ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז
משנה א
דַּם הַנִּדָּה. מְטַמְּאִין לַחִין. דִּכְתִיב (ויקרא טו) וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ, מַה שֶּׁזָּב מִמֶּנָּה טָמֵא כְּמוֹתָהּ, וּבְשָׁעָה שֶׁזָּב לַח הוּא:
וּמְטַמְּאִים יְבֵשִׁים. דִּכְתִיב (שם) דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ, בַּהֲוָיָתוֹ יְהֵא, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְיַבֵּשׁ:
וּבְשַׂר הַמֵּת. מְטַמֵּא יָבֵשׁ, דִּכְתִיב (במדבר יב) אוֹ בְּעֶצֶם אָדָם, אָדָם דּוּמְיָא דְּעֶצֶם, מָה עֶצֶם יָבֵשׁ אַף בָּשָׂר יָבֵשׁ:
וְהַנִּיעַ. רֹק רַךְ שֶׁיּוֹצֵא עַל יְדֵי נִעְנוּעַ. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי, לֵחָה הַיּוֹרֶדֶת מִן הַחֹטֶם. וּמִמַּעְיְנוֹת הַזָּב הֵן וַהֲווּ אַב הַטֻּמְאָה:
וְהַשֶּׁרֶץ. דִּכְתִיב (ויקרא יא) הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם, כְּעֵין מוֹתָם, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהֵם לַחִים כְּמוֹ שֶׁהָיוּ בְּעֵת מוֹתָם. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהַשִּׁדְרָה קַיֶּמֶת וְהָעֲצָמוֹת מְחֻבָּרוֹת בַּשִּׁדְרָה, הוֹאִיל וְצוּרָתוֹ נִכֶּרֶת, כְּלַח הוּא נֶחֱשָׁב:
וְהַנְּבֵלָה. דִּכְתִיב (שם) כִּי יָמוּת, כְּעֵין מִיתָה:
וְהַשִּׁכְבַת זֶרַע. שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְהַזְרִיעַ:
מְטַמְּאִין לַחִין וְאֵין מְטַמְּאִין יְבֵשִׁין. הַזּוֹב מְטַמֵּא לַח וְלֹא יָבֵשׁ, דִּכְתִיב (שם טו) רָר בְּשָׂרוֹ אֶת זוֹבוֹ, כְּמִין רִיר שֶׁהוּא לַח. כְּמוֹ וַיּוֹרֶד רִירוֹ עַל זְקָנוֹ (שמואל א כא):
וְהַנִּיעַ וְהָרֹק. דִּכְתִיב (ויקרא טו) וְכִי יָרֹק, וּבָעֵת שֶׁיָּרֹק לַח הוּא:
וְכַמָּה הִיא שְׁרִיָּתָן. דְּנֵימָא אִי הָדְרָא בְּכִי הַאי שִׁעוּרָא לַחִין הֵן:
בְּפוֹשְׁרִים מֵעֵת לְעֵת. אֲבָל אִי צְרִיכֵי טְפֵי מַיִם חַמִּים, אוֹ יוֹתֵר מִזְּמַן מֵעֵת לְעֵת, יְבֵשִׁין הֵן:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּשַׂר הַמֵּת יָבֵשׁ, טָהוֹר. מִלְּטַמֵּא בְּכַזַּיִת. אֲבָל מְטַמֵּא טֻמְאַת רָקָב כִּמְלֹא תַּרְוָד. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
משנה ב
מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ. כָּל טָהֳרוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בַּמָּבוֹי. דְּמָבוֹי רְשׁוּת הַיָּחִיד הוּא לְעִנְיַן טֻמְאָה, וּסְפֵקוֹ טָמֵא:
אוֹ עַד שְׁעַת כִּבּוּד. מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בּוֹדְקִין מְבוֹאוֹתֵיהֶן בִּשְׁעַת כִּבּוּדֵיהֶן, וְאִם הָיָה שָׁם שֶׁרֶץ הָיָה רוֹאֶה אוֹתוֹ:
וְכֵן כֶּתֶם שֶׁנִּמְצָא בְחָלוּק מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ. כָּל טָהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה הָאִשָּׁה מִיּוֹם כִּבּוּס. אֲבָל אוֹתָן שֶׁל קֹדֶם כִּבּוּס, לֹא, מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בּוֹדְקוֹת חֲלוּקֵיהֶם בִּשְׁעַת כִּבּוּסֵיהֶן:
הַיָּבֵשׁ מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ. עַד שְׁעַת כִּבּוּד. דְּאִיכָּא לְמֵימַר לְאַחַר כִּבּוּד מִיָּד נָפַל:
אֲבָל הַלַּח אֵינוֹ מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ. אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁנּוּכַל לוֹמַר אִם נָפַל בְּאוֹתוֹ יוֹם עֲדַיִן יָכוֹל לִהְיוֹת עַכְשָׁיו לַח. אֲבָל עַד שְׁעַת הַכִּבּוּד לִזְמַן מְרֻבֶּה, לֹא, דְּהָא לַח הוּא, וְאִי מֵהַהִיא שַׁעְתָּהּ נָפַל, הֲוָה מִתְעֲבֵיד יָבֵשׁ. וְדַוְקָא בְּשֶׁרֶץ הוּא דְּפָלֵיג רַבִּי שִׁמְעוֹן בֵּין לַח לְיָבֵשׁ. אֲבָל בְּכֶתֶם, אֲפִלּוּ לַח מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ עַד שְׁעַת כִּבּוּס, דְּאֵימַר יָבֵשׁ הָיָה וּמַיָּא הוּא דְּנָפַל עֲלֵיהּ. אֲבָל בְּשֶׁרֶץ לֵיכָּא לְמֵימַר הָכִי, דְּאִי אִיתָא דְּמַיִם נָפוּל עֲלֵיהּ, אִמַּרְטוֹטֵי אִמַּרְטוּט. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
משנה ג
הַבָּאִים מֵרְקָם. שֶׁהֵן נָכְרִים וְדָמָן טָהוֹר. וְאַף עַל גַּב דְּרַבָּנָן גָּזְרוּ עַל הַנָּכְרִים שֶׁיִּהְיוּ כַּזָּבִים לְכָל דִּבְרֵיהֶם, עַל כִּתְמֵיהֶם לֹא גָּזְרוּ:
מֵרֶקֶם. בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר, מְתַרְגְּמִינַן בֵּין רֶקֶם וּבֵין חַגְּרָא:
שֶׁהֵן גֵּרִים. וְדָמָן טָמֵא:
וְטוֹעִים. כְּלוֹמַר, לֹא צְנִיעֵי כֻּלֵּי הַאי, וְאֵין מַצְנִיעִים אֶת כִּתְמֵיהֶן, הִלְכָּךְ חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא כְּתָמִים שֶׁל אִשָּׁה נִדָּה הֵן:
הַבָּאִים מִבֵּין הַגּוֹיִם טְהוֹרִים. דְּלֹא גָּזְרוּ רַבָּנָן עַל כִּתְמֵיהֶן, כֵּיוָן דְּדָמָן וַדַּאי טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה:
מִבֵּין יִשְׂרָאֵל וּמִבֵּין הַכּוּתִים רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא. מַתְנִיתִין חַסּוֹרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, מִבֵּין יִשְׂרָאֵל וּמִבֵּין הַכּוּתִים, טְמֵאִים, דְּכוּתִים גֵּרֵי אֱמֶת הֵן וְדָמָן טָמֵא. כְּתָמִים הַנִּמְצָאִים בְּעָרֵי יִשְׂרָאֵל דְּהַיְנוּ בְּמָקוֹם גָּלוּי, טְהוֹרִים, דְּלֹא נֶחְשְׁדוּ עַל כִּתְמֵיהֶן וְאַצְנוֹעֵי מַצְנְעֵי לְהוּ. הַנִּמְצָאִין בְּעָרֵי כּוּתִים, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, דְּכוּתִים נֶחְשְׁדוּ עַל כִּתְמֵיהֶן. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים, שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עַל כִּתְמֵיהֶן וּמַצְנְעֵי לְהוּ, וְתָלִינַן לְהַאי כֶּתֶם בְּדַם חַיָּה אוֹ בְּהֵמָה, דְּאִלּוּ דַּם אִשָּׁה נִדָּה, לֹא הָיָה נִמְצָא בְּמָקוֹם גָּלוּי, דְּאִינְהוּ נַמִּי מַצְנְעוּ לְהוּ כְּיִשְׂרָאֵל. וּכְבָר נִפְסְקָה הַהֲלָכָה דְּבַזְמַן הַזֶּה גָּזְרוּ עַל כּוּתִים לִהְיוֹת כַּנָּכְרִים לְכָל דִּבְרֵיהֶם, וְכִתְמֵיהֶן טְהוֹרִים כְּכִתְמֵי הַנָּכְרִים:
משנה ד
בְּכָל מָקוֹם. בִּמְקוֹם יִשְׂרָאֵל:
טְהוֹרִים. שֶׁחֶזְקָתָן אֵינָן מִדַּם נִדָּה, דְּאַצְנוֹעֵי מַצְנְעֵי לְהוּ:
בֵּית הַטֻּמְאוֹת. חֶדֶר שֶׁהַנָּשִׁים מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בּוֹ בִּימֵי נִדּוּתָן:
קוֹבְרִין שָׁם. לְפִי שָׁעָה, כְּדֵי שֶׁיְּסַלְּקוּ אוֹתָן לְאַחַר זְמַן. וּלְפִי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם הֵסִירוּ אוֹתָן אִם לָאו, מְטַמְּאִים בְּאֹהֶל:
משנה ה
נֶאֱמָנִים לוֹמַר קָבַרְנוּ. דְּטֻמְאַת מֵת מִידִי דְּאוֹרַיְתָא הִיא. וּכְגוֹן שֶׁכֹּהֵן כּוּתִי עוֹמֵד שָׁם וּתְרוּמָה בְּיָדוֹ וְאוֹכְלָהּ, דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא תְּרוּמָה טְמֵאָה הִיא. וּבְלָאו הָכִי אֵין נֶאֱמָנִין, דְּלֵית לְהוּ לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל, וְלֹא אִכְפַּת לָהֶם אִם אָנוּ חוֹטְאִין עַל פִּיהֶם:
אִם בִּכְּרָה. וְהוּא שֶׁרְאִינוּהוּ עוֹבֵד וְגוֹזֵז בּוֹ. דְּאִי לָאו דְּיָדַע דְּלָאו בְּכוֹר הוּא, לֹא עָבַר אַדְּאוֹרַיְתָא, דִּכְתִיב (דברים טו) לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ:
נֶאֱמָנִים עַל צִיּוּן קְבָרוֹת. לְצַיֵּן מְקוֹם הַקֶּבֶר. וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶן. וְאַף עַל גַּב דְּמִדְּרַבָּנָן הוּא, כֵּיוָן דִּכְתִיבָא, זְהִירִין בֵּיהּ. דִּכְתִיב (יחזקאל לט) וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן:
לֹא עַל הַסְּכָכוֹת. אִילָן הַמֵּסֵךְ עַל הָאָרֶץ וַעֲנָפָיו מֻבְדָּלִים וְיָדוּעַ וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ קֶבֶר תַּחַת אַחַת הָאֳהָלוֹת וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה הוּא, וּבָא כּוּתִי וְהֵעִיד עַל אֶחָד שֶׁזֶּה טָהוֹר, אֵינוֹ נֶאֱמָן, לְפִי שֶׁאֵינוֹ חָשׁ עַל הַסָּפֵק:
וְלֹא עַל הַפְּרָעוֹת. אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת בּוֹלְטוֹת מִן הַגָּדֵר, וְקֶבֶר תַּחַת אַחַת מֵהֶן וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים תַּחַת אֵיזוֹ מֵהֶן, וּבָא כּוּתִי וְהֵעִיד עַל מִקְצָתָן שֶׁהֵן טְהוֹרוֹת:
אֵינוֹ נֶאֱמָן. מִשּׁוּם דְּלִסְפֵקָא לֹא חָיֵשׁ:
בֵּית הַפְּרָס. שָׂדֶה שֶׁנֶּחֱרַשׁ בָּהּ קֶבֶר. וְכָל מֵאָה אַמָּה שֶׁל סְבִיבוֹת הַקֶּבֶר אוֹקְמִינְהוּ רַבָּנָן בְּחֶזְקַת טֻמְאָה, שֶׁמָּא גִּלְגְּלָה הַמַּחֲרֵשָׁה וְהוֹלִיכָה עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה מִן הַמֵּת. וּפְרָס, לְשׁוֹן דָּבָר פָּרוּס וְשָׁבוּר, שֶׁעֲצָמוֹת שֶׁל מֵת נִפְרְסוּ שָׁם. וּמִפִּי אֲחֵרִים שָׁמַעְתִּי, עַל שֵׁם שֶׁפַּרְסוֹת בְּנֵי אָדָם נִמְנָעִים לָלֶכֶת שָׁם מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה:
זֶה הַכְּלָל. לַאֲתוֹיֵי תְּחוּמִים וְיֵין נֶסֶךְ. שֶׁאֵין כּוּתִי נֶאֱמָן לוֹמַר עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת, דִּתְחוּמִין דְּרַבָּנָן, וְכוּתִים לֹא סְבִירָא לְהוּ. וְכֵן אֵין נֶאֱמָנִים עַל יֵין נֶסֶךְ, לְפִי שֶׁאֵין נִזְהָרִים מִמַּגַּע נָכְרִי. וְכָל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ לֹא נֶאֶמְרוּ אֶלָּא בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה, הֵן כַּנָּכְרִים לְכָל דִּבְרֵיהֶם: