ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק טז · משנה ד
וּלְשָׁם הוּא מוֹצִיא. לְתַנָּא קַמָּא לְחָצֵר הַמְעֹרֶבֶת, וּלְבֶן בְּתֵירָא אֲפִלּוּ לְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת:
כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ. שֶׁצְּרִיכִים לוֹ לְאוֹתוֹ הַיּוֹם לִסְעוּדָה:
שְׁמֹנָה עָשָׂר כֵּלִים. שֶׁהוּא רָגִיל לִלְבֹּשׁ בְּחֹל בְּבַת אַחַת וְתוּ לֹא. וְאֵלּוּ הֵן, הַסַּרְבָּל הָעֶלְיוֹן, וּמַלְבּוּשׁ שֶׁמְּמַלְּאִין אוֹתוֹ מוֹךְ וְצֶמֶר גֶּפֶן בֵּין תְּפִירָה לִתְפִירָה שֶׁקּוֹרִין בַּעֲרָבִי מחשי"א, וַחֲגוֹר רָחָב שֶׁחוֹגֵר מִמַּעַל לְמַדָּיו, וּבֶגֶד צַר וְקָצָר שֶׁקּוֹרִין בְּלַעַ"ז גונ"א, וְחָלוּק שֶׁלּוֹבֵשׁ עַל בְּשָׂרוֹ שֶׁקּוֹרִין קמיז"א, וַחֲגוֹר שֶׁחוֹגְרִים עָלֶיהָ, וְכוֹבַע שֶׁבְּרֹאשׁוֹ, וּמִצְנֶפֶת וּשְׁנֵי מִנְעָלִים שֶׁבְּרַגְלָיו, וּשְׁנֵי בָּתֵּי שׁוֹקַיִם, וּשְׁנֵי בָּתֵּי יָדַיִם שֶׁמַּלְבִּישִׁים אוֹתָם עַל הַיָּדַיִם וּמְכַסִּין בָּהֶן הַזְּרוֹעוֹת עַד הָאֲצִילִים, וּשְׁנֵי רְדִידִים שֶׁמִּתְנַגֵּב בָּהֶן, וְטַלִּית קָטָן שֶׁמְּכַסֶּה בּוֹ רֹאשׁוֹ וּכְתֵפָיו, וְסוּדָר שֶׁבְּצַוָּארוֹ וּתְלוּיִין שְׁנֵי רָאשָׁיו לְפָנָיו וְקוֹרִין לוֹ בַּעֲרָבִי שי"ד:
בֹּאוּ וְהַצִּילוּ עִמִּי. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוּא מַצִּיל כָּךְ הֵם מַצִּילִים. אֲבָל לְעֵיל אָמַר בֹּאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם, שֶׁפְּעָמִים שֶׁהוּא מַצִּיל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהֵם יְכוֹלִים לְהַצִּיל, כְּגוֹן שֶׁהוּא לֹא סָעַד וְהֵן סָעֲדוּ, אוֹ אִיפְּכָא: