ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ד
עוֹמֵד אֲבָל לֹא יוֹשֵׁב. מַתְנִיתִין אַיְרֵי כְּשֶׁנִּכְסֵי הַמְבַקֵּר אֲסוּרִים עַל הַחוֹלֶה, וּבִמְקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין שָׂכָר עַל הַיְשִׁיבָה עִם הַחוֹלֶה, שֶׁאִם יוֹשֵׁב עִמּוֹ וְאֵינוֹ נוֹטֵל שְׂכָרוֹ הַנָּהוּג הֲרֵי מְהַנֵּהוּ. אֲבָל עֲמִידָה, זְמַן מֻעָט הוּא וְאֵין רְגִילִין לִטֹּל עָלֶיהָ שָׂכָר:
רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ. רְפוּאַת גּוּפוֹ:
רְפוּאַת מָמוֹן. רְפוּאַת בְּהֶמְתּוֹ. לְפִי שֶׁחַיָּב אָדָם לְרַפְּאוֹת אֶת חֲבֵרוֹ כְּשֶׁחָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב) וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ, לְרַבּוֹת אֲבֵדַת גּוּפוֹ, וּמִצְוָה קָעָבֵיד, לְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁהִדִּירוֹ הֲנָאָה מִמֶּנּוּ מְרַפְּאוֹ בְיָדָיו כְּשֶׁחָלָה בְּגוּפוֹ. וְאִם חָלְתָה בְּהֶמְתּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְרַפְּאָהּ בְּיָדַיִם מִפְּנֵי שֶׁמְּהַנֵּהוּ, אֲבָל אוֹמֵר לוֹ סַם פְּלוֹנִי יָפֶה לָהּ, סַם פְּלוֹנִי רַע לָהּ:
אֲבָל לֹא בִקְטַנָּה. מִפְּנֵי שֶׁמְּהַנֵּהוּ כְּשֶׁמַּגְבִּיהַּ עָלָיו אֶת הַמַּיִם:
אֲבָל לֹא בִימוֹת הַגְּשָׁמִים. מִפְּנֵי שֶׁמְּחַמְּמוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
אֲבָל לֹא מִן הַתַּמְחוּי. לֹא יֹאכַל עִמּוֹ בִּכְלִי אֶחָד, שֶׁמָּא יַנִּיחַ מִלֶּאֱכֹל מָנָה יָפָה שֶׁבּוֹ כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל זֶה הַמֻּדָּר הֲנָאָה מִמֶּנּוּ, אוֹ שֶׁמָּא יְקָרֵב לְפָנָיו חֲתִיכָה שֶׁיֹּאכַל, וְנִמְצָא מְהַנֵּהוּ:
אֲבָל אוֹכֵל הוּא [עִמּוֹ] מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר. לְבַעַל הַבַּיִת. רְאוּבֵן אוֹכֵל בִּקְעָרָה שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁכְּשֶׁיַּחֲזִירֶנָּה לְבַעַל הַבַּיִת יַחֲזֹר בַּעַל הַבַּיִת וְיִשְׁלְחֶנָּה לְשִׁמְעוֹן שֶׁמֻּדָּר הֲנָאָה מִמֶּנּוּ, וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יְשַׁיֵּר בַּקְּעָרָה כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנָּה שִׁמְעוֹן וְנִמְצָא מְהַנֵּהוּ:
הָאֵבוּס שֶׁלִּפְנֵי הַפּוֹעֲלִים. כְּלִי גָּדוֹל שֶׁמְּמַלְּאִים אוֹתוֹ וְאוֹכְלִים בּוֹ כָּל הַפּוֹעֲלִים בְּיַחַד:
לֹא יַעֲשֶׂה עִמּוֹ בְאֻמָּן. לֹא יִקְצֹר עִמּוֹ בְּאוֹתָהּ שׁוּרָה שֶׁהוּא קוֹצֵר, שֶׁגּוֹרֵם לוֹ שֶׁמְּמַהֵר לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ כְּשֶׁמּוֹצֵא הַמָּקוֹם פָּנוּי, וְנִמְצָא מְהַנֵּהוּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: