ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ג
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם כְּנוֹלָד. נִרְאִין כְּנוֹלָד:
וְאֵינָן כְּנוֹלָד. וּפוֹתְחִין בָּהֶם:
אָמְרוּ לוֹ מֵת וְכוּ'. וְאַף עַל גַּב דְּמִיתָה נוֹלָד הָוֵי, הוֹאִיל וּפֵרֵשׁ בִּשְׁעַת נִדְרוֹ בַּעֲבוּר מָה הָיָה נוֹדֵר, נַעֲשֶׂה כְּתוֹלֶה נִדְרוֹ בַּדָּבָר, כְּאִלּוּ פֵּרֵשׁ כָּל זְמַן שֶׁאָבִיהָ קַיָּם, הִלְכָּךְ לֹא הָוֵי נוֹלָד. אֲבָל תְּנַאי גָּמוּר לֹא הָוֵי, הִלְכָּךְ צָרִיךְ הַתָּרָה. וּבַיְרוּשַׁלְמִי מוֹכַח שֶׁאֵין צָרִיךְ הַתָּרָה. וְכֵן פֵּרֵשׁ רַמְבַּ"ם: