אור ברסלב

ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]

פרק ט

פרק ח

משנה א

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. כְּגוֹן שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ אִלּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁיֹּאמְרוּ הָעוֹלָם לְאָבִיךָ וּלְאִמְּךָ רְאוּ גִדּוּלִים שֶׁגִּדַּלְתֶּם, כַּמָּה בִּנְכֶם קַל בִּנְדָרִים, וְנִמְצֵאתָ מְזַלְזֵל בִּכְבוֹדָם, כְּלוּם הָיִיתָ נוֹדֵר:

וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא מְשַׁקֵּר, כִּי הוּא בּוֹשׁ לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה מַנִּיחַ מִלִּדֹּר בִּשְׁבִיל כְּבוֹדָם, וְנִמְצָא שֶׁחָכָם מַתִּיר נֶדֶר זֶה בְּלֹא חֲרָטָה. וּמַיְרֵי שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְחָרֵט מֵעִקָּרָא מֵעַצְמוֹ, דְּקָיְמָא לָן פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה וְאֵין צָרִיךְ לִמְצֹא לוֹ פֶּתַח בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מִתְחָרֵט מֵעַצְמוֹ מֵעִקָּרָא:

יִפְתְּחוּ לוֹ בִכְבוֹד הַמָּקוֹם. עַל מִלְּתֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָא פָּרֵיךְ, כִּי הֵיכִי דְּפוֹתְחִין בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יְשַׁקֵּר, יִפְתְּחוּ לוֹ נַמִּי בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם וְיֹאמְרוּ לוֹ אִלּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁתִּקָּרֵא רַע לִפְנֵי הַמָּקוֹם כְּלוּם הָיִיתָ נוֹדֵר. וְאָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מֵהָא לֹא תְסַיְּעָן, דְּאַף רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה בְהָא, דְּוַדַּאי יְשַׁקֵּר, דְּלֹא חֲצִיף אֱינַשׁ כֻּלֵּי הַאי דְּיֹאמַר שֶׁלֹּא הָיָה מַנִּיחַ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַמָּקוֹם, וְלֹא דָמִי לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּפָתַח לְהַהוּא גַבְרָא יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב כוּ', דְּהָתָם אוֹמֵר לוֹ מִן הַפְּסוּקִים כְּהַךְ דִּתְנַן בְּמַתְנִיתִין שֶׁעוֹבֵר עַל לֹא תִשְׂנָא וְלֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר. אֲבָל כְּשֶׁמַּזְכִּירִין לוֹ כְּבוֹד הַמָּקוֹם אָז וַדַּאי מְשַׁקֵּר. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אָבִיו וְאִמּוֹ. כְּגוֹן שֶׁהִדִּיר אֶת אָבִיו מִנְּכָסָיו:

משנה ב

וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. קֻלָּא אַחֶרֶת בִּנְדָרִים:

פּוֹתְחִין. בִּנְדָרִים בְּנוֹלָד, כְּגוֹן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי וְנוֹלַד וְנִתְחַדֵּשׁ אַחַר שֶׁנָּדַר, וְאִלּוּ יָדַע בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ דָּבָר זֶה לֹא הָיָה נוֹדֵר:

וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. דְּטַעְמָא דַחֲרָטָה, מִשּׁוּם שֶׁעַל יְדֵי חֲרָטָה נֶעֱקַר הַנֶּדֶר מֵעִקָּרוֹ, וּבְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי אֵינוֹ נַעֲשֶׂה נֶדֶר עָקוּר מֵעִקָּרוֹ, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה לֹא הָיָה מַנִּיחַ מִלִּדֹּר כִּי הָיָה סָבוּר שֶׁלֹּא יָבֹא לְעוֹלָם:

וְנַעֲשָׂה סוֹפֵר. תַּלְמִיד חָכָם וְהַכֹּל צְרִיכִים לוֹ:

אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְקָרוֹב לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר. וּכְגוֹן שֶׁנָּדַר לִזְמַן וְלֹא הָיָה סָבוּר שֶׁיַּשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְּתוֹךְ אוֹתוֹ זְמַן וְיִצְטָרֵךְ לֵילֵךְ לְחֻפַּת בְּנוֹ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

משנה ג

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם כְּנוֹלָד. נִרְאִין כְּנוֹלָד:

וְאֵינָן כְּנוֹלָד. וּפוֹתְחִין בָּהֶם:

אָמְרוּ לוֹ מֵת וְכוּ'. וְאַף עַל גַּב דְּמִיתָה נוֹלָד הָוֵי, הוֹאִיל וּפֵרֵשׁ בִּשְׁעַת נִדְרוֹ בַּעֲבוּר מָה הָיָה נוֹדֵר, נַעֲשֶׂה כְּתוֹלֶה נִדְרוֹ בַּדָּבָר, כְּאִלּוּ פֵּרֵשׁ כָּל זְמַן שֶׁאָבִיהָ קַיָּם, הִלְכָּךְ לֹא הָוֵי נוֹלָד. אֲבָל תְּנַאי גָּמוּר לֹא הָוֵי, הִלְכָּךְ צָרִיךְ הַתָּרָה. וּבַיְרוּשַׁלְמִי מוֹכַח שֶׁאֵין צָרִיךְ הַתָּרָה. וְכֵן פֵּרֵשׁ רַמְבַּ"ם:

משנה ד

אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן הוּא לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר הֲרֵי זֶה מֻתָּר. אַחַר שֶׁיַּתִּירֶנּוּ הֶחָכָם. וְכָל הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ, כְּשֶׁמַּתִּירִין לוֹ אֵין מַתִּירִין אֶלָּא בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ, דִּכְתִיב (שמות ד) וַיֹּאמֶר ה'‏ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שׁוּב, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, בְּמִדְיָן נָדַרְתָּ, בְּמִדְיָן לֵךְ וְהַתֵּר אֶת נִדְרְךָ. לְפִי שֶׁנִּשְׁבַּע מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ שֶׁלֹּא יָזוּז מִמִּדְיָן בְּלֹא רְשׁוּתוֹ, דִּכְתִיב (שם ב) וַיּוֹאֵל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ, וְהִצְרִיכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָלֶכֶת לְהַתִּיר נִדְרוֹ בְּפָנָיו:

משנה ה

פּוֹתְחִין לוֹ בִּכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ. בְּפֵרָעוֹן כְּתֻבָּתָהּ אִם נָדַר לְגָרְשָׁהּ:

משנה ו

פּוֹתְחִין בְּיָמִים טוֹבִים וּבְשַׁבָּתוֹת. אִם נָדַר לְהִתְעַנּוֹת, אוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר לִזְמַן קָצוּב, אוֹמְרִים לוֹ אִלּוּ שַׂמְתָּ אֶל לִבְּךָ לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שֶׁבְּתוֹךְ זְמַן זֶה כְּלוּם הָיִיתָ נוֹדֵר. וְאֵין זֶה פּוֹתֵחַ בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם:

אוֹתָן הַיָּמִים. שֶׁמָּצָא לָהֶם פֶּתַח לְהִתְחָרֵט:

מֻתָּרִים. שֶׁהֶחָכָם מַתִּירָן:

וּשְׁאָר הַיָּמִים. שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם חֲרָטָה, נִשְׁאָרִין בְּאִסּוּרָן:

שֶׁנֶּדֶר שֶׁהֻתַּר מִקְצָתוֹ הֻתַּר כֻּלּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָצָא פֶּתַח עַל כֻּלּוֹ. דְּלֹא נָדַר מֵעִקָּרָא אֶלָּא עַל דַּעַת שֶׁיִּתְקַיֵּם כֻּלּוֹ, נִמְצָא הַתָּרַת מִקְצָתוֹ פֶּתַח לְכֻלּוֹ:

משנה ז

לָזֶה וְלָזֶה. כְּגוֹן שֶׁאָסַר הָרִאשׁוֹן עָלָיו בְּקוֹנָם, וְאָמַר עַל הַשֵּׁנִי הֲרֵי זֶה כָּרִאשׁוֹן וְעַל הַשְּׁלִישִׁי הֲרֵי זֶה כַּשֵּׁנִי, וְכֵן כֻּלָּם. הֻתַּר הָרִאשׁוֹן הֻתְּרוּ כֻּלָּם, שֶׁכֻּלָּם תְּלוּיִין בּוֹ:

לָזֶה קָרְבָּן וְלָזֶה קָרְבָּן. הָא מַתְנִיתִין רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר גַּבֵּי שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן אִם הָיוּ חֲמִשָּׁה תּוֹבְעִים אוֹתוֹ וְכָפַר וְנִשְׁבַּע וְהוֹדָה שֶׁאֵינוֹ חַיָּב קָרְבָּן עַל כָּל אֶחָד עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְהָכָא נַמִּי צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לָזֶה קָרְבָּן וְלָזֶה קָרְבָּן. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים אִם אָמַר שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי חַיָּב לְךָ וְלֹא לְךָ וְלֹא לְךָ, חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְהָכָא נַמִּי אִם אָמַר לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר קָרְבָּן עַל כָּל אֶחָד, הָוֵי כָּל אֶחָד נֶדֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְכֵן הֲלָכָה:

משנה ח

וְלֹא בַמְיֻשָּׁן בִּלְבַד הֻתַּר אֶלָּא בְכָל הַיָּיִן. וְדַוְקָא שֶׁאָמַר אִלּוּ יָדַעְתִּי כֵן לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר כְּלָל אוֹ הָיִיתִי אוֹמֵר יָשָׁן מֻתָּר וְחָדָשׁ אָסוּר. אֲבָל אָמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ הָיִיתִי אוֹמֵר כָּל יַיִן אָסוּר עָלַי חוּץ מִן הַיָּשָׁן, הֲרֵי זֶה אֵין מֻתָּר לוֹ אֶלָּא הַיָּשָׁן בִּלְבַד, וְכָל שְׁאָר יַיִן אָסוּר:

משנה ט

פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּבִכְבוֹד בָּנָיו. אִם נָדַר לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ:

מָה רָאֲתָה אִמָּן לְהִתְגָּרֵשׁ. אִם לֹא שֶׁנִּמְצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וְנִמְצָא פּוֹגֵם אֶת בָּנָיו. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יְשַׁקֵּר שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְחָרֵט אֶלָּא שֶׁהוּא בּוֹשׁ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לִכְבוֹד בָּנָיו:

משנה י

אֶלָּא שֶׁהַנֶּדֶר טָעוּת. מֵעִקָּרוֹ, שֶׁבִּשְׁעַת הַנֶּדֶר הָיְתָה לְבָנָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ שְׁאֵלָה לְחָכָם:

מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּדַר וְכוּ'. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דְּחַסּוֹרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר אֲפִלּוּ כְּעוּרָה וְנַעֲשֵׂית יָפָה, שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂית לְבָנָה, וּמַעֲשֶׂה נַמִּי וְכוּ'. דְּתַנָּא קַמָּא לֹא שָׁרֵי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָיָה הַנֶּדֶר טָעוּת מֵעִקָּרוֹ, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה יָפָה בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר, וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית יָפָה אֶלָּא לְאַחַר הַנֶּדֶר, הַנֶּדֶר מֻתָּר, דְּכֵיוָן שֶׁיְּכוֹלִין לְיַפּוֹתָהּ לֹא הָיְתָה כְעוּרָה מֵעִקָּרָא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל:

תוכן העניינים

ברטנורא על משנה נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה