִלּוּ שְׂעַר נָזִיר טָהוֹר כְּשֶׁמְּגַלֵּחַ בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ, בִּשְׂרֵפָה הוּא וְלֹא בִּקְבוּרָה:
חֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה יִשָּׂרְפוּ. מִשּׁוּם דְּמִחַלְּפִי בְּקָדָשִׁים שֶׁאֵרַע בָּהֶם פְּסוּל טֻמְאָה אוֹ פְּסוּל נוֹתָר, וְטָעוּ לְמֵימַר בְּהוּ נַמִּי יִקָּבְרוּ, וַאֲנַן יָלְפִינַן מִדִּכְתִיב בַּחַטָּאת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף, לִמֵּד עַל כָּל פְּסוּלִים שֶׁבַּקֹּדֶשׁ בִּשְׂרֵפָה, הִלְכָּךְ חֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה נַמִּי בִּשְׂרֵפָה:
וְכֵן חַיָּה שֶׁנִּשְׁחֲטָה בָעֲזָרָה. וְאַף עַל גַּב דְּחַיָּה לֵיכָּא לְמִגְזַר בָּהּ דִּלְמָא טָעוּ לִקְבֹּר קָדָשִׁים פְּסוּלִים, דְּהָא כֻּלֵּי עָלְמָא יָדְעֵי דְּחַיָּה בַּמֻּקְדָּשִׁים לֵיכָּא וְלֹא אָתֵי לְאִחַלּוֹפֵי, אֲפִלּוּ הָכִי תִּשָּׂרֵף. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: