ברטנורא על משנה נגעים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ה
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף לֹא נִגְעֵי קְרוֹבָיו. דְּאִתַּקּוּשׁ נְגָעִים לְרִיבִים, דִּכְתִיב (דברים כא) כָּל רִיב וְכָל נָגַע, מָה רִיבִים שֶׁלֹּא בִקְרוֹבִים, אַף נְגָעִים שֶׁלֹּא בִקְרוֹבִים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
חוּץ מִנִּדְרֵי עַצְמוֹ. דִּכְתִיב (במדבר ל) לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, הוּא אֵינוֹ מֵחֵל אֲבָל אֲחֵרִים מוֹחֲלִין לוֹ:
אַף לֹא נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. כְּגוֹן נְדָרִים שֶׁאֵינָן שֶׁל עִנּוּי נֶפֶשׁ וּדְבָרִים שֶׁאֵינָן בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, שֶׁהֵן צְרִיכִין חֲקִירַת חָכָם, וְשֶׁמָּא יָקֵל גַּבֵּי אִשְׁתּוֹ וְלֹא יְבַקֵּר יָפֶה. וְדַוְקָא בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַתִּיר וַאֲפִלּוּ הוּא יָחִיד מֻמְחֶה, אֲבָל מִצְטָרֵף הוּא בִכְלַל שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת, דְּכֵיוָן דַּהֲווּ בֵי תְלָתָא לֹא חֲשִׁידֵי שֶׁמָּא לֹא יַחְקְרוּ יָפֶה:
כָּל הַבְּכוֹרוֹת אָדָם רוֹאֶה. אִם יְכוֹלִין לְאָכְלָן בְּמוּמָן: