ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ב
וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. קֻלָּא אַחֶרֶת בִּנְדָרִים:
פּוֹתְחִין. בִּנְדָרִים בְּנוֹלָד, כְּגוֹן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי וְנוֹלַד וְנִתְחַדֵּשׁ אַחַר שֶׁנָּדַר, וְאִלּוּ יָדַע בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ דָּבָר זֶה לֹא הָיָה נוֹדֵר:
וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. דְּטַעְמָא דַחֲרָטָה, מִשּׁוּם שֶׁעַל יְדֵי חֲרָטָה נֶעֱקַר הַנֶּדֶר מֵעִקָּרוֹ, וּבְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי אֵינוֹ נַעֲשֶׂה נֶדֶר עָקוּר מֵעִקָּרוֹ, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה לֹא הָיָה מַנִּיחַ מִלִּדֹּר כִּי הָיָה סָבוּר שֶׁלֹּא יָבֹא לְעוֹלָם:
וְנַעֲשָׂה סוֹפֵר. תַּלְמִיד חָכָם וְהַכֹּל צְרִיכִים לוֹ:
אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְקָרוֹב לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר. וּכְגוֹן שֶׁנָּדַר לִזְמַן וְלֹא הָיָה סָבוּר שֶׁיַּשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְּתוֹךְ אוֹתוֹ זְמַן וְיִצְטָרֵךְ לֵילֵךְ לְחֻפַּת בְּנוֹ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: