ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ה
נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. סוֹף שֶׁמְּכַלֶּה מָמוֹן אָבִיו וּמְבַקֵּשׁ מַה שֶּׁהֻרְגַּל בּוֹ וְאֵינוֹ מוֹצֵא, וְיוֹשֵׁב בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וּמְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת, אָמְרָה תוֹרָה יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַיָּב:
הֲנָאָה לָהֶן. שֶׁאֵינָן מוֹסִיפִין לַחֲטֹא:
וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. שָׁקְטָה כָל הָאָרֶץ:
רַע לָהֶן. שֶׁהָיוּ מוֹסִיפִים זְכֻיּוֹת:
וְרַע לָעוֹלָם. שֶׁהָיוּ מְגִנִּים עַל דּוֹרָן וּמוֹכִיחִין אֶת הַדּוֹר:
יַיִן וְשֵׁנָה לָרְשָׁעִים. כָּל זְמַן שֶׁשּׁוֹתִים וִישֵׁנִים אֵין חוֹטְאִין וְאֵין מְרֵעִין לַבְּרִיּוֹת:
לַצַּדִּיקִים רַע לָהֶן. שֶׁאֵינָם עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה:
וְרַע לָעוֹלָם. שֶׁכְּשֶׁהֵן מִתְבַּטְּלִים, פֻּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם:
פִּזּוּר. שֶׁהֵן נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה וְאֵין יְכוֹלִים לְהִוָּעֵץ וּלְסַיֵּעַ זֶה אֶת זֶה: