ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ג
נִמְצָא רֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד. הַשְׁתָּא לֹא מַיְרֵי תַּנָּא לְעִנְיַן מְדִידָה. דְּמִדְּקָתָנֵי סֵיפָא מֵאַיִן הָיוּ מוֹדְדִין, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו בַּמְּדִידָה עָסְקִינַן. אֶלָּא בְּמֵת מִצְוָה קָנָה מְקוֹמוֹ עָסְקִינַן, דְּהֵיכָא דְנִמְצָא רֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד וְגוּפוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, מוֹלִיכִין רֹאשׁוֹ אֵצֶל גּוּפוֹ וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּמְצָא הַגּוּף, דְּגוּפֵיהּ בְּדוּכְתֵּיהּ נָפַל וְרֵישָׁא הוּא דְּנָיֵיד, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מוֹלִיכִין הַגּוּף אֵצֶל הָרֹאשׁ. דְּרֵישָׁא הֵיכָא דְּנָפֵיל נָפֵיל וְגוּפֵיהּ רָהֵיט וְאָזֵיל. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: