ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה ז
הֲרֵי הֵן קַיָּמִין לֹא אָמַר כְּלוּם. דַּהֲוָה לֵיהּ קִיּוּם בְּטָעוּת, לְפִי שֶׁיֵּשׁ נְדָרִים שֶׁלֹּא יַחְפֹּץ בְּקִיּוּמָן:
הֲרֵי הֵן מוּפָרִין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מוּפָר. דְּמִסְּתָמָא אֵין אָדָם רוֹצֶה בְּנִדְרֵי אִשְׁתּוֹ:
נְדָרִים שֶׁבָּאוּ לִכְלָל אִסּוּר. לְאַחַר שֶׁנָּדְרָה אֲסוּרָה בָּהֶם אִם לֹא יָפֵר לָהּ הַבַּעַל:
שֶׁבָּאוּ לִכְלָל הָקֵם. נְדָרִים שֶׁחָלוּ כְּבָר: