ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח
משנה א
הָרוֹאָה כֶתֶם. כְּנֶגֶד בֵּית הַתֻּרְפָּה. בֵּית הָעֶרְוָה:
טְמֵאָה. דְּאִיכָּא לְמֵימַר, דָּם מֵאוֹתוֹ מָקוֹם נָפַל:
עַל עֲקֵבָהּ. זִמְנִין דְּמִתְרְמֵי וְנָגַע בְּאוֹתוֹ מָקוֹם:
וְעַל רֹאשׁ גּוּדָלָהּ. דְּבַהֲדֵי דְּפָסְעָה מִתְרְמֵי גּוּדָל שֶׁבְּרַגְלָהּ לִהְיוֹת תַּחַת אוֹתוֹ מָקוֹם וְדָם נוֹטֵף עָלָיו:
עַל שׁוֹקָהּ וְעַל פַּרְסוֹתֶיהָ מִבִּפְנִים טְמֵאָה. כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד וּמְחַבֵּר רַגְלָיו וְשׁוֹקָיו זוֹ בָּזוֹ, כָּל מַה שֶּׁמְּחֻבָּר מֵהֶם זוֹ עִם זוֹ, קָרוּי לִפְנִים:
מִבַּחוּץ. מִכָּאן וּמִכָּאן:
וְעַל הַצְּדָדִין. אֲחוֹרֵי הַשּׁוֹק כָּל גָּבְהָן כְּנֶגֶד הֶעָקֵב, וּלְפָנָיו כָּל גָּבְהָן כְּנֶגֶד הָרֶגֶל, קְרוּיִים צְדָדִים:
מִן הַחֲגוֹר וּלְמַטָּה. כְּנֶגֶד בֵּית הַתֻּרְפָּה הוּא:
אִם מַגִּיעַ כְּנֶגֶד בֵּית הַתֻּרְפָּה. כְּגוֹן שֶׁנִּמְצָא בְּרֹאשׁ בֵּית יָדָהּ סָמוּךְ לַיָּד, שֶׁפְּעָמִים שֶׁפּוֹשַׁטְתָּן מִזְּרוֹעַ וְנוֹפֵל כְּנֶגֶד מַטָּה:
וְאִם לָאו. שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד בֵּית הַתֻּרְפָּה, כְּגוֹן שֶׁנִּמְצָא סָמוּךְ לַכְּתֵפוֹת:
שֶׁהוּא חוֹזֵר. פְּעָמִים שֶׁרֹאשׁ הֶחָלוּק נֶהֱפָךְ כְּנֶגֶד פָּנֶיהָ שֶׁל מַטָּה:
וְכֵן בַּפּוֹלְיוֹן. מִטְפַּחַת שֶׁהִיא מִתְכַּסָּה בּוֹ:
משנה ב
וְתוֹלָה. הַכֶּתֶם שֶׁמָּצְאָה:
בְּכָל דָּבָר שֶׁהִיא יְכוֹלָה לִתְלוֹת. לוֹמַר שֶׁלֹּא מִמֶּנָּה הָיָה:
מַאֲכֹלֶת. כִּנָּה:
עַד כַּמָּה הִיא תוֹלָה. בְּדַם מַאֲכֹלֶת:
עַד כַּגְּרִיס. אֲבָל טְפֵי מֵהָכִי אֵין דַּם מַאֲכֹלֶת כָּל כָּךְ גָּדוֹל. וּבְהָכִי מִיהָא תַּלְיָא וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדְעָה שֶׁהָרְגָה. וְרַבִּי חֲנִינָא פָּלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא דְּאָמַר הָרְגָה אִין, לֹא הָרְגָה לֹא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס:
וְתוֹלָה בִבְנָהּ וּבְבַעְלָהּ. הַשּׁוֹכְבִים אֶצְלָהּ אִם יֵשׁ בָּהֶן מַכָּה, לוֹמַר שֶׁכֶּתֶם זֶה מֵהֶן הָיָה:
וְאִם יֵשׁ בָּהּ מַכָּה. שֶׁהֶעֶלְתָה קְרוּם:
וְהִיא יְכוֹלָה לְהִתְגַּלַּע. לְהִגָּלוֹת. מִלְּשׁוֹן לִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב (משלי יז). כְּלוֹמַר, שֶׁיָּסִיר הַקְּרוּם וִיקַלֵּף וְתִתְגַּלֶּה הַמַּכָּה וְיֵצֵא מִמֶּנָּה דָּם, תּוֹלָה בָהּ:
משנה ג
דָּם וְלֹא כָתֶם. וַחֲכָמִים הוּא דְּגַזּוּר עַל הַכְּתָמִים, לְפִיכָךְ הוֹלְכִים בָּהֶם לְהָקֵל:
משנה ד
עֵד שֶׁהוּא נָתוּן תַּחַת הַכַּר. הַבֶּגֶד שֶׁמְּקַנַּחַת בּוֹ אֶת עַצְמָהּ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, קָרוּי עֵד:
דָּם עָגֹל טָהוֹר. דְּדַם מַאֲכֹלֶת הוּא:
מָשׁוּךְ טָמֵא. וְאִם טִפָּה מְשׁוּכָה הִיא, טְמֵאָה, שֶׁחֶזְקָתָהּ שֶׁהִיא מִמֶּנָּה, וּבְעֵת שֶׁקִּנְּחָה עַצְמָהּ נִתְלָה זֶה הַדָּם בָּעֵד:
דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר רַבִּי צָדוֹק. וְכֵן הֲלָכָה: