ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ג
וְתוֹרֵם תְּרוּמָתוֹ וּמַעַשְׂרוֹתָיו לְדַעְתּוֹ. כְּגוֹן שֶׁאָמַר כָּל הָרוֹצֶה לִתְרֹם יָבֹא וְיִתְרֹם. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ לִתְרֹם, שֶׁהֲרֵי עוֹשֵׂהוּ שָׁלִיחַ וַהֲנָאָה הִיא לוֹ שֶׁעוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ:
וּמַקְרִיב לוֹ קִנֵּי זָבִין וְזָבוֹת. כֹּהֵן שֶׁהִדִּיר אֶת יִשְׂרָאֵל הֲנָאָה מִמֶּנּוּ, יָכוֹל לְהַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו שֶׁמֵּבִיא עַל זָב וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת:
וּמְלַמְּדוֹ מִדְרָשׁ. סִפְרָא וְסִפְרִי, שֶׁהוּא מִדְרַשׁ הַפְּסוּקִים:
הֲלָכוֹת. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי:
אַגָּדוֹת. דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁהִסְמִיכוּם עַל הַפְּסוּקִים. וְטַעֲמָא דְּשָׁרֵי לְלַמְּדוֹ כָּל הָנֵי, שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִקַּח שָׂכָר כְּדֵי לְלַמֵּד אֶת חֲבֵרוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה, וְאֵין כָּאן הֲנָאָה, דְּמִצְוָה קָעָבֵיד:
אֲבָל לֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא. שֶׁמֻּתָּר לִטֹּל שָׂכָר עַל לִמּוּד הַמִּקְרָא, שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא שְׂכַר פִּסּוּק טְעָמִים לְנַגֵּן הַמִּקְרָאוֹת כְּהִלְכָתָן, וְלָאו דְּאוֹרַיְתָא הוּא וְשָׁרֵי לִטֹּל שָׂכָר עָלָיו, וְאִם אֵינוֹ נוֹטֵל נִמְצָא מְהַנֵּהוּ, וְאִם נוֹטֵל נִמְצָא נֶהֱנֶה. וְדַוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִטֹּל שָׂכָר עַל הַמִּקְרָא, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין נוֹטְלִין שָׂכָר עַל הַמִּקְרָא אַף הַמִּקְרָא שָׁרֵי לְלַמְּדוֹ:
אֲבָל מְלַמֵּד הוּא אֶת בָּנָיו. וְאַף עַל גַּב דְּמִצְוָה עַל הָאָב לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ וְזֶה מוֹצִיאוֹ מִידֵי חוֹבָתוֹ, לֹא מִקַּרְיָא הֲנָאָה, דְּמִצְוֹת לָאו לֶהֱנוֹת נִתְּנוּ. וְגַם אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מוֹצֵא אַחֵר שֶׁהָיָה מְלַמְּדוֹ חִנָּם:
וְלֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ. דְּנִיחָא לֵיהּ בְּפִטּוּמָהּ וְקָא מְהַנֵּי לֵיהּ:
טְמֵאָה נַפְשָׁהּ וְגוּפָהּ לַשָּׁמָיִם. דְּלִמְלָאכָה קָיְמָא וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עַל פִּטּוּמָהּ:
שֶׁאִם יִרְצֶה מוֹכְרָהּ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים. לַאֲכִילָה וְנוֹטֵל דָּמִים יְתֵרִים בִּשְׁבִיל פִּטּוּמָהּ: