ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה א
אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. אֲרוּסָה שֶׁקִּנֵּא לָהּ אָרוּס וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁקִּנֵּא לָהּ יָבָם:
לֹא שׁוֹתוֹת. דְּמַעֲטִינְהוּ קְרָא:
וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. שֶׁהִיא גָרְמָה לֶאֱסֹר עַצְמָהּ עָלָיו, שֶׁנִּסְתְּרָה אַחַר קִנּוּי, דְּמִקִּנּוּי וְאִסּוּר לֹא אִמְעִיט, דִּכְתִיב (במדבר ה) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כוּ', לְרַבּוֹת אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לְקִנּוּי:
תַּחַת אִישָׁהּ. בְּיוֹשֶׁבֶת תַּחְתָּיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר:
נְתִינָה. מִן הַגִּבְעוֹנִים. וַאֲסוּרִים לָבֹא בַּקָּהָל:
לֹא שׁוֹתוֹת. דְּלֹא נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה אֶלָּא בָּרְאוּיָה לְקַיְּמָהּ, דִּכְתִיב (שם) כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, בָּרְאוּיָה לְאִישׁוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, פְּרָט לְאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכוּ':
וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. וְאַף עַל גַּב דִּשְׁאָר אַלְמָנוֹת לְכֹהֵן גָּדוֹל גּוֹבוֹת כְּתֻבָּתָן כִּדְאָמְרִינַן בִּכְתֻבּוֹת [ק: וְכֵן בִּיבָמוֹת פד.], זוֹ אֵין לָהּ כְּתֻבָּה, שֶׁסְּתִירָתָהּ גָּרְמָה לָהּ: