ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ב
נִמְצָא סָמוּךְ לַסְּפָר. אֵצֶל גְּבוּל הַגּוֹיִם:
לֹא הָיוּ מוֹדְדִים. דִּכְתִיב כִּי יִמָּצֵא חָלָל, פְּרָט לְמַמְצִיא אֶת עַצְמוֹ, שֶׁסָּמוּךְ לִגְבוּל הַגּוֹיִם כְּאִלּוּ הִמְצִיא עַצְמוֹ לְמִיתָה הוּא:
לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין לֹא הָיוּ מוֹדְדִין. אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מֵעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין. הָכִי קָאָמַר, נִמְצָא סָמוּךְ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין, אֵין מוֹדְדִין לָהּ, אֶלָּא לְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין מוֹדְדִין, אֵיזוֹ עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין קְרוֹבָה לוֹ. וְאִי לֹא הַדַר תַּנְיֵהּ, הֲוָה אֲמִינָא אֵין מוֹדְדִין כְּלָל, תַּלְמוּד לוֹמַר וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר, מִכָּל מָקוֹם, דְּהַאי הָעִיר קְרָא יְתֵרָא הוּא, דְּמָצֵי לְמִכְתָּב וְהָיָה הָעִיר הַקְּרוֹבָה אֶל הֶחָלָל וְיָצְאוּ זְקֵנֶיהָ:
מְכֻוָּן. מְצֻמְצָם, שֶׁאֵין זוֹ קְרוֹבָה לוֹ מִזּוֹ אֲפִלּוּ מְלֹא חוּט:
שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְאֵין כֵּן הֲלָכָה, אֶלָּא שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת עֶגְלָה אַחַת בְּשֻׁתְּפוּת. וְהָכִי אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא בִּבְכוֹרוֹת:
אֵין יְרוּשָׁלַיִם מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה. דִּכְתִיב (דברים כא) בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, פְּרָט לִירוּשָׁלַיִם שֶׁלֹּא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים: