ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
שׁוֹקֵל לוֹ שִׁקְלוֹ. מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁחַיָּב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל שָׁנָה לְצֹרֶךְ קָרְבְּנוֹת צִבּוּר. וְהַמַּדִּיר יָכוֹל לִשְׁקֹל בִּשְׁבִילוֹ, דְּמִצְוָה בְּעָלְמָא קָעָבֵיד:
וּפוֹרֵעַ לוֹ חוֹבוֹ. אִית דְּמוֹקְמִי לַהּ דַּוְקָא בְּחוֹב שֶׁהִתְנָה לֹוֶה עִם הַמַּלְוֶה שֶׁלֹּא יִפְרְעֶנּוּ אֶלָּא לִכְשֶׁיִּרְצֶה וְלֹא יוּכַל הַמַּלְוֶה לְלָחְצוֹ, וְהַשְׁתָּא לֹא אַהֲנֵי לֵיהּ מִידֵי בְּמַה שֶּׁפּוֹרֵעַ חוֹבוֹ. וְאִית דְּמוֹקְמִי לַהּ בְּכָל חוֹב שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מוֹנֵעַ אֶת בַּעַל חוֹבוֹ שֶׁלֹּא יִתְבְּעֶנּוּ, וּמְנִיעַת תְּבִיעָה אֵינָהּ בִּכְלַל הֲנָאָה:
וּמַחֲזִיר לוֹ אֲבֵדָתוֹ. בֵּין שֶׁהָיוּ נִכְסֵי מַחֲזִיר אֲסוּרִים עַל בַּעַל אֲבֵדָה, בֵּין שֶׁהָיוּ נִכְסֵי בַּעַל אֲבֵדָה אֲסוּרִים עַל הַמַּחֲזִיר, מִשּׁוּם דְּמִצְוָה קָעָבֵיד:
וּבִמְקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר תִּפֹּל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ. כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם מֻדָּרִים הֲנָאָה זֶה מִזֶּה, אִם הוּא נוֹטֵל שָׂכָר נִמְצָא נֶהֱנֶה, וְאִם אֵינוֹ נוֹטֵל שָׂכָר נִמְצָא מְהַנֶּה, לְפִיכָךְ תִּפֹּל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ. וְלֹא אָמְרִינַן יוֹלִיךְ הֲנָאָה לְיַם הַמֶּלַח, לְפִי שֶׁאָסַר עָלָיו הֲנָאָתוֹ כְּהֶקְדֵּשׁ, הִלְכָּךְ כָּל הֲנָאָה הַבָּאָה לְיָדוֹ מִמֶּנּוּ הֶקְדֵּשׁ הִיא: