ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד
משנה א
אֵין בֵּין הַמֻּדָּר. אֶלָּא דְרִיסַת הָרֶגֶל. לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אַרְצוֹ, אוֹ לְהַשְׁאִיל כֵּלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶם אֹכֶל נֶפֶשׁ, שֶׁמֻּתָּרִין בַּמֻּדָּר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל, וַאֲסוּרִין בַּמֻּדָּר הֵימֶנּוּ הֲנָאָה:
נָפָה וּכְבָרָה רֵחַיִם וְתַנּוּר. שֶׁמְּתַקְּנִים בָּהֶם אֹכֶל נֶפֶשׁ. וְכָל שֶׁכֵּן קְדֵרָה וְשַׁפּוּד שֶׁהָאֹכֶל עוֹמֵד בְּתוֹכוֹ. וּמֻדָּר מַאֲכָל דִּתְנַן בְּמַתְנִיתִין, הוּא שֶׁיֹּאמַר לוֹ הֲנָאַת מַאֲכָלְךָ עָלַי קוֹנָם:
מְקוֹם שֶׁמַּשְׂכִּירִין כַּיּוֹצֵא בָהֶם. דְּכֵיוָן דְּדֶרֶךְ לְהַשְׂכִּיר כַּיּוֹצֵא בָּזֶה וְהוּא מוֹחֵל לוֹ הַשְּׂכִירוּת, בְּאוֹתָם הַדָּמִים יָכוֹל לִקְנוֹת אֹכֶל נֶפֶשׁ, וְהוּא הִדִּירוֹ מֵהֲנָאָה הַמְּבִיאָה לִידֵי מַאֲכָל:
משנה ב
שׁוֹקֵל לוֹ שִׁקְלוֹ. מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁחַיָּב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל שָׁנָה לְצֹרֶךְ קָרְבְּנוֹת צִבּוּר. וְהַמַּדִּיר יָכוֹל לִשְׁקֹל בִּשְׁבִילוֹ, דְּמִצְוָה בְּעָלְמָא קָעָבֵיד:
וּפוֹרֵעַ לוֹ חוֹבוֹ. אִית דְּמוֹקְמִי לַהּ דַּוְקָא בְּחוֹב שֶׁהִתְנָה לֹוֶה עִם הַמַּלְוֶה שֶׁלֹּא יִפְרְעֶנּוּ אֶלָּא לִכְשֶׁיִּרְצֶה וְלֹא יוּכַל הַמַּלְוֶה לְלָחְצוֹ, וְהַשְׁתָּא לֹא אַהֲנֵי לֵיהּ מִידֵי בְּמַה שֶּׁפּוֹרֵעַ חוֹבוֹ. וְאִית דְּמוֹקְמִי לַהּ בְּכָל חוֹב שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מוֹנֵעַ אֶת בַּעַל חוֹבוֹ שֶׁלֹּא יִתְבְּעֶנּוּ, וּמְנִיעַת תְּבִיעָה אֵינָהּ בִּכְלַל הֲנָאָה:
וּמַחֲזִיר לוֹ אֲבֵדָתוֹ. בֵּין שֶׁהָיוּ נִכְסֵי מַחֲזִיר אֲסוּרִים עַל בַּעַל אֲבֵדָה, בֵּין שֶׁהָיוּ נִכְסֵי בַּעַל אֲבֵדָה אֲסוּרִים עַל הַמַּחֲזִיר, מִשּׁוּם דְּמִצְוָה קָעָבֵיד:
וּבִמְקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר תִּפֹּל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ. כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם מֻדָּרִים הֲנָאָה זֶה מִזֶּה, אִם הוּא נוֹטֵל שָׂכָר נִמְצָא נֶהֱנֶה, וְאִם אֵינוֹ נוֹטֵל שָׂכָר נִמְצָא מְהַנֶּה, לְפִיכָךְ תִּפֹּל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ. וְלֹא אָמְרִינַן יוֹלִיךְ הֲנָאָה לְיַם הַמֶּלַח, לְפִי שֶׁאָסַר עָלָיו הֲנָאָתוֹ כְּהֶקְדֵּשׁ, הִלְכָּךְ כָּל הֲנָאָה הַבָּאָה לְיָדוֹ מִמֶּנּוּ הֶקְדֵּשׁ הִיא:
משנה ג
וְתוֹרֵם תְּרוּמָתוֹ וּמַעַשְׂרוֹתָיו לְדַעְתּוֹ. כְּגוֹן שֶׁאָמַר כָּל הָרוֹצֶה לִתְרֹם יָבֹא וְיִתְרֹם. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ לִתְרֹם, שֶׁהֲרֵי עוֹשֵׂהוּ שָׁלִיחַ וַהֲנָאָה הִיא לוֹ שֶׁעוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ:
וּמַקְרִיב לוֹ קִנֵּי זָבִין וְזָבוֹת. כֹּהֵן שֶׁהִדִּיר אֶת יִשְׂרָאֵל הֲנָאָה מִמֶּנּוּ, יָכוֹל לְהַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו שֶׁמֵּבִיא עַל זָב וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת:
וּמְלַמְּדוֹ מִדְרָשׁ. סִפְרָא וְסִפְרִי, שֶׁהוּא מִדְרַשׁ הַפְּסוּקִים:
הֲלָכוֹת. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי:
אַגָּדוֹת. דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁהִסְמִיכוּם עַל הַפְּסוּקִים. וְטַעֲמָא דְּשָׁרֵי לְלַמְּדוֹ כָּל הָנֵי, שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִקַּח שָׂכָר כְּדֵי לְלַמֵּד אֶת חֲבֵרוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה, וְאֵין כָּאן הֲנָאָה, דְּמִצְוָה קָעָבֵיד:
אֲבָל לֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא. שֶׁמֻּתָּר לִטֹּל שָׂכָר עַל לִמּוּד הַמִּקְרָא, שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא שְׂכַר פִּסּוּק טְעָמִים לְנַגֵּן הַמִּקְרָאוֹת כְּהִלְכָתָן, וְלָאו דְּאוֹרַיְתָא הוּא וְשָׁרֵי לִטֹּל שָׂכָר עָלָיו, וְאִם אֵינוֹ נוֹטֵל נִמְצָא מְהַנֵּהוּ, וְאִם נוֹטֵל נִמְצָא נֶהֱנֶה. וְדַוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִטֹּל שָׂכָר עַל הַמִּקְרָא, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין נוֹטְלִין שָׂכָר עַל הַמִּקְרָא אַף הַמִּקְרָא שָׁרֵי לְלַמְּדוֹ:
אֲבָל מְלַמֵּד הוּא אֶת בָּנָיו. וְאַף עַל גַּב דְּמִצְוָה עַל הָאָב לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ וְזֶה מוֹצִיאוֹ מִידֵי חוֹבָתוֹ, לֹא מִקַּרְיָא הֲנָאָה, דְּמִצְוֹת לָאו לֶהֱנוֹת נִתְּנוּ. וְגַם אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מוֹצֵא אַחֵר שֶׁהָיָה מְלַמְּדוֹ חִנָּם:
וְלֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ. דְּנִיחָא לֵיהּ בְּפִטּוּמָהּ וְקָא מְהַנֵּי לֵיהּ:
טְמֵאָה נַפְשָׁהּ וְגוּפָהּ לַשָּׁמָיִם. דְּלִמְלָאכָה קָיְמָא וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עַל פִּטּוּמָהּ:
שֶׁאִם יִרְצֶה מוֹכְרָהּ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים. לַאֲכִילָה וְנוֹטֵל דָּמִים יְתֵרִים בִּשְׁבִיל פִּטּוּמָהּ:
משנה ד
עוֹמֵד אֲבָל לֹא יוֹשֵׁב. מַתְנִיתִין אַיְרֵי כְּשֶׁנִּכְסֵי הַמְבַקֵּר אֲסוּרִים עַל הַחוֹלֶה, וּבִמְקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין שָׂכָר עַל הַיְשִׁיבָה עִם הַחוֹלֶה, שֶׁאִם יוֹשֵׁב עִמּוֹ וְאֵינוֹ נוֹטֵל שְׂכָרוֹ הַנָּהוּג הֲרֵי מְהַנֵּהוּ. אֲבָל עֲמִידָה, זְמַן מֻעָט הוּא וְאֵין רְגִילִין לִטֹּל עָלֶיהָ שָׂכָר:
רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ. רְפוּאַת גּוּפוֹ:
רְפוּאַת מָמוֹן. רְפוּאַת בְּהֶמְתּוֹ. לְפִי שֶׁחַיָּב אָדָם לְרַפְּאוֹת אֶת חֲבֵרוֹ כְּשֶׁחָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב) וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ, לְרַבּוֹת אֲבֵדַת גּוּפוֹ, וּמִצְוָה קָעָבֵיד, לְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁהִדִּירוֹ הֲנָאָה מִמֶּנּוּ מְרַפְּאוֹ בְיָדָיו כְּשֶׁחָלָה בְּגוּפוֹ. וְאִם חָלְתָה בְּהֶמְתּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְרַפְּאָהּ בְּיָדַיִם מִפְּנֵי שֶׁמְּהַנֵּהוּ, אֲבָל אוֹמֵר לוֹ סַם פְּלוֹנִי יָפֶה לָהּ, סַם פְּלוֹנִי רַע לָהּ:
אֲבָל לֹא בִקְטַנָּה. מִפְּנֵי שֶׁמְּהַנֵּהוּ כְּשֶׁמַּגְבִּיהַּ עָלָיו אֶת הַמַּיִם:
אֲבָל לֹא בִימוֹת הַגְּשָׁמִים. מִפְּנֵי שֶׁמְּחַמְּמוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
אֲבָל לֹא מִן הַתַּמְחוּי. לֹא יֹאכַל עִמּוֹ בִּכְלִי אֶחָד, שֶׁמָּא יַנִּיחַ מִלֶּאֱכֹל מָנָה יָפָה שֶׁבּוֹ כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל זֶה הַמֻּדָּר הֲנָאָה מִמֶּנּוּ, אוֹ שֶׁמָּא יְקָרֵב לְפָנָיו חֲתִיכָה שֶׁיֹּאכַל, וְנִמְצָא מְהַנֵּהוּ:
אֲבָל אוֹכֵל הוּא [עִמּוֹ] מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר. לְבַעַל הַבַּיִת. רְאוּבֵן אוֹכֵל בִּקְעָרָה שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁכְּשֶׁיַּחֲזִירֶנָּה לְבַעַל הַבַּיִת יַחֲזֹר בַּעַל הַבַּיִת וְיִשְׁלְחֶנָּה לְשִׁמְעוֹן שֶׁמֻּדָּר הֲנָאָה מִמֶּנּוּ, וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יְשַׁיֵּר בַּקְּעָרָה כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנָּה שִׁמְעוֹן וְנִמְצָא מְהַנֵּהוּ:
הָאֵבוּס שֶׁלִּפְנֵי הַפּוֹעֲלִים. כְּלִי גָּדוֹל שֶׁמְּמַלְּאִים אוֹתוֹ וְאוֹכְלִים בּוֹ כָּל הַפּוֹעֲלִים בְּיַחַד:
לֹא יַעֲשֶׂה עִמּוֹ בְאֻמָּן. לֹא יִקְצֹר עִמּוֹ בְּאוֹתָהּ שׁוּרָה שֶׁהוּא קוֹצֵר, שֶׁגּוֹרֵם לוֹ שֶׁמְּמַהֵר לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ כְּשֶׁמּוֹצֵא הַמָּקוֹם פָּנוּי, וְנִמְצָא מְהַנֵּהוּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
משנה ה
מִן הַנּוֹטוֹת. פֵּרוֹת תְּלוּיִין הַנּוֹטִין חוּץ מִן הַפַּרְדֵּס:
וּבַשְּׁבִיעִית לֹא יֵרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ. אַף עַל גַּב דְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית רַחְמָנָא אַפְקְרִינְהוּ, גּוּף הַקַּרְקַע לֹא אַפְקַר רַחְמָנָא, וְחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא בְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּרוֹת יִשְׁהֶה בַשָּׂדֶה וְיִתְעַכֵּב שָׁם וְיֵהָנֶה מִגּוּף הַקַּרְקַע שֶׁאֵינוֹ הֶפְקֵר:
משנה ו
הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ, וְהוּא אָסַר הֲנָאַת אוֹתוֹ פְּלוֹנִי עָלָיו. וְכֵן לֹא יַלְוֶנּוּ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ:
וְלֹא יִמְכֹּר לוֹ. בְּפָחוֹת מִשָּׁוְיוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקַּח מִמֶּנּוּ נַמִּי בְּפָחוֹת מִשָּׁוְיוֹ וְנִמְצָא נֶהֱנֶה:
אִם הָיָה דַרְכּוֹ לַחֲרֹשׁ הוּא אָסוּר. דְּלֹא אִכַּוַּן אֶלָּא שֶׁלֹּא יַחֲרֹשׁ הוּא עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָגִיל, אֲבָל אֲחֵרִים יַחְרְשׁוּ:
וְאִם אֵין דַּרְכּוֹ לַחֲרֹשׁ. דַּעְתּוֹ הָיָה שֶׁלֹּא יַחְרְשׁוּ בָהּ לֹא הוּא וְלֹא אֲחֵרִים:
משנה ז
וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל. אוֹרְחָא דְמִלְּתָא נָקַט, וְהוּא הַדִּין אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ מַה יֹּאכַל:
וּבָא זֶה וְנוֹטֵל מִזֶּה. אִם יִרְצֶה לִתֵּן לוֹ, וְאֵינוֹ עוֹבֵר עַל נִדְרוֹ. אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְכוֹפוֹ לְשַׁלֵּם לוֹ, דְּהָא לֹא אָמַר לוֹ תֵּן לוֹ וַאֲנִי אֶפְרַע. וְאִם אָמַר לוֹ כֵן, אָסוּר, דְּהָא שָׁלִיחַ שַׁוְּיֵהּ:
משנה ח
וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. דְּכֵיוָן שֶׁאֵין שָׁם אַחֵר שֶׁיָּכוֹל לִזְכּוֹת אֶלָּא הוּא, הָוֵי כְמַתָּנָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. וְדַוְקָא בְּאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל הוּא דְשָׁרוּ רַבָּנָן, אֲבָל בֶּאֱינִישׁ אַחֲרִינָא לֹא: