ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ח
מוּסַף הַיּוֹרָה שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים. דֶּרֶךְ שׁוֹלְקֵי זֵיתִים וְצַבָּעִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת, וְעוֹשִׂים לָהֶם תּוֹסֶפֶת טִיט עַל שְׂפָתָם שֶׁיַּעֲלוּ בָּהּ הַמַּיִם בְּעֵת רְתִיחָתָם. וְשֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים טָמֵא, לְפִי שֶׁאוֹתָהּ תּוֹסֶפֶת צְרִיכָה לַכְּלִי וּמִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהּ, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה גַּבֵּי תַּנּוּר וְכִירַיִם (ויקרא יא) וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם, וְדָרְשִׁינַן לָכֶם, כָּל שֶׁבְּצָרְכֵיכֶם, כְּלוֹמַר הַדָּבָר מִן הַכְּלִי שֶׁאַתֶּם צְרִיכִים לוֹ וּמִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ הוּא שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה:
וְשֶׁל צַבָּעִים טָהוֹר. שֶׁאֵין הַצַּבָּעִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּאוֹתָהּ תּוֹסֶפֶת לְפִי שֶׁיְּרֵאִים שֶׁמָּא יִפָּסֵד צִבְעָם: