ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה יד
בַּפֻּלְמוֹס שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס. חַיִל שֶׁהֵבִיא אַסְפַּסְיָנוּס עַל יְרוּשָׁלַיִם:
גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים. הָיוּ עוֹשִׂים לַחֲתָנִים עֲטָרוֹת מֵאֶבֶן מֶלַח שֶׁהוּא צָלוּל כְּעֵין הַבְּדֹלַח וְצוֹבְעִין אוֹתָהּ בְּגָפְרִית כְּעֵין צִיּוּרִין שֶׁקּוֹרִין ניי"ל. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי עֲטָרוֹת שֶׁל הֲדַס וְשֶׁל וֶרֶד. וּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים, וְאֵין מֻתָּר אֶלָּא עֲטָרוֹת שֶׁל קָנִים:
וְעַל הָאֵרוּס. עָשׂוּי כְּמִין נָפָה שֶׁדָּפְנוֹתֶיהָ עֲגֻלּוֹת וְשׁוֹטְחִים עַל פִּיהָ עוֹר דַּק וּמַכִּין עָלָיו בְּמַקֵּל דַּק וּמוֹצִיא קוֹל צָלוּל. וּבְלַעַ"ז קוֹרִין לוֹ טַנְבּוּרוֹ:
עַטְרוֹת כַּלּוֹת. כְּעֵין עִיר עֲשׂוּיָה מִזָּהָב:
וְשֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ יְוָנִית. פֵּרוּשׁ, חָכְמָה יְוָנִית. וְהֵם רְמָזִים וְחִידוֹת שֶׁהָיוּ לַיְּוָנִים, וְלֹא הָיוּ מַכִּירִים בָּהֶם אֶלָּא הָרְגִילִים בָּהֶם. וּבַגְּמָרָא מְפָרֵשׁ טַעְמָא מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה (כשיצאו) [כְּשֶׁצָּרוּ] מַלְכֵי חַשְׁמוֹנַאי זֶה עַל זֶה, הָיוּ אוֹתָן שֶׁבִּפְנִים מְשַׁלְשְׁלִים לְאוֹתָן שֶׁבַּחוּץ בְּכָל יוֹם דִּינָרִין בַּקֻּפָּה וְמַעֲלִין לָהֶן תְּמִידִין. הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד, וְלָעַז לָהֶם בְּחָכְמָה יְוָנִית, כָּל זְמַן שֶׁהֵם עֲסוּקִין בָּעֲבוֹדָה אֵין נִמְסָרִין בְּיֶדְכֶם. אוֹתוֹ הַיּוֹם שִׁלְשְׁלוּ לָהֶם דִּינָרִים בַּקֻּפָּה וְהֶעֱלוּ לָהֶם חֲזִיר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ אָרוּר אָדָם שֶׁיְּגַדֵּל חֲזִיר, וְאָרוּר אָדָם שֶׁיְּלַמֵּד לִבְנוֹ חָכְמָה יְוָנִית:
בַּפֻּלְמוֹס הָאַחֲרוֹן. הוּא חֻרְבַּן הַבַּיִת. וְשֶׁל טִיטוּס נַמִּי הֲוָה:
בָּאַפִּרְיוֹן. כְּמוֹ אֹהֶל שֶׁל מְעִילִין וְטַלִּיתוֹת מֻזְהָבוֹת:
וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ שֶׁתֵּצֵא כַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן. מִשּׁוּם צְנִיעוּתָא. וְכֵן הֲלָכָה: