ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ב
וְתוֹלָה. הַכֶּתֶם שֶׁמָּצְאָה:
בְּכָל דָּבָר שֶׁהִיא יְכוֹלָה לִתְלוֹת. לוֹמַר שֶׁלֹּא מִמֶּנָּה הָיָה:
מַאֲכֹלֶת. כִּנָּה:
עַד כַּמָּה הִיא תוֹלָה. בְּדַם מַאֲכֹלֶת:
עַד כַּגְּרִיס. אֲבָל טְפֵי מֵהָכִי אֵין דַּם מַאֲכֹלֶת כָּל כָּךְ גָּדוֹל. וּבְהָכִי מִיהָא תַּלְיָא וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדְעָה שֶׁהָרְגָה. וְרַבִּי חֲנִינָא פָּלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא דְּאָמַר הָרְגָה אִין, לֹא הָרְגָה לֹא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס:
וְתוֹלָה בִבְנָהּ וּבְבַעְלָהּ. הַשּׁוֹכְבִים אֶצְלָהּ אִם יֵשׁ בָּהֶן מַכָּה, לוֹמַר שֶׁכֶּתֶם זֶה מֵהֶן הָיָה:
וְאִם יֵשׁ בָּהּ מַכָּה. שֶׁהֶעֶלְתָה קְרוּם:
וְהִיא יְכוֹלָה לְהִתְגַּלַּע. לְהִגָּלוֹת. מִלְּשׁוֹן לִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב (משלי יז). כְּלוֹמַר, שֶׁיָּסִיר הַקְּרוּם וִיקַלֵּף וְתִתְגַּלֶּה הַמַּכָּה וְיֵצֵא מִמֶּנָּה דָּם, תּוֹלָה בָהּ: