ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק טז · משנה ג
מַצִּילִין סַל מָלֵא כִכָּרוֹת. הוֹאִיל וּבְבַת אַחַת הוּא מַצִּיל מַה לִּי פּוּרְתָּא מַה לִּי טוּבָא:
וְעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּדוֹל וְיֵשׁ בּוֹ סְעוּדוֹת הַרְבֵּה:
וְאִם הָיוּ פִקְּחִים. וְיוֹדְעִים שֶׁאִם יִשְׁאֲלוּ שָׂכָר כְּפוֹעֲלִים לָאו שְׂכַר שַׁבָּת שָׁקְלֵי, כֵּיוָן דְּמֵעִקָּרָא לָאו אַדַּעְתָּא דִּשְׂכַר פְּעֻלָּה בָּאוּ, עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר שַׁבָּת. וּבִירֵא שָׁמַיִם עָסְקִינַן, דְּאַף עַל גַּב דְּמֵהֶפְקֵירָא קָא זָכִי וּמַה שֶּׁהִצִּיל דִּידֵיהּ הֲוֵי, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִיחָא לֵיהּ דְּלִתְהָנֵי מֵאֲחֵרִים, דְּיָדַע דְּעַל כָּרְחֵיהּ אַפְקְרֵיהּ, וּבְחִנָּם נַמִּי לֹא נִיחָא לֵיהּ דְּלִטְרַח, הִלְכָּךְ שָׁקֵיל אַגְרֵיהּ: