ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
אָמַר בַּעְלָהּ אֵינִי מַשְׁקָהּ וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. שֶׁהוּא גוֹרֵם לָהּ שֶׁלֹּא תִשְׁתֶּה, נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ:
מֵתוּ בַעֲלֵיהֶן. שֶׁל כָּל סוֹטוֹת הָרְאוּיוֹת לִשְׁתּוֹת, וְלֹא הִסְפִּיקוּ לְהַשְׁקוֹתָן עַד שֶׁמֵּתוּ:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. דִּשְׁטָר הָעוֹמֵד לִגָּבוֹת כְּגָבוּי דָּמֵי:
וְלֹא שׁוֹתוֹת. דִּכְתִיב (שם) וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּתָן. כְּלוֹמַר מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא שׁוֹתוֹת אֵין נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּתָן, דִּשְׁטָר הָעוֹמֵד לִגָּבוֹת לָאו כְּגָבוּי דָּמֵי: