ברטנורא על משנה נזיר· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ד
חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. אִם נִטְמָא בְאוֹתָהּ טֻמְאָה וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ, אוֹ אוֹכֵל קָדָשִׁים קֹדֶם שֶׁטָּהַר מִטֻּמְאָתוֹ, חַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת אִם הָיָה מֵזִיד, אוֹ קָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד אִם הָיָה שׁוֹגֵג:
לֹא תְהֵא זוֹ קַלָּה מִן הַשֶּׁרֶץ. דְּחַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ, כְּדִכְתִיב בְּוַיִּקְרָא אוֹ בְנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא. וּמִלְּתָא דְרַבִּי מֵאִיר לֵיתָא, שֶׁהֲרֵי מַגָּע וּמַשָּׂא שֶׁל עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה שֶׁהוּא קַל שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בָאֹהֶל, הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ כְּדִתְנַן בְּמַתְנִיתִין, וּרְבִיעִית דָּם שֶׁהִיא חֲמוּרָה שֶׁמְּטַמֵּא בָאֹהֶל אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ:
אֵין דָּנִין כָּאן קַל וָחֹמֶר. שֶׁאֵין דָּנִין קַל וָחֹמֶר עַל דָּבָר שֶׁהוּא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, שֶׁעֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה אֵינוֹ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֶלָּא הֲלָכָה הִיא, וְאֵין דָּנִין קַל וָחֹמֶר מֵהֲלָכָה. וְהֵן הֵן דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הֵן הֵן דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאָמַר אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ הֲלָכָה: