ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק כ · משנה ג
חִלְתִּית. כָּךְ שְׁמָהּ בַּעֲרָבִי, וְהִיא חַמָּה וְנוֹהֲגִין לְאָכְלָהּ בַּמְּקוֹמוֹת הַקָּרִים, וְאֵין שׁוֹרִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת, דְּמֵחֲזֵי כְּמַעֲשֵׂה חֹל:
אֶת הַכַּרְשִׁינִין. מֵצִיף עֲלֵיהֶם מַיִם בִּכְלִי לִבְרֹר פְּסָלְתָּן, שֶׁהַפְּסֹלֶת צָף לְמַעְלָה:
וְלֹא שָׁפִין אוֹתָן. בַּיָּד לְהַשִּׁיר פְּסָלְתָּן, דַּהֲוָה לֵיהּ בּוֹרֵר:
אֲבָל נוֹתֵן בְּתוֹךְ הַכְּבָרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁפְּסָלְתָּן נוֹפֵל לִפְעָמִים דֶּרֶךְ נִקְבֵי הַכְּבָרָה וְנִמְצָא מִתְבָּרֵר מֵאֵלָיו:
הַתֶּבֶן. שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים מִן הַקַּשׁ שֶׁמְּחַתְּכִין אוֹתָן בַּמּוֹרִיגִים וְנַעֲשָׂה כָּל זְנַב הַשִּׁבָּלִין תֶּבֶן:
מֹץ. הוּא מִזְּקַן הַשִּׁבֹּלֶת הָעֶלְיוֹן, וְאֵינוֹ רָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, וְכוֹבְרִים אוֹתוֹ בִּכְבָרָה שֶׁיִּפֹּל הַמֹּץ:
אֲבָל נוֹטֵל בִּכְבָרָה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הָאֵבוּס. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמֹּץ נוֹפֵל מֵאֵלָיו, דְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן מֻתָּר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: