ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ו
הַמְזַנֵּב בִּגְפָנִים. מְקַטֵּעַ זַנְבוֹת הַגְּפָנִים כְּדֵי שֶׁיְּעַבֶּה הַגֶּזַע וְיִגְדַּל וְיִגְבַּר כֹּחוֹ, וְכֵן הַקּוֹצֵץ קָנִים כְּדֵי שֶׁיִּתְעַבּוּ וְיוֹסִיף כֹּחָן:
יַרְחִיק טֶפַח. מִן הַקַּרְקַע, וְשׁוּב לֹא מֵחֲזֵי כַּעֲבוֹדָה:
שֶׁנִּפְשַׁח. נִסְדַּק, כְּמוֹ (איכה ג) וַיְפַשְּׁחֵנִי:
לֹא שֶׁיַּעֲלֶה. שֶׁיִּתְחַבְּרוּ סְדָקָיו:
אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף. לִסָּדֵק: