ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה א
אֵין בֵּין הַמֻּדָּר. אֶלָּא דְרִיסַת הָרֶגֶל. לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אַרְצוֹ, אוֹ לְהַשְׁאִיל כֵּלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶם אֹכֶל נֶפֶשׁ, שֶׁמֻּתָּרִין בַּמֻּדָּר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל, וַאֲסוּרִין בַּמֻּדָּר הֵימֶנּוּ הֲנָאָה:
נָפָה וּכְבָרָה רֵחַיִם וְתַנּוּר. שֶׁמְּתַקְּנִים בָּהֶם אֹכֶל נֶפֶשׁ. וְכָל שֶׁכֵּן קְדֵרָה וְשַׁפּוּד שֶׁהָאֹכֶל עוֹמֵד בְּתוֹכוֹ. וּמֻדָּר מַאֲכָל דִּתְנַן בְּמַתְנִיתִין, הוּא שֶׁיֹּאמַר לוֹ הֲנָאַת מַאֲכָלְךָ עָלַי קוֹנָם:
מְקוֹם שֶׁמַּשְׂכִּירִין כַּיּוֹצֵא בָהֶם. דְּכֵיוָן דְּדֶרֶךְ לְהַשְׂכִּיר כַּיּוֹצֵא בָּזֶה וְהוּא מוֹחֵל לוֹ הַשְּׂכִירוּת, בְּאוֹתָם הַדָּמִים יָכוֹל לִקְנוֹת אֹכֶל נֶפֶשׁ, וְהוּא הִדִּירוֹ מֵהֲנָאָה הַמְּבִיאָה לִידֵי מַאֲכָל: