ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ד
רְאוּיָה לְאָבִיו. שָׁוָה וְדוֹמָה לְאָבִיו בְּקוֹל בְּמַרְאֶה וְקוֹמָה. דִּכְתִיב אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, מִדְּלֹא כְתִיב בְּקוֹלוֹתֵינוּ, שְׁמַע מִנַּהּ קוֹל אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם. וּמִדְקוֹל בָּעִינַן שָׁוִים, מַרְאֶה וְקוֹמָה נַמִּי בָּעִינַן שָׁוִים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
גִּדֵּם. יָדוֹ קְטוּעָה:
בְּנֵנוּ זֶה. מַשְׁמַע שֶׁמַּרְאִין אוֹתוֹ:
חֵרְשִׁים. אִם אָמַר לָהֶם אֵינִי מְקַבֵּל מִכֶּם אֵינָם שׁוֹמְעִים אוֹתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁרוֹאִים אַחַר כָּךְ שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוָתָן, מִכָּל מָקוֹם הַתּוֹרָה אָמְרָה אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלֵנוּ, דְּמַשְׁמַע דְּבִשְׁעַת הַקּוֹל קָאָמְרִי דְּלֹא שָׁמַע, שֶׁשְּׁמָעוּהוּ שֶׁאָמַר אֵינִי מְקַבֵּל מִכֶּם:
וּמַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה. הָכִי קָאָמַר, וּמַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁנַיִם שֶׁלֹּא יַרְגִּיל. וְאִם לֹא שָׁמַע, מַלְקִין אוֹתוֹ בְבֵית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה, כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא, מַכּוֹת בִּשְׁלשָׁה. דִּוְיִסְּרוּ אוֹתוֹ הָאָמוּר בְּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה מַלְקוֹת הוּא, כְּתִיב הָכָא (דברים כא) בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, וּכְתִיב הָתָם (שם כה) וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע:
זֶה הוּא שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם. וְאַף עַל גַּב דְּמִבָּעֵי לֵיהּ זֶה וְלֹא סוּמִין, אִי אִיתָא דִלְהַךְ מִלְּתָא לְחוֹד אֲתָא, לְזֶה הוּא שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם, לִכְתּוּב בְּנֵנוּ הוּא, מַאי בְּנֵנוּ זֶה, שָׁמַעְתְּ מִנַּהּ תַּרְתֵּי:
וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן פָּטוּר. כֵּיוָן דְּאִלּוּ עֲבִיד הַשְׁתָּא לָאו בַּר קְטָלָא הוּא:
וְאִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ בָּרַח. הָוֵי כְגַבְרָא קְטִילָא וְחַיָּב אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים: