ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ו
הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת. שֶׁאָמְרָה תוֹרָה יֵהָרֵג:
נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. שֶׁסּוֹפוֹ לַהֲרֹג אֶת בַּעַל הַבַּיִת אִם יַעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ לְהַצִּיל אֶת שֶׁלּוֹ:
אִם יֶשׁ לוֹ דָמִים חַיָּב. כְּגוֹן הָאָב הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת עַל הַבֵּן, בְּיָדוּעַ שֶׁרַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן, לְפִיכָךְ אֵין הַבֵּן רַשַּׁאי לְהָרְגוֹ. וְאִם שָׁבַר הָאָב הֶחָבִית, חַיָּב לְשַׁלֵּם:
אֵין לוֹ דָמִים פָּטוּר. וּשְׁאָר כָּל אָדָם הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת שֶׁאִם הֲרָגוֹ בַעַל הַבַּיִת אֵין לוֹ דָמִים, אִם שָׁבַר אֶת הֶחָבִית פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין, שֶׁאֵין אָדָם מֵת וּמְשַׁלֵּם: