ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה טו
בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים. כְּגוֹן מִמְּשָׁלוֹת שׁוּעָלִים, דְּאָמְרִינַן בְּסַנְהֶדְרִין [לח:] כִּי הָוֵי דָרִישׁ רַבִּי מֵאִיר בְּפִרְקָא הֲוָה דָרִישׁ תִּלְתָא שְׁמַעְתָּתָא וְתִלְתָא אַגַּדְתָּא וְתִלְתָא מַתְלֵי:
הַשַּׁקְדָּנִים. שׁוֹקְדִים עַל דַּלְתוֹת בֵּית הַמִּדְרָשׁ לַיְלָה וָיוֹם, כִּדְאָמְרִינַן בִּיבָמוֹת [סג:] דְּאָמַר בֶּן עַזַּאי מָה אֶעֱשֶׂה וְנַפְשִׁי חָשְׁקָה בַּתּוֹרָה:
הַדַּרְשָׁנִים. שֶׁהָיָה בָּקִי בְּמִדְרַשׁ טַעֲמֵי מִקְרָאוֹת, כִּדְאָמַר [בְּרָכוֹת יב:] וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא:
בָּטַל כְּבוֹד תּוֹרָה. שֶׁהָיָה נוֹתֵן לֵב לִדְרֹשׁ עַל כָּל קוֹץ וְקוֹץ [מְנָחוֹת כח:]. וְזֶהוּ כְּבוֹד תּוֹרָה גָּדוֹל, שֶׁאֵין בָּהּ דָּבָר לְבַטָּלָה:
בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. שֶׁעוֹשִׂים מַעֲשִׂים מֻפְלָאִים כִּדְאָמְרִינַן בְּתַעֲנִיּוֹת [כה.] יֹאמַר לַחֹמֶץ וְיִדְלַק, וְלָעִזִּים לְהָבִיא זְאֵבִים בְּקַרְנֵיהֶם:
קַטְנוּתָם שֶׁל חֲסִידִים. שֶׁהָיוּ הַחֲסִידִים הוֹלְכִים וּמִתְקַטְנִין, וְהוּא הָיָה מִקְּטַנֵיהֶן וְסוֹפָן:
מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה. שֶׁעַד שֶׁמֵּת הוּא, הָיָה בְּרִיאוּת בָּעוֹלָם, וְהָיוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה מְעֻמָּד [מְגִלָּה כא.], וּמִשֶּׁמֵּת בָּאת תְּשׁוּת כֹּחַ לָעוֹלָם וְהִתְחִילוּ לִלְמֹד מְיֻשָּׁב. וְזֶהוּ בָּטַל כְּבוֹד תּוֹרָה:
מִשֶּׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה עֲנָוָה. תַּלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי הוֹסִיפוּ וְכָתְבוּ זֶה בַּמִּשְׁנָה:
סוף הספר