ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה א
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. כְּגוֹן שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ אִלּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁיֹּאמְרוּ הָעוֹלָם לְאָבִיךָ וּלְאִמְּךָ רְאוּ גִדּוּלִים שֶׁגִּדַּלְתֶּם, כַּמָּה בִּנְכֶם קַל בִּנְדָרִים, וְנִמְצֵאתָ מְזַלְזֵל בִּכְבוֹדָם, כְּלוּם הָיִיתָ נוֹדֵר:
וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא מְשַׁקֵּר, כִּי הוּא בּוֹשׁ לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה מַנִּיחַ מִלִּדֹּר בִּשְׁבִיל כְּבוֹדָם, וְנִמְצָא שֶׁחָכָם מַתִּיר נֶדֶר זֶה בְּלֹא חֲרָטָה. וּמַיְרֵי שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְחָרֵט מֵעִקָּרָא מֵעַצְמוֹ, דְּקָיְמָא לָן פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה וְאֵין צָרִיךְ לִמְצֹא לוֹ פֶּתַח בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מִתְחָרֵט מֵעַצְמוֹ מֵעִקָּרָא:
יִפְתְּחוּ לוֹ בִכְבוֹד הַמָּקוֹם. עַל מִלְּתֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָא פָּרֵיךְ, כִּי הֵיכִי דְּפוֹתְחִין בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יְשַׁקֵּר, יִפְתְּחוּ לוֹ נַמִּי בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם וְיֹאמְרוּ לוֹ אִלּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁתִּקָּרֵא רַע לִפְנֵי הַמָּקוֹם כְּלוּם הָיִיתָ נוֹדֵר. וְאָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מֵהָא לֹא תְסַיְּעָן, דְּאַף רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה בְהָא, דְּוַדַּאי יְשַׁקֵּר, דְּלֹא חֲצִיף אֱינַשׁ כֻּלֵּי הַאי דְּיֹאמַר שֶׁלֹּא הָיָה מַנִּיחַ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַמָּקוֹם, וְלֹא דָמִי לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּפָתַח לְהַהוּא גַבְרָא יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב כוּ', דְּהָתָם אוֹמֵר לוֹ מִן הַפְּסוּקִים כְּהַךְ דִּתְנַן בְּמַתְנִיתִין שֶׁעוֹבֵר עַל לֹא תִשְׂנָא וְלֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר. אֲבָל כְּשֶׁמַּזְכִּירִין לוֹ כְּבוֹד הַמָּקוֹם אָז וַדַּאי מְשַׁקֵּר. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אָבִיו וְאִמּוֹ. כְּגוֹן שֶׁהִדִּיר אֶת אָבִיו מִנְּכָסָיו: