ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ז
לָזֶה וְלָזֶה. כְּגוֹן שֶׁאָסַר הָרִאשׁוֹן עָלָיו בְּקוֹנָם, וְאָמַר עַל הַשֵּׁנִי הֲרֵי זֶה כָּרִאשׁוֹן וְעַל הַשְּׁלִישִׁי הֲרֵי זֶה כַּשֵּׁנִי, וְכֵן כֻּלָּם. הֻתַּר הָרִאשׁוֹן הֻתְּרוּ כֻּלָּם, שֶׁכֻּלָּם תְּלוּיִין בּוֹ:
לָזֶה קָרְבָּן וְלָזֶה קָרְבָּן. הָא מַתְנִיתִין רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר גַּבֵּי שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן אִם הָיוּ חֲמִשָּׁה תּוֹבְעִים אוֹתוֹ וְכָפַר וְנִשְׁבַּע וְהוֹדָה שֶׁאֵינוֹ חַיָּב קָרְבָּן עַל כָּל אֶחָד עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְהָכָא נַמִּי צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לָזֶה קָרְבָּן וְלָזֶה קָרְבָּן. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים אִם אָמַר שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי חַיָּב לְךָ וְלֹא לְךָ וְלֹא לְךָ, חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְהָכָא נַמִּי אִם אָמַר לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר קָרְבָּן עַל כָּל אֶחָד, הָוֵי כָּל אֶחָד נֶדֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְכֵן הֲלָכָה: