ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ד
אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן הוּא לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר הֲרֵי זֶה מֻתָּר. אַחַר שֶׁיַּתִּירֶנּוּ הֶחָכָם. וְכָל הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ, כְּשֶׁמַּתִּירִין לוֹ אֵין מַתִּירִין אֶלָּא בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ, דִּכְתִיב (שמות ד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שׁוּב, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, בְּמִדְיָן נָדַרְתָּ, בְּמִדְיָן לֵךְ וְהַתֵּר אֶת נִדְרְךָ. לְפִי שֶׁנִּשְׁבַּע מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ שֶׁלֹּא יָזוּז מִמִּדְיָן בְּלֹא רְשׁוּתוֹ, דִּכְתִיב (שם ב) וַיּוֹאֵל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ, וְהִצְרִיכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָלֶכֶת לְהַתִּיר נִדְרוֹ בְּפָנָיו: