ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ז
מֵאֵימָתַי אוֹכְלִים פֵּרוֹת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית. מִשּׁוּם דְּדָרְשִׁינַן לְאָכְלָה וְלֹא לְהֶפְסֵד, וְאִם אוֹכְלָן קֹדֶם בִּשּׁוּלָן הַיְנוּ הֶפְסֵד:
הַפַּגִּים. פַּגֵּי תְאֵנָה כְּדִכְתִיב (שיר השירים ב) הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ:
מִשֶּׁהִזְרִיחוּ. הֶאֱדִימוּ, וְזֶהוּ הַתְחָלַת בִּשּׁוּלָן:
אוֹכֵל בָּהֶם פִּתּוֹ בַּשָּׂדֶה. אֲבָל לְלַקֵּט וּלְהַכְנִיס לַבַּיִת אֵינוֹ רַשַּׁאי עַד שֶׁיִּגָּמְרוּ:
בִּחֲלוּ. שֶׁגָּדַל הַרְבֵּה, וְדוֹמֶה לוֹ וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי (זכריה יא). וּבַיְרוּשַׁלְמִי יָלִיף לַהּ מִדִּכְתִיב (ויקרא כה) תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל וּכְתִיב (שם) מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ, בִּשְׁתֵּי תְבוּאוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַחַת מִן הַבַּיִת וְאַחַת מִן הַשָּׂדֶה: