ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד
משנה א
אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. אֲרוּסָה שֶׁקִּנֵּא לָהּ אָרוּס וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁקִּנֵּא לָהּ יָבָם:
לֹא שׁוֹתוֹת. דְּמַעֲטִינְהוּ קְרָא:
וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. שֶׁהִיא גָרְמָה לֶאֱסֹר עַצְמָהּ עָלָיו, שֶׁנִּסְתְּרָה אַחַר קִנּוּי, דְּמִקִּנּוּי וְאִסּוּר לֹא אִמְעִיט, דִּכְתִיב (במדבר ה) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כוּ', לְרַבּוֹת אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לְקִנּוּי:
תַּחַת אִישָׁהּ. בְּיוֹשֶׁבֶת תַּחְתָּיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר:
נְתִינָה. מִן הַגִּבְעוֹנִים. וַאֲסוּרִים לָבֹא בַּקָּהָל:
לֹא שׁוֹתוֹת. דְּלֹא נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה אֶלָּא בָּרְאוּיָה לְקַיְּמָהּ, דִּכְתִיב (שם) כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, בָּרְאוּיָה לְאִישׁוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, פְּרָט לְאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכוּ':
וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. וְאַף עַל גַּב דִּשְׁאָר אַלְמָנוֹת לְכֹהֵן גָּדוֹל גּוֹבוֹת כְּתֻבָּתָן כִּדְאָמְרִינַן בִּכְתֻבּוֹת [ק: וְכֵן בִּיבָמוֹת פד.], זוֹ אֵין לָהּ כְּתֻבָּה, שֶׁסְּתִירָתָהּ גָּרְמָה לָהּ:
משנה ב
אָמַר בַּעְלָהּ אֵינִי מַשְׁקָהּ וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. שֶׁהוּא גוֹרֵם לָהּ שֶׁלֹּא תִשְׁתֶּה, נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ:
מֵתוּ בַעֲלֵיהֶן. שֶׁל כָּל סוֹטוֹת הָרְאוּיוֹת לִשְׁתּוֹת, וְלֹא הִסְפִּיקוּ לְהַשְׁקוֹתָן עַד שֶׁמֵּתוּ:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. דִּשְׁטָר הָעוֹמֵד לִגָּבוֹת כְּגָבוּי דָּמֵי:
וְלֹא שׁוֹתוֹת. דִּכְתִיב (שם) וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּתָן. כְּלוֹמַר מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא שׁוֹתוֹת אֵין נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּתָן, דִּשְׁטָר הָעוֹמֵד לִגָּבוֹת לָאו כְּגָבוּי דָּמֵי:
משנה ג
מְעֻבֶּרֶת חֲבֵרוֹ. שֶׁמֵּת אוֹ גֵּרְשָׁהּ וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת אוֹ מֵנִיקָה. וַאֲסָרוּהָ חֲכָמִים לִנָּשֵׂא עַד שֶׁיִּהְיֶה הַוָּלָד בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים. וְהָלַךְ זֶה וּנְשָׂאָהּ קֹדֶם הַזְּמַן, וְקִנֵּא לָהּ וְנִסְתְּרָה:
לֹא שׁוֹתָה. שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לְקַיְּמָהּ, דִּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר הַנּוֹשֵׂא מְעֻבֶּרֶת חֲבֵרוֹ אוֹ מֵינֶקֶת חֲבֵרוֹ יוֹצִיא וְלֹא יַחְזִיר עוֹלָמִית. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
יָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ. עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים וּלְהַחְזִירָהּ, הִלְכָּךְ רְאוּיָה לְאִישׁוּת קָרִינָא בָּהּ:
אַיְלוֹנִית. דּוּכְרָנִיתָא דְּלֹא יָלְדָה:
וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד. שֶׁשָּׁתְתָה כּוֹס עֲקָרִין. וְאָסוּר לְקַיְּמָן לְמִי שֶׁאֵין לוֹ בָנִים:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יָכוֹל הוּא לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת. וְיִהְיֶה מֻתָּר לְקַיֵּם אֶת זֹאת, הִלְכָּךְ רְאוּיָה לְאִישׁוּת הִיא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
משנה ד
אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. אִם נִמְצֵאת נְקִיָּה. דְּמַהוּ דְּתֵימָא הוֹאִיל וְאֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנֶּאֶנְסָה אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ, נָחוּשׁ לָהּ שֶׁמָּא נֶאֶנְסָה וּלְכָךְ לֹא בָּדְקוּהָ הַמַּיִם, קָא מַשְׁמַע לָן:
אֵשֶׁת סָרִיס שׁוֹתָה. דְּלֹא תֵימָא מִבִּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ אָמַר רַחֲמָנָא, וְהַאי לָאו בַּר הָכִי הוּא, קָא מַשְׁמַע לָן:
עַל יְדֵי כָל הָעֲרָיוֹת מְקַנְּאִים. אִם קִנֵּא לָהּ מֵאָבִיהָ אוֹ מֵאָחִיהָ וּמֵאֶחָד מִכָּל עֲרָיוֹת, וְנִסְתְּרָה, הָוֵי קִנּוּי וְנֶאֱסֶרֶת עָלָיו וְשׁוֹתָה. דְּלֹא תֵימָא נִטְמְאָה נִטְמְאָה שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל, הֵיכָא דְמִתַּסְרָא עֲלֵיהּ בְּהַאי זְנוּת, לַאֲפוֹקֵי הָא דַאֲסִירָא עֲלֵיהּ וְקַיְמָא אֵימָא לֹא, קָא מַשְׁמַע לָן:
חוּץ מִן הַקָּטָן. פָּחוֹת מִבֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, שֶׁאֵין בִּיאָתוֹ בִיאָה, כָּךְ פֵּרֵשׁ רַמְבַּ"ם. וְלִי נִרְאֶה קָטָן פָּחוֹת מִבֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְלֹא הֵבִיא סִימָנִים, דִּכְתִיב (במדבר ה) וְשָׁכַב אִישׁ אוֹתָהּ, אִישׁ וְלֹא קָטָן:
וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ. לְמִעוּטֵי בְהֵמָה:
משנה ה
אֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנְּאִין לָהֶם. אִם רוֹאִים אוֹתָם שֶׁמִּתְנַהֲגוֹת בִּפְרִיצוּת:
וְלֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמְרוּ. דְּהָא בָּעִינַן וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְלֵיכָּא. וּבַעְלָהּ נַמִּי לִכְשֶׁיָּבֹא אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁקוֹתָהּ בְּקִנּוּי זֶה, דְּבָעִינַן וְקִנֵּא וְהֵבִיא. וְרַבִּי יוֹסֵי לֹא בָּעֵי וְקִנֵּא וְהֵבִיא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. וְסוּמָא אֵינוֹ מַשְׁקֶה אֶת אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) מֵעֵינֵי אִישָׁהּ. וּמִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר (שם) אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ, לָמַדְנוּ שֶׁכָּל הַמּוֹנֵעַ הַבַּעַל מִלְּהַשְׁקוֹת מוֹנֵעַ הָאִשָּׁה מִלִּשְׁתּוֹת אִם הָיָה אוֹתוֹ הַדָּבָר בָּאִשָּׁה, לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה הִיא סוּמָא אֵינָהּ שׁוֹתָה. וְאִם הָיְתָה חִגֶּרֶת אֵינָהּ שׁוֹתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהֶעֱמִיד אוֹתָהּ הַכֹּהֵן. וְכֵן אִם הָיְתָה גִדֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ. אוֹ אִלֶּמֶת, דְּבָעִינַן וְאָמְרָה הָאִשָּׁה. וְכֵן אִם הָיָה הַבַּעַל חִגֵּר אוֹ גִּדֵּם אוֹ אִלֵּם אֵינוֹ מַשְׁקֶה מִדִּכְתִיב אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ כִּדְאָמְרָן: