ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
שֶׁנִּתְקַוְּצָה. שֶׁנִּטְּלוּ קוֹצֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית:
שֶׁנִּטַּיְּבָה. שֶׁנֶּחְרְשָׁה הֵיטֵב, שֶׁכָּל הָעוֹלָם חוֹרְשִׁים פַּעַם אַחַת וְהוּא חָרַשׁ שְׁתֵּי פְּעָמִים. וּמַתְנִיתִין אַיְרֵי בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה שֶׁהָיְתָה הַמַּלְכוּת אוֹנֶסֶת עַל הַמַּס הַמּוּטָל עַל הַקַּרְקָעוֹת וְהִתִּירוּ לַחֲרֹשׁ בַּשְּׁבִיעִית כְּדֵי לִתֵּן הַמַּס הַקָּצוּב מִתְּבוּאָתָהּ לַמֶּלֶךְ, וְאִם חָרַשׁ שְׁתֵּי פְּעָמִים קְנָסוּהוּ רַבָּנָן, דַּחֲרִישָׁה אַחַת הִתִּירוּ וְלֹא שְׁתֵּי חֲרִישׁוֹת:
אוֹ שֶׁנִּדַּיְּרָה. שֶׁעָשׂוּ מִמֶּנָּה דִּיר לַבְּהֵמוֹת שֶׁעָשָׂה בָהּ סַהַר כִּדְאָמְרִינַן בְּפִרְקִין דִּלְעֵיל, וְלֹא עָשָׂה מִמֶּנּוּ אַשְׁפּוֹת אֶלָּא הִנִּיחוֹ כְּדֵי לְזַבֵּל בּוֹ הַשָּׂדֶה:
לֹא תִזָּרַע לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. דְּקָנְסִינַן לֵיהּ בַּהֲנֵי יוֹתֵר מִבְּנִתְקַוְּצָה:
בְּטוֹבָה. אָסוּר, דְּאֵין מַחֲזִיקִין טוֹבָה לַבְּעָלִים, דְּרַחֲמָנָא אַפְקְרִינְהוּ:
חִלּוּף הַדְּבָרִים. דְּבֵית שַׁמַּאי לְקֻלָּא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: