ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ו
וְלַד שְׁלָמִים לֹא יִקְרַב שְׁלָמִים. אֶלָּא כּוֹנְסוֹ לְכִפָּה וּמֵת. מִשּׁוּם גְּזֵרָה, דְּאִי אָמַרְתְּ וְלַד שְׁלָמִים יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, אָתֵי לְאַשְׁהוֹיֵי לָאֵם עַד שֶׁתֵּלֵד וִיגַדֵּל עֲדָרִים מִן הַוְּלָדוֹת וְאָתֵי בְּהוּ לִידֵי גִּזָּה וַעֲבוֹדָה:
וְאָכַלְנוּ וְלָדָהּ שְׁלָמִים בֶּחָג. בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת קָאָמַר. שֶׁאִם הָיָה מַמְתִּין וּמְצַפֶּה לְחַג הַסֻּכּוֹת, נִמְצָא עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב) וּבָאתָ שָׁמָּה וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה, דְּמַשְׁמַע בְּרֶגֶל רִאשׁוֹן שֶׁתָּבֹא שָׁמָּה הָבֵא כָּל נְדָרִים שֶׁעָלֶיךָ. מִיהוּ בְּלָאו דְּלֹא תְּאַחֵר אֵינוֹ עוֹבֵר עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו שָׁלֹשׁ רְגָלִים: